A model and a fan-Larry /מתורגם

part 33

הארי דחף את הצד שלו לפני שלקח את שאר המרכיבים, "בסדר, אז בזמן שלוו מקציפה אני הולך להוסיף קמח, סודה לשתייה ומעט מלח כדי להפוך אותו לבצק. ואז אני אוסיף שוקולד צ'יפס וניל."

הארי שפך את המרכיבים לתוך הקערה בזמן שלואי הקצפה, זה הפך לבצק אז הוא נאלץ לעצור ולהתחיל ללוש אותו בעזרתו של הארי.

"אז עכשיו זה החלק הכיפי; נכין כדורים קטנים ונשטח אותם כדי להכין את העוגיות, אני אלך להביא מגש."

הארי הסתובב ולקח מגש, חזר ללואי והניח אותו לפניהם, עם נייר בישול עליו.

לואי לקח מעט מהבצק על אצבעו, מרח אותו על לחיו של הארי מצחקק. הארי החזיר אותו על האף, גרם לו ליילל בשקט.

הארי ציחקק וליקק את זה מאפו, לואי הרים את ראשו, "אתה מגעיל."

"אוי בחייך, כאילו אנחנו לא מתנשקים."  הארי רכן למטה והצמיד את שפתיהם זו לזו, לואי ציחקק והדף אותו בשובבות.

עד מהרה הם מילאו את המגש בעוגיות, "עכשיו אנחנו אופים אותן במשך חמש עשרה דקות, בתנור שחומם מראש שלנו."

הארי לקח את המגש והכניס אותו לתנור, "עכשיו יש לנו חמש עשרה דקות לעשות מה שיהיה."

הארי ניגש למערכת הסטריאו בסלון, חיבר את הטלפון שלו והעלה שירים.

השיר הראשון שהוא שם היה Sing מאת אד שירן, הוא לקח את ידיו של לואי ומשך אותו, רוקד איתו במטבח.

לואי ציחקק, תנועות הריקוד של הארי היו מעורפלות ומגושמות.

עד מהרה התחלף השיר ל-Worth It, הארי עשה שימי וטוורקינג במבוכה, לואי השליך את ראשו לאחור בצחוק ונשען על הדלפק, קובר את פניו במרפקיו.

הארי צחק ומשך אותו קרוב יותר, מחזיק את ירכיו ומתנודד לצדו.

"אתה כזה מטומטם." לואי ציחקק, טומן את פניו בכתפו של הארי. הארי חייך בגאווה כשהוא גרם ללואי לצחקק ולצחוק, הוא כרך את זרועותיו בחוזקה סביב מותניו ורכן קדימה, מה שהופך את גבו של לואי לקמור אחורה.

הוא פלפל את צווארו בנשיקות, לואי ציחקק ודחף את כתפיו, "האז תפסיק, זה מדגדג". 

הארי הרים את ראשו והצמיד את שפתיהם זו לזו, לואי חפן את לחייו וחייך לתוך הנשיקה שלהם.

עד מהרה התנור כבה, הארי הרפה מלואי והוציא את המגש החוצה, הניח אותו על מגבת על השיש, "עכשיו נחכה עד שהעוגיות יתקררו, אז נוכל לדחוף את כולן לגרון שלנו."

הארי ציחקק לעיני המצלמה, לואי קלט את הריח המדהים של העוגיות הטריות.

~

"מה יש בקופסה שלוטי הביאה לך?" הארי שאל כשהניח את הקופסה על המיטה מול לואיס, לואי נאנח, "אמא שלי עשתה קצת ניקיון וערמה את כל מה ששייך לי כמו תמונות וכאלה... היא רצתה לזרוק את זה ואמרה ללוטי להיפטר ממנו, אבל היא נתנה לי אותו במקום."

לואי התקרב קצת יותר לקופסה ופתח אותה והוציא אלבום. "אין לי הרבה תמונות, כי לא הייתי האהוב במשפחה." לואי נשך את שפתו התחתונה, מביט בתמונות שלו כתינוק.

"אוי, היית כל כך חמוד." הארי השתולל על תמונות התינוק, "לא גדלת סנטימטר מאז שהיית בן חמש, נכון?" הארי ציחקק וצחק כשהוא קיבל אגרוף קל בחזה.

לואי הוציא תמונה, מחייך בעצב, "זאת סבתא שלי. אני מתגעגע אליה כל כך." הוא הצביע על זקנה לידו, "לא ראיתי אותה ממש הרבה זמן, היא זקנה והלוואי שהיה לי זמן ללכת לבקר אותה מתישהו."

"אני יכול להסיע אותך למקום שלה, רק תגיד לי מתי, בסדר?" אמר הארי בשקט והצמיד נשיקה ללחיו, לואי הנהן ודפדף באלבום.

הוא הצביע על תמונה שלו בגיל חמש, "זה היה היום הראשון שלי בלימודים." לואי חייך בעצב, "אני זוכר שעמדתי בחוץ עם אמא שלי, היא צילמה את התמונה ואמרה 'עכשיו תיכנס לכיתה שלך, אבא יאסוף אותך' ואז היא פשוט הסתובבה והלכה."

דמעות נקוו בעיניו, "היא הבהירה כל כך שהיא לא אוהבת אותי, הייתי כל כך עצבני ביום הראשון והיא פשוט השאירה אותי שם."

הוא ניגב לו מתחת לעיניים, "אפילו לא היו לי חברים לסמוך עליהם."

הארי הרחיק את האלבום מידיו והחזיר אותו לקופסה, כורך את זרועותיו סביב לואי. לואי בכה בשקט לתוך כתפו, "לעולם, לעולם לא אתייחס לילדים שלי ככה. אני אוהב אותם ואתמוך בהם ואהיה שם בשבילם."

קולו נסדק באמצע המשפט, הארי השתיק אותו ושפשף את גבו, "אני יודע בייבי, אני יודע. אתה כל כך הרבה יותר טוב מהאנשים האלה שנקראים להורים, אבל עכשיו אתה לא איתם, אתה כאן איתי."

לואי נרגע, הוא הפסיק לבכות ופשוט ניגב את דמעותיו. "תודה. סליחה על החולצה שלך."

"לא אכפת לי מהחולצה." הארי חייך בשקט והעביר את האצבעות שלו מעיניו, "אני כאן בשבילך, כן?"

הארי לחץ נשיקה קלה על לחיו המלוחה מעט, "האם תרצה שנלך לבקר את סבתא שלך מחר?"

לואי הינהן, "תודה לך." הוא נשם נשימה עמוקה וסגר את הקופסה, הולך לשים אותה בארון.

הוא חזר לחדר השינה, הארי הרים לנו את השמיכות, "בואו הנה."

לואי זחל פנימה ליד הארי מתחת לשמיכות, הארי חיבק אותו לתוך חזהו והתחקה אחר דפוסים על גבו ברכות, "נסה להירגע, בסדר אהוב?"

לואי נאנח והנהן, הוא התקרב אל הארי והרים את ראשו כדי לנקר את לחיו. הארי חייך ונישק את מצחו, "אני אוהב אותך."

"גם אני אוהב אותך." לואי מלמל בחזרה לתוך חזהו, עוצם את עיניו.

הארי חייך קלות וסחט אותו קרוב יותר, "אני תמיד אהיה כאן."

~

1184 מילים, זה הפרק הכי קצר שהיה עד עכשיו.

מקווה שנהנתם xx

אל תשכחו להצביע