A model and a fan-Larry /מתורגם

part 28

"אני אה, קניתי לך שוקו חם. זה קר עכשיו." הארי הושיט ללואי כוס, לואי נשך את שפתו התחתונה.

הוא מעולם לא היה מסוגל להחזיק את הספלים שלהם רק ביד אחת, והשימוש בידו השנייה זה לא ממש מה שהוא רוצה כרגע.

"או-הו, תודה." לואי לקח את זה ביד אחת, מהר מאוד הבין שזה לא רעיון טוב. הוא נשך את שפתו התחתונה בזמן שהחזיק אותה בשתי ידיו, הגבס לא נראה אבל אפשר היה לראות אותו מבעד לשרוול הסוודר שלו.

השניים התיישבו על המיטה זה ליד זה, הארי הסתובב מעט לעברו, "אני אתחיל, בסדר?" לואי הנהן, הוא הרים אליו מבט לפני שהשפיל את מבטו. "אני, אה. אני לא זוכר שום דבר מאותו לילה. ליאם אמר לי למחרת בבוקר, והתחרפנתי. בכיתי וצרחתי. ואז ה-" הארי עצר את עצמו מלקלל, "לטיפש היה אומץ להתקשר אליי ולומר לי שהוא למטה בלובי. ירדתי ונתתי לו אגרוף. אתה יודע מה הוא אמר ?"

הארי הביט בלואי לכמה שניות שקטות, "הוא אמר שהוא קיבל מה שהוא רוצה. הוא רצה להפריד בינינו והוא הצליח. ואז ראיתי את נייל, התחננתי בפניו שיגיד לך שאני אוהב אותך וצריך אותך. אני מקווה שהוא עשה זאת."

לואי הנהן, "הוא עשה זאת."

"נרדמתי, אני מניח שהייתי מותש מכל מה שקרה. כשהתעוררתי הלכתי לחדר של נייל כדי לראות אם אני יכול לדבר איתך, אבל הוא היה ריק וגברת ניקתה אותו. שאלתי את ליאם איפה אתה והוא אמר לי. רציתי לזרוק את עצמי דרך החלון. לא יכולתי לתת לך לעזוב אז רדפתי אחריך והתחננתי שתישאר."

לואי ריחרח, עיניו דומעות קלות.

"כשאמרת שתישאר, הייתי כל כך שמח. הייתי צריך להחזיק את עצמי כל כך חזק מלקפוץ עליך ולנשק אותך. אני עדיין מחזיק את עצמי." לואי הניח את כוס השוקו החם שלו על שידת הלילה הקרובה ביותר, מכיוון שידיו רעדו והוא לא רצה להרוס את המשקה.

הארי הושיט את ידו ללואי. לואי הניח את ידו הלא שבורה בידו הגדולה, הארי הביא את ידו אל חזהו, משטח את כף ידו על לבו.

"לואי, אתה העולם שלי. אתה האור שלי, הנסיך שלי, התינוק שלי. בבקשה אני לא רוצה לאבד אותך. אני לא אאבד אותך, אני אלחם עליך ואעשה אותך שלי, בכל מחיר."

"הכל קרה כל כך מהר, שקראת לי חופר זהב ודחפת אותי ממך. ידעתי שזה לא אתה, אבל כרגע זה נראה לא רלוונטי. הלילה היה קשה, כולנו בקושי ישנו. מתי-מתי שהתחלת לדפוק בדלת של נייל וצרחת, אני-"

לואי התלבט עם עצמו אם לספר לו או לא, הוא לא רצה לגרום לו להרגיש יותר גרוע, "קיבלתי התקף פאניקה. לא יכולתי לנשום והייתי אדום בוהק, ואז זאין עזר לי להירגע. אני מאוד מעריך את זאין, נייל וליאם על העזרה, שנינו אחרי שעצרת אותנו בשדה התעופה, חלק ממני היה מאושר, כי ידעתי שאתה עדיין כאן ועשית זאת. אל תעזוב אותי."