הארי ולואי יצאו מהמקלחת ולואי התיישב על המיטה ״בוא נלביש אותך״ לואי הרים כתף ״לולו לא רוצה״ התנגד והושיט את ידו קדימה לסימן של דחיה ״אז בלי טרניג״ לואי הרים כתפיים ״אז?״ הארי שאל ״בלי בגדים לולו״ לואי קם ובא לצאת מהחדר אך הארי תפס אותו ״קר לואי, אתה לובש לפחות פוטר״ לואי נאנח והניד לשלילה, ״אני לא שואל, אני אומר״ הארי הלביש על לואי פוטר והרים אותו.
הארי לבד בוקסר והתיישב על המיטה מושיב את לואי עליו ״למה דאדי לובש רק בוקסר ולואי לא?״ הארי חייך ״כי לדאדי מותר וללולו לא״ לואי גנח בייאוש והניח את ראשו על כתפו של הארי ״לו,״ הארי קרא בשמו ולואי הסתכל עליו ״מה דאדי?״ לואי שאל ״אתה זוכר, אתמול אמרת שתדבר איתי אחרי הבית ספר״ לואי הנהן ונשך את שפתו התחתונה. הוא קם מהארי והתיישב על המיטה ונשען על גבה, הארי הסתובב והתיישב מולו, הוא לקח את השמיכה של לואי מהשידה ונתן לו אותה, לואי חיבק את השמיכה והארי החזיק את ידו. ״לו זה עד כדי כך רציני?״ לואי הנהן ונשך את שפתו ״אני רוצה ל-לספר לך על הע-עבר שלי״ הארי מיד הבין.
״הכל התחיל שהייתי בן שש, ההורים שלי ושל לילי לא הבינו למה אני מתנהג עדיין אותו דבר מגיל שלוש. עדיין הייתי עם מוצץ ולא הספקתי לשירותים, התנהגתי כמו בן שנתיים בגוף של ילד בן שבע, אני ידעתי נגיד לדבר, אבל הייתי כמו ילד בן שנתיים״ לואי לקח נשימה, פעם ראשונה שהוא מספר על זה למישהו, ועוד הבן זוג שלו. ״שחגגתי יום הולדת שבע, אז ההורים שלי חשבו שאני אשתנה ולא אהיה אותו דבר. ואבל אחרי שלוש חודשים הם התחילו לריב איתי, התעצבנו שאני לא מתבגר ועדיין כמו תינוק בן שנתיים״ עניו של לואי נעצמו, הוא לא בכה, הוא בכה על זה מספיק שנים, אבל אותו כאב שחווה עדיין מלווה אותו. ״יום אחד אמא שלי אמרה לי שאנחנו הולכים לטיול, ואני הסכמתי. בסוף זה לא היה טיול, זה כן, אבל טיול לבית יתומים, ההורים שלי החליטו שהם לא רוצים ילד שמתנהג כמו תינוק אז הם נטשו אותי שם, היא עמדה מול הדלת ושיחררה את ידי מידה והסתכלה עליי עם עניה החומות, הדלת נפתחה והיה בן אדם מבוגר שהסתכל על אימי והיא הנהנה, היא הסתכלה עליו ואז עליי ואמרה ׳הוא היה כמו אבא ואמא׳ ואז.. הלכה. הסתכלתי עליה הולכת ולא הבנתי מה קורה, האיש המבוגר החזיק בידי ומשך אותי לתוך הבית״ הארי הסתכל על לואי ועניו דומעות, הוא לא מאמין שעבר את כל זה בגיל שבע.
״לאחר חודש, אני הייתי במטבח ואכלתי קורונפלקס. שמעתי דיבורים ודלת נפתחת ונסגרת ואז שמעתי עוד יותר דיבורים. אבל לא התעניינתי אז נשארתי לאכול. שסיימתי קמתי והלכתי לעבר הסלון הגדול ואז ראיתי את לילי, הבטתי בו והתחלתי לבכות, באותו זמן הוא היה בן חמש עשרה, הוא רץ אליי וחיבק אותי, אני חיבקתי אותו חזק ונכנסתי לחלל הקטן שלי. כן, זה היה השלב, שעברתי לבית יתומים התחלתי להפסיק להתנהג כמו תינוק ויותר כמו המבוגרים שם, אבל בלילה שאף אחד לא ראה, הכנסתי אצבע לפה או שבכיתי- פשוט נכנסתי לחלל הקטן שלי״ נאנח, הוא הסתכל על הארי ושראה אותו הוא היה בשוק, ״למה דאדי בוכה?״ לואי התיישב על הארי וחיבק אותי ״תמשיך בסיפור בייבי״.
YOU ARE READING
My Little Pink Boy // L.S
Fanfictionאזהרות: ddlb daddy kink שולט ונשלט עונשים תכנים מיניים מפורטים התנהגות ילדותית לבוש נשי *הפאנפיק הוא יותר מתאר את מערכת היחסים סביב ddlb ופחות סביב הסמאטים*
