A model and a fan-Larry /מתורגם

part 34

חזהו התכבד ועיניו דמעו, "מתי-מתי?"

"לפני קצת פחות מחודש." הבחור דיבר בשקט, שם לב איך זה השפיע על לואי.

לואי הרגיש את גרונו מתכווץ והוא לא יכול היה לדבר, מניח את ידו על פיו.

הארי חיבק אותו לתוך החזה שלו ופנה לבחור, "אתה יודע איפה קברו אותה?"

"בית הקברות המקומי מחוץ ללונדון."  הבחור ענה.

"בסדר. תודה לך." הארי הודה לו, משפיל מבט אל לואי.

"אני משתתף בצערך."

הבחור אמר, "אמרו לי שהיא היתה אישה מדהימה." הארי נאנח, מהנהן בראשו, "אמרו לי גם את זה. תודה על הזמן שהקדשת."

הבחור הנהן, צופה בהארי לוקח את לואי בחזרה למכונית. הארי לא דיבר, רק הכניס את לואי למכונית ועזר לו לאבזם לעלות על מושב הנהג ולנסוע חזרה לבית שלהם.

הארי הניח את לואי על המיטה וניקר את לחיו, "אני אביא לך בגדים נוחים." הוא ניגש לארון והביא לו וללואי בגדים נוחים, כשהוא חוזר לחדר השינה.

הוא חלץ לו את נעליו של לואי והושיט לו את מכנסי הטרנינג והחולצה, "תחליף, אהוב."  הארי נישק את מצחו לפני שנכנס לשירותים כדי להחליף.

הוא סיים להחליף את הבגדים והלך לחדר השינה, גם לואי החליף עם דמעות זולגות על לחייו.

הוא נאנח והתיישב לידו, הרים אותו להתיישב על ברכיו, לואי אחז את חולצתו באגרופיו ובכה לתוך צווארו, "לא הספקתי להגיד שלום."

הארי חיבק אותו בחוזקה ונענע אותו קדימה ואחורה בעדינות, "אני מצטער, בייבי."

הוא השפיל את מבטו אליו וניגב את דמעותיו, "האם תרצה שאקח אותך לקבר שלה מאוחר יותר?"

"ב-בבקשה." לואי הנהן, הארי לחץ נשיקה על מצחו, "בסדר."

"את יכולה להעביר לי את הטלפון שלי? להתקשר ללוטי." לואי שאל, הארי הנהן והושיט את ידו אל הטלפון של לואי על שידת הלילה, מסר לו אותו.

לואי הודה לו בשקט וניגב מתחת לעיניו, מחפש את שם איש הקשר של לוטי. הוא מצא אותו והעלה אותה על הרמקול, לוקח כמה נשימות עמוקות.

"היי לו, מה קורה?"

"לוטי, למה לא סיפרת לי שסבתא נפטרה?"  שאל לואי ישר קדימה.

זה היה שקט לכמה שניות, לפני שהיא דיברה שוב.

"מי אמר לך?"

"הלכתי לבית שלה היום כי רציתי לבקר, והבחור הזה אמר שהיא נפטרה לפני קצת פחות מחודש. שרלוט טומלינסון, למה לא סיפרת לי?"

"לו-"

"את יודעת כמה קשה היה לי לשמוע את זה מאדם זר? אני כל כך מתגעגע אליה - ועכשיו היא נעלמה, אני-"