3

99 13 59
                                    


{ויקטור}

נאנחתי בייאוש "זאת הייתה ההחלקה הכי גרועה בחיים שלי."

יורי, שהיה לצידי, חייך. "טוב, זאת הייתה המטרה, לא?"

חייכתי אליו בחזרה. נכון. עכשיו סוף סוף אזכה לאמן את יורי.

לפתע יורי נראה ביישן מהרגיל "אתה לא חייב לעשות את זה, אתה יודע, לאמן אותי."

"למה?" יותר מכל רציתי לשאול אותו: למה עכשיו? למה דווקא אחרי שהורדתי ממעמדי וגאוותי?

"אולי אתה לא יודע, אבל אתה הסיבה שאני מחליק. מגיל קטן צפיתי בתחרויות שלך ואמרתי לעצמי: זה האדם שארצה להיות, או שאיתו ארצה להיות." נראה שהוא הרגיש שאמר יותר מדי, כי הוא מיד השתתק.

יורי מעריץ שלי?

מעולם לא יכולתי לדמיין מצב כזה. כעת התחוור לי מדוע היה תמיד כל כך לחוץ בסביבתי.

באותו הרגע הבנתי שהייתי יכול להכיר אותו מוקדם יותר, אילו רק היה פונה אליי.

זיכרון מעורפל התגנב למוחי. הוא כן פנה אליי.

באותו לילה מושחת ומלא באלכוהול, בחור צעיר בעל שיער ועיניים שחורות שעניבה קשורה סביב ראשו ביקש ממני להיות המאמן שלו.

הזיכרון רדף אותי שבועות רבים עד שלבסוף הרפיתי ממנו, במחשבה שאותו האדם היה שיכור ולא באמת התכוון למילותיו.

אבל לא. האדם השיכור היה יורי.

יורי...אוהב אותי?

החלטתי שלא לשאול אותו כרגע, לכל דבר יש עת. ואם אני לא רוצה להבריח אותו, אני חייב להתקדם לאט.

"יאקוב, אני טס ליפן."

תגובתו הייתה בליל של צעקות - ואיך לא - קללות ברוסית.

כשנרגע, ניסיתי שנית. "אני טס. אין לי מה לעשות כאן לבד במשך כל העונה."

אני ויורי סיכמנו על כך לפני שהתחלנו את האימונים שלו. התכנון שלי היה לגרום לו לנחות קומבינציה משולשת בצורה מושלמת, אבל אם שופטים לפי התקדמותו עד כה, הוא לא יוכל לעשות את זה עד אחת התחרויות הסופיות. מה שאומר שהוא יצטרך סיבולת. זאת כבר לא בעיה.

יאקוב נאנח בייאוש "אתה מפוטר. מסולק. קישטה. לך מפה, בוגד." עם כל מילה קולו התגבר.

התאפקתי בכל כוחי שלא לצחוק לו בפנים. ידעתי שהוא לא באמת יעיף אותי. אני אחזור מתי שאני ארצה וזה יהיה בסדר.

"להתראות, יאקוב." נופפתי לו בשדה התעופה שאליו התעקש ללוות אותנו. "בשביל להיפרד", במילותיו.

הוא לא באמת רשע, הוא פשוט...קשוח.

כשהמטוס כבר המריא, יורי התחיל לדבר: "לא ציפיתי לחזור הביתה בהתראה כה קצרה."

lost and found - yuri! on iceDove le storie prendono vita. Scoprilo ora