אהבה ישנה

פרק 12

״גם כשלא הייתי פה , תמיד דאגתי לך״ משפטו של סער הדהד בראשי גם אחרי שהוא יצא מהדלת ואני נשארתי המומה , מבולבלת וחסרת הבנה.
ובנוסף אמורה להמשיך לעבוד על כל הפרויקטים שהוא נתן לי , ולהתמודד עם המשפט המבלבל שאמר לי לפני שיצא ממשרדי.
המשפט שאמר ריגש אותי אך גם הכעיס אותי , אם הוא אמר שדאג לי עד עכשיו.. , למה הוא לא אמר כלום? , למה הוא לא בא לדבר איתי?
הייתי כל כך רוצה שזה יקרה , כל הזמן הזה הרגשתי חסרת
אונים ובודדה שאני אפילו לא יכולה לספר לו שאני בהריון ושיש לנו שני ילדים ממנו כי לא ידעתי איפה הוא נמצא.
כל הדאגה הזו שחשתי כלפיו וחשבתי עליו בכל רגע שאריאל ומיה שאלו אותי איפה אבא שלהם , גם אותי עניין לדעת איפה הוא , עם מי הוא נמצא , האם הוא בכלל בארץ , האם הוא בכלל חושב עליי או האם הוא בכלל בחיים.
זה לא נגמר , המחשבות האלו עליו , הוא לא היה סתם אקס של גיל הנעורים או האהבה הראשונה שתמיד תהייה חקוקה בראש , הוא לא היה סתם הנשיקה הראשונה שלי או הסקס הראשון.
מלבד כל זה , יש לי שני ילדים ממנו , תאומים.
יצרנו יחד חיים חדשים , שהוא לא היה מודע אליהם חמש שנים.
אך עכשיו הוא יודע.
עכשיו הוא יודע שיש לו שני ילדים , ולא כי אני רציתי לספר לו , הוא גילה כי פלטתי את זה מפּי , כמו מטומטמת.
והוא רוצה להיפגש איתם היום.
נחרדתי.
אני לא מוכנה לזה שהוא יראה אותם , ישחק איתם וידבר איתם.
זה יותר מדיי מלחיץ בשבילי.
ומה בדיוק אני יכולה לספר להם? , אני לא אוכל לזרוק עלייהם את האמירה 'היי מיה ואריאל זה אבא שלכם סער'.
אני צריכה לדבר איתו ואיתם לפני כן , אולי אני אגיד שהוא חבר טוב שלי מהעבודה או המנהל שלי
זה לא שקר.
אבל זה גם לא כל האמת.

עליתי במעלית לקומה הכי אחרונה בבניין , הקומה שבה נמצא המשרד של סער , אני מקווה שהוא עדיין שם כדי שאני אתרץ לו למה אני לא יכולה שהוא יבוא היום.

