(כל פסקה של קו נטוי זה פלאשבק שונה מזמנים שונים)
נקודת מבט הארי:
אתמול כמו שלואי התעקש, נשארתי לישון אצלו.
אני אהיה חייב לדבר עם אמא שלי, לא חזרתי הבייתה מאז אותו יום של מה שקרה
"אני שונא אותך! חבל שנולדת! פאגוט מגעיל!" ירק והנדתי בראשי "אני מתבייש בזה שאתה אבא שלי!" צווחתי והוא גיחך ללא הומור "ובכן, גם אני מתבייש שהבן שלי פאגוט מתרומם"
"אני עוזב אותך ואת האמא המטומטמת שלך! בגדתי בה כל כך הרבה פעמים" גיחך וכל כך התאפקתי שלא לפרק אותו במכות, אני שונא אותו. הוא הורס לי את החיים.
"הארי מותק תסתכל עליי, יהיה בסדר. תסמוך עליי אני אמא שלך... אני לא עומדת להשאר איתו עוד דקה. אני יודעת כל מה שהוא עשה לך ואני אוהבת אותך כל כך..." אמרה אמי ומחתה דמעה שירדה במורד לחיי, אני צריך את לואי.
"אני דואג לך" אמר והושיט את ידו, מלטף את פניי בעדינות "אתה יכול לדבר לו?" לחשתי והוא כיווץ את גבותיי בבלבול "הקול שלך מרגיע אותי" אמרתי וחיוך קטן עלה על שפתיו הדקות
"לואי אני כל כך שונא אותו" ייבבתי, "אני כל כך מצטער שלא שמתי לב מה עבר עליך... אני מרגיש אידיוט" אמר והתנתקתי מהחיבוק, מניד בראשי.
ניגבתי את הדמעות בחולצתי והרמתי את מבטי חזרה אליו "אתה היחיד שעוד משאיר אותי שפוי. אתה לא אידיוט, אתה גרמת לי לשכוח מכל השיט שאני עובר, אני לא יודע איך הייתי עובר את זה בלעדיך, גם אם לא ידעת מזה עד עכשיו" אמרתי ודמעות עלו לעיניו.
YOU ARE READING
He's not my boyfriend // L.S
Fanfictionמה קורה כשהארי מבקש מלואי להתלוות אליו לארוחה משפחתית בתור בן הזוג שלו? טריגרים: שפה בוטה קטעים מיניים אזכורים של התאבדות פגיעה עצמית אלכוהול אלימות במשפחה עברה שנה בערך מאז שהתחלתי לכתוב את הפאנפיק וחשוב לי להגיד שהכתיבה שלי מאז השתנתה מאוד, הכתיב...
