מה שעושים בינתיים

《45》תושי תוש

אִלּוּ הָיִיתִי יַתּוּשׁ

אוּלַי גִּילִי הָיְתָה סוֹלַחַת

עַל שֶׁהִפַּלְתִּי לָהּ אֶת הַטּוּשׁ

וְרָצָה לַגַּנֶּנֶת בְּמַבָּט מְסֻקְרָן

מָה הוּא עוֹשֶׂה פֹּה, הַיְּצוּר הַקָּטָן?

וְהַגַּנֶּנֶת מוֹצִיאָה אֶת כֻּלָּם לֶחָצֵר

וַאֲנִי וְגַם גִּילִי, יְכוֹלִים לְדַבֵּר

הִיא מְסַפֶּרֶת לִי סוֹדוֹת וְעַל כָּל הַפְּחָדִים

וַאֲנִי עוֹנֶה לָהּ: בְּזזז

כִּי שְׂפָתִי אֵינָהּ כֶּשֶׁל כָּל הַיְּלָדִים

אֲבָל בִּכְלָל לֹא אִכְפַּת לָהּ

הִיא מַמְשִׁיכָה לְסַפֵּר, לְשַׂחֵק וְלִקְפֹּץ

הֲרֵי יַתּוּשׁ לֹא יְגַלֶּה סוֹדוֹתֶיהָ

יוֹדֵעַ רַק לַעֲקֹץ

וּקְצָת נֶעֱלַבְתִּי, הֶרְאֵיתִי לְגִילִי

בְּמַשַּׁק כְּנָפַיִם וּבְחִכּוּךְ הַיָּדַיִם

אַךְ הִיא צָחֲקָה

אָמְרָה שֶׁאֲנִי נִרְאֶה קְצָת עָלוּב

לְיַד הַמּוֹפָע שֶׁל אָחִי,

הֲלֹא הוּא הַזְּבוּב

וְגַם הוּא כְּלָל לֹא מַפְרִיעַ

רַק מְדַגְדֵּג כְּשֶׁנּוֹחֵת עַל הַיָּד

וְהַאִם אַתָּה, תֻּשִּׁי תֻּשׁ

מְסֻגָּל לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה כֹּה נֶחְמָד?

בְּאוֹתוֹ רֶגַע הֵבַנְתִּי שֶׁסּוֹדִי כְּבָר נֶחְשַׂף

שׁוּב חִכַּכְתִּי יָדַיִם וּמִתַּחְתַּי כָּנָף

אִם גִּילִי יוֹדַעַת שֶׁאֲנִי לֹא יַתּוּשׁ

וְעוֹד לֹא סָלְחָה לִי

אֲנִי מִיָּד עָף

לֹא, לֹא, חֲזֹר! הִיא צָעֲקָה

הַקּוֹל הֶחָזָק וְעָצְמַת הַמַּכָּה

גָּרְמוּ לִי לוֹמַר לָהּ: נוּ, לְמִי אַתְּ מְחַכָּה?

זֶה בְּסֵדֶר, סָלַחְתִּי, וְעַכְשָׁו כְּבָר כְּדַאי

שֶׁתַּפְסִיק לִהְיוֹת תֻּשִּׁי

וְתַּחְזֹר לִהְיוֹת גַּיְא

חִיַּכְתִּי וְהִתְכּוֹנַנְתִּי לַחְזֹר בְּהֶחְלֵט

הָיִיתִי עוֹשָׂה זֹאת מַהֵר

לוּלֵא הָיִיתִי נִמְחָץ בִּמְחִי יָד שֶׁל יַלְדּוֹן

וְנוֹחֵת עַל הַקְּלָאס שֶׁלְּיַד הַגָּדֵר
'

"הִכָּנְסוּ, נִגְמַר זְמַן הֶחָצֵר!"