״שלום גברתי״ המזכירה האישית שבקומתו אמרה כשיצאתי מהמעלית.
״היי״ חייכתי אליה
״סער נמצא?״ שאלתי בנימוס
״כן אבל הוא ביקש שלא יפריעו לו״
״מה זאת אומרת?״ כיווצתי את גבותי בבלבול והתקדמתי לכיוון המשרד
״גברתי את לא יכולה להיכנס״ עצרה אותי
״תקשיבי אם אני צריכה להכנס אני אכנס ואת לא תעצרי בעדי״ באתי לפתוח את דלת חדרו אך הקדימו אותי והדלת נפתחה מעצמה
סער יצא מהחדר והסתכל על שתינו
״צריכות משהו?״
״כן היא באה להיכנס למשרד שלך וניסיתי לעצור אותה אבל היא לא הקשיבה לי״ אמרה והעבירה את שערה לאחור ונפנפה בריסיה הארוכים.
״הכל טוב קריסטינה , תכנסי״ הביט בי ופותח את הדלת לרווחה ומסמן לי עם עיניו להכנס
״סער אני לא יכולה שתבוא היום״ מיהרתי להגיד אחרי שסגר את הדלת
״למה?״ שילב את ידיו , התקדם לכיוון שולחנו ונשען עליו
בחנתי את חדרו שקירותיו היו שקופים ומשקיפים לנוף התל אביבי , חוץ מהקיר של הכניסה שהיה צבוע בלבן ,
בכניסה היה שולחן עץ דק וממולו היו שתי כורסאות בצבע אפור
בצד ימין של החדר היה מדף ספרים וקלסרים ענקי בצבע עץ כמו השולחן
וצד שמאל היה ריק , ראו את הנוף היפה
״ליה?״ קולו בקע מגרונו
״מה? , אה כן״ הרגשתי את לחיי מאדימות , כנראה שחשבתי יותר מדיי
״כי יש לי עבודה ופרויקטים חדשים״ הסברתי את התירוץ וכשאני חושבת עליו עכשיו , הוא ממש גרוע.
״לא ביקשתי ממך שתעבדי אחרי שעות העבודה שלך״
״כן אבל אני צריכה לעבוד כי יש מלא פרויקטים חדשים״ עניתי
״תקשיבי ליה השקרים שלך לא עובדים עלי , אז את מוזמנת לצאת ולהמשיך לעבוד עד שאת תצטרכי ללכת ובשעה שש אני אבוא אלייך״ נועץ בי את מילותיו הקשוחות
״מאיפה אתה יודע שאני משקרת?״ שאלתי והוא הזדקף מהשעינה על השולחן ונעמד קרוב אל גופי , כמעט צמודים.
״אני יודע עלייך הכל , לא השתנת״ הזיז פיסת שיער מפּני
״מאיפה אתה יודע שלא השתנתי? , אתה פה כולה יומים״ לקחתי צעד אחורה ממנו
״גם אם אני פה כמעט חודש״ הדגיש את המילה
״אני יודע הכל״ השתחצן וגילגלתי את עייני
״אתה לגמ-״ באתי להשיב את תשובתי אך הדלת נפתחה ושנינו הסטנו את מבטנו לכיוון הדלת
״אתה לא יודע איזה זיון דפק-״ מישהו נכנס לחדר והסתכלתי עליו בבלבול , הוא מוכר לי.
״שלום״ חייך אליי וניגש ללחוץ את ידי
״מצטער על מה ששמעת אני לא באמת מזיין אני שמור״ פלרטט וחייכתי חיוך קטן
הסתכלתי על סער ששילב את ידיו והסתכל על הבחור במבט בוחן
״וואלה לא רוצה להפריע אבל את מוכרת לי״ בחן את פניי
אני זוכרת אותו.
לעזעאל, נפל לי האסימון.
זה הבחור מהמעלית , שהיה איתו עוד מישהו.
ואותו בחור שראיתי כשהלכתי עם אריאל ומיה לאכול גלידה בנמל.
״זו ליה״ סער אמר והבחור היה עם פרצוף שמבין הכל
״אני עומר״ חייך חיוך חושף שיינים
״היי״ חייכתי חזרה
״טוב סיימנו עם הקטע המרגש?״ השיב סער בקרירות
ורק עכשיו שמתי לב שידינו היו עוד משולבות בלחיצת יד , שיחררתי את ידי במהירות וישבתי על הספה מול סער שישב מהצד השני של השולחן
סער סימן לחבר שלו לצאת
״כן בוס״ הוא הינהן ויצא במהירות מהחדר וטריקת דלת נשמעה
״מה?״ שאלתי סער שבחן אותי
״קבעת את הישיבת צוות שביקשתי ממך?״ אמר בנוקשות
״כן ליום שלישי״
קבעתי את הפגישה שסער ביקש ממני ליום שלישי הקרוב שבו כל הצוות הפיננסי נמצא כדי לדבר על שלבי המכירות ושלחתי מכתב במייל לכולם.
״יופי״ מלמל תחת שפתיו
״נפגש היום בערב״ קם ממקומו
״לא אנ..אנחנו ל..לא״ גימגמתי וגם אני , קמתי ממקומי.
״אנחנו כן ליה״ קבע בקולו העמוק, לא נותן לי להשחיל מילה מיותרת וליווה אותי אל מחוץ משרדו