"תראו, הנה השוטף החדש שלנו" אמר רייבן בחיוך לאנשים האחרים שישבו סביב השולחן הגדול. הינהנתי לכולם כאות שלום "מה שימך בחורצ'יק?" שאל אחד הסובבים, הסתכלתי על רייבן במבט מודאג. לא ידעתי מי היו הורי, אז לדעת את שמי? לא נראה לי שהספיקו לתת לי אחד לפני שעזבו אותי...
"שמונה, תקראו לו מספר שמונה" אמר רייבן במבט מרוצה. "ברוך הבא למשפחה, מספר שמונה" אמר מישהו בחיוך ערמומי. משפחה? באמת תהיה לי משפחה מעכשיו?
רייבן הוביל אותי לכיסא פנוי ושם מולי צלחת עם... בשר, בשר שהיה חצי נא.. אבל בכל זאת זה היה אוכל שהריח.. נפלא..? כן, נפלא. התחלתי לזלול בתיאבון רב את האוכל בזמן שכולם התיישבו עם הפנים לשולחן כשרייבן יושב בראשו.
"מספר שמונה"
בהתחלה לא הגבתי לדבריו, אבל אחרי שנזכרתי שזה השם שנתנו לי, הרמתי את מבטי אליו.
"אתה זוכר את מה שאמרתי לך? את התנאי שבזכותו אתה נשאר פה?" הוא שאל. הינהנתי בתגובה בעודי ממשיך לאכול. הוא הוציא מזוודה שחורה ושם על השולחן, ועליה תמונה של מישהו "אחרי שתסיים לאכול אתה תצטרך להביא את המזוודה הזאת למזרקה המרכזית לבן אדם הזה." הוא הסביר והרים את התצלום, בתצלום נראתה דמותו של גבר שנראה בן 40+:עם שיער וזקן ג'ינג'י מטולטל. "הוא יתן לך אחרת ואתה תצטרך להביא אותה לי, ברור?" הינהנתי פעם נוספת "ואסור לך בשום אופן לפתוח אף אחת מהן, מובן?" שוב הינהנתי, לא הייתי דברן גדול אז הסתפקי בהנהונים, וכפי שזה נראה, רייבן היא מרוצה מהעובדה.
"אני כבר מחבבת אותו, הוא לא שואל יותר מידי שאלות" לחשה איזו בחורה לרייבן, והוא הינהן בתשובה "ידעתי במי אני בוחר" הוא חייך.
ברגע שסיימתי לאכול קמתי מהשולחן וניגשתי אל רייבן שנתן לי את המזוודה. הוא החביא את שיערי מתחת לקפוצ'ון השחור של הסווצ'ר ולפי על גבי "בהצלחה בחורצ'יק, אני סומך עליך" הוא אמר ובפעם הראשונה בחיי הרגשתי שאני רצוי, שצריכים אותי, זאת הייתה הרגשה מוזרה.
מוזרה אבל טובה.
רייבן חיבק אותי, מה שהפתיע אותי אך חימם לי את הלב, ואז שלח אותי לדרך.
YOU ARE READING
טעם נקמת הדם
Vampireילד שסובל מכאבים זמן ממושך, והוא מוצא את עצמו במצב הלא הכי מזמין... לאן הוא נופל? איך זה יגמר? ומה יקרה לו..?
