אהבה ישנה

פרק 7

*ממליצה לקרוא את הפרק הקודם כדי להיזכר❤️

נאנחתי לעצמי ובהיתי באוויר לכמה שניות
״ליה?״ יובל שאלה
״כן?״ עניתי קצת מבולבלת ממה שקרה עכשיו
״אלוהים אני מקווה שהוא לא יפטר אותך״ אמרה בלחץ והסתובבתי לעברה , הסתכלתי סביב וראיתי את שתי המזכירות מסתכלות עליי ומתלחששות ביניהן.
״הוא לא״ אמרתי בביטחון
״אני מקווה״ לחשתי לעצמי והלכתי למעלית לכיוון המשרד שלו

אני עומדת מול דלת משרדו של סער , כבר כמה דקות ספורות
בוהה בדלת הלבנה , הלב שלי דופק כמו שלא דפק הרבה זמן מלחץ
מה אני אמורה להגיד לו? , מה אני אמורה להסביר ולענות לשאלותיו?
היי מה איתך? בזמן שלא הייתה פה ילדתי תאומים שממש במקרה דומים לך ובנוסף הם הילדים שלך אה ואני גם רווקה משעממת שלא הייתה עם אף אחד חוץ ממך וכמה דייטים משעממים שלא עבדו וכנראה שאתה התקדמת בחיים שלך, לעומתי.
לעזעאל עם זה.
דפקתי בדלת שלוש דפיקות חלשות ואחרי שניות אחדות שמעתי קול מבפנים
״פתוח״ קולו עמוק , חזק וברור למרות שדלת ומרחק קצר מפריד בינינו.
״איחרת״ מיהר להגיד כשנכנסתי וגילגלתי את עייני לכיוון הדלת כך שלא ראה
״בדקה״ התגוננתי והתקדמתי לכיוון הכיסא שמול שולחנו , פחדתי מהשיחה הזו , למרות שגם חיכיתי לה כל כך הרבה שנים.
רציתי לבכות , לצעוק ובנוסף גם לנשק אותו , לשאול אותו למה הוא עזב אותי לבד מבלי להסביר כלום.
אך לא אמרתי מילה , ישבתי בשקט מסתכלת על כל פינה במשרד וחיכיתי שהוא ידבר.
״מה?״ פלטתי מפי אחרי שראיתי שהוא לא אמר מילה אחרי כמה דקות של שקט , לא יכולתי יותר.
״מה רצית?״ המשכתי
״לשאול מה שלומך״ ענה בפשטות ושיחק עם העט פיילוט השחור שבידו
״אני מרגישה מעולה״ העברתי את מבטי אליו וחייכתי חיוך מזויף, בוחנת את פניו , עיניו ירוקות ומושכות , אפו סולד ושפתיו בשרניות וגדולות , הסתכלתי על פלג הגוף העליון הגדול והרחב שלו שרק אותו ראיתי מפני שהוא ישב
״את משקרת״ בחן את פניי
״צודק , מפריע לי לראות את הפרצוף שלך פה״ הטחתי בו את דברי , חצי מזה היה שקר וחצי מזה היה נכון.
לא רציתי שהוא יהיה הבוס שלי , אך כן רציתי לראות אותו.
״את תצטרכי לראות אותו עוד הרבה״
״במה את עוסקת פה?״ שאל
״מנהלת פיננסים״ עניתי
״אז בכלל תצטרכי לראות את הפרצוף שלי הרבה״ גיחוך קטן יצא מפיו וגילגלתי את עייני לאמירתו
״מישהו פה חי בסרט״ מילמלתי לעצמי ושיחקתי עם טבעותיי שענדתי על אצבעותיי
״מישהי פה מכחישה את המצב״ החזיר וגיחכתי
״אתה ל-״ באתי להחזיר חזרה אך צלצול טלפון נשמע ברחבי החדר, חשבתי שזה של סער אך כשהוא אמר שמתקשרים אליי ושאני אשאר איתו בחדר עניתי לטלפון וגילגלתי את עייני לאמירתו
״היי דניאל״ אמרתי בחיוך וסער הסתכל עליי במבט לא מובן
״את פאקינג רוצה להגיד לי שהבוס החדש שלך זה פאקינג סער?!״ צרח לטלפון ואני דיי בטוחה שסער שמע את צרחתו כי הוא גיחך ואפילו הסתכל עליי משועשע.
טלפון מפגר למה שומעים את הצד השני אם הוא אפילו לא על רמקול.
״כן ואני בשיחה איתו כרגע אז תחכה אצלי בבית״ מילמלתי וניתקתי כי ידעתי שהיום דניאל אוסף את מיה ואריאל מהגן
״אפילו חברים שלך מעריצים אותי״ גיחך וגילגלתי את עייני
״אין לי מושג איך הוא יודע את זה וההפך הוא שונא אותך לא מעריץ״ עניתי באצבע מאשימה
צלצול הודעות נשמע מהטלפון שלי והצצתי בשקט
'חייב לדבר על זה'
'אני לא מאמין שהוא חזר'
'ועוד למקום שבו את עובדת'
'רגע מה עם מיה ואריאל'
'אני לא יכול לאסוף אותם היום'
'אני נוסע להורים'
״א..אני צריכה ללכת היום בשלוש וחצי ולא בשש״ הרמתי את ראשי מהטלפון והסתכלתי על סער
״למה?״ שאל באדישות
״כי אני צריכה״ אמרתי מסתכלת על השעון שבפלאפון שלי, כבר אחת וחצי בצהריים.
״אני צריך לדעת למה כדי שאני אוכל לשחרר אותך ,זה כבר לא הבית זונות ששלמה עשה פה״ אמר בוחן את תגובתי
״אני חייבת ללכת״ כבר נלחצתי , אני יודעת שהוא לא ישחרר בקלות
״לא״ אמר והסתכלתי עליו במבט זועם
״אתה אפילו לא מנהל פה שעה , אתה לא יכול להחליט עליי אני חייבת ללכת ואם אני רוצה ללכת אני אלך!״ הרמתי את קולי ונעמדתי נשענת על השולחן
״יודעת מה? אם תלכי את מפוטרת ואני יודע כמה חשוב לך להרוויח״ אמר בקול שקט וצמצם את עיניו בכעס
השקט שהיה בקולו יותר הפחיד אותי מאשר היה צועק עליי
״אתה לא באמת מתכוון לזה״ אמרתי באי אמון לכך שבאמת יפטר אותי
״תנסי אותי״ הוא אפילו לא מצמץ.
כיווצתי את ידיי לאגרוף ונשכתי את שפתיי עד כאב , לעזעאל מה נדפק לו במוח כל השנים האלו?
פעם אחת הוא נחמד ופעם אחת הוא מגעיל שבאלי להחטיף לו בוקס שיכאב לו כמו שכאב לי
״אתה דוחה! , חבל שחזרת״ אמרתי בשקט והשפלתי את מבטי לרצפה
הוא קם ממקומו עם דמותו המאיימת ונעמד קרוב אליי, יותר מדיי קרוב לטעמי
״אני בשנייה יכול להרוס אותך ליה, לא משנה מה היה לנו פעם״ לחש באוזני והעביר צמרמורת בגופי , הוא התרחק צעד אחורה והלך לכיוון הדלת וסימן לי עם עיניו לצאת החוצה.
״תחזרי לעבוד״ אמר כשהייתי צעד מלצאת ממשרדו לגמרי.