He's not my boyfriend // L.S

part 1

נקודת מבט לואי:

הסתכלתי סביב אל כל האנשים העומדים מסביב לקבר, חלקם בוכים וחלקם מתכנסים את תוך עצמם. אבל כולנו באבל משותף. אני פשוט לא מאמין שזה קרה.
למה היא הייתה חייבת לעשות את זה?
לעזאזל מעולם לא הייתי מעלה בדעתי שמתחת לכל החיוך והדמות השמחה שיצרה לעצמה היא הרגישה כל כך רע.

ברגע שהיא הרגה את עצמה איבדתי את עצמי.
הסתגרתי בחדר במשך חודשים, רק לוטי נכנסה מידי פעם להביא לי אוכל ואמא ואבא באו לבדוק שאני בסדר. אבל לעזאזל, אני אפילו לא קרוב ללהיות בסדר! גם עכשיו...שנה אחרי, שנה מאז היום הכי נוראי בחיים שלי.

שנה מהיום שבו איבדתי את אחותי הקטנה, הבן אדם הכי חשוב לי בחיים, אשת השיחה שלי והחברה הכי טובה שהייתה לי. שנה שבה אני מסתובב ברחוב בתחושה שאחותי לא תהיה בבית כשאחזור הבייתה, אף פעם. כנראה בגלל שלא היה לה טוב כאן ויכול להיות שאני אחת הסיבות אבל לא אוכל לדעת את הסיבה לעולם.

היא אף פעם לא נהגה לדבר איתנו על הרגשות שלה. היא תמיד הייתה שמחה וחייכנית כך שכולנו הופתענו כשזה קרה, לא הבנתי מאיפה זה בא, איך אחותי הילדה השמחה והחייכנית הצליחה להסתיר כל כך הרבה כאב שלצערי, לא יכולתי למנוע אותו ולעזור לה. אם רק הייתי יודע.. הכל היה יכול להיות שונה עכשיו.

לא אשקר, היו כמה רגעים בהם חשבתי גם לעשות את זה, להעלם. לא להיות כאן יותר ולהגיע אליה, להיות עם פיזי במקום יותר טוב. אבל ברגע שאת התגובה של המשפחה שלי הבנתי שאסור לי לעשות את זה, בחיים.

המעשה הפזיז הזה רק יכאיב לכולם, אני יודע שהמשפחה שלי לא תוכל לשאת עוד כאב כזה ולא ייקח זמן רב עד שתתפרק לגמרי כך שברגע שהמחשבה המטופשת עולה לראשי אני מיד מעיף אותה.

ברגע שפיזי הלכה מילאו את מקומו מלא סימני שאלה באוויר, רגשות אשם וצער רב, אני זוכר איך שתחושת הפספוס הכתה בי, את אותו הלילה הנוראי הזה בו התפרקתי על רצפת החדר שלי ובכיתי את נשמתי החוצה, עברתי באותו הלילה 3 התקפי חרדה נוראיים שלעולם לא אשכח. תחושת באשמה פילחה את גופי והשאירה אותי חסר מילים אך בראשי, המחשבות לעולם לא הפסיקו.

מה שמפתיע אותי זה שהיא אפילו לא נפרדה מאיתנו, לא השאירה מכתב, לא אמרה לאף אחד ודאגה להסתיר את המוות שלה הפנימי שלה טוב כל כך.

הייתי בטוח שאנחנו פתוחים לגמרי אחד עם השני, היא הייתה הבן אדם שהייתי הכי קרוב אליו, זאת שהייתי בורח אליה מהעולם ומקבל את הנחמה שהזדקקתי לה אפילו שהיא אחותי הקטנה. היו לנו כל כך הרבה לילות חסרי שינה שבילינו יחד בשיחות עמוקות בשעות הקטנות של הלילה ובאחת מן השיחות נפתחתי בפניה וסיפרתי לה ראשונה על המשיכה המינית שלי. שאני נמשך לבנים, היא הייתה הראשונה שידעה על כך ותמכה בי, שגרמה לי להרגיש בטוח.