בחורף שעבר
הוא ישב בתוך מקלט
חשב שהקירות המלאים בטון
יעזרו לו להפסיק
אבל בלב ישב לו טון
וקיר לא חוסם רגשות, מחשבות
ושינה לא מעלימה מריבות, אהבות
אבל עדיין, הוא ישן במקלט
וחיכה שמישהו יפתח את הדלת
בארצות שהמציא לעצמו
היו נופים יפים
הוא הכניס אנשים מהמציאות
אל תוך עולמות דמיוניים
ויש לו דברים להכין
ומשימות להספיק
וצרכים אליהם צריך לדאוג
אבל הוא העדיף לישון במקלט
לחכות שמישהו יפתח את הדלת, ולהמשיך לישון
לפעמים הוא שאל את עצמו
אם זה הפך משעמם
להישאר לבד במקום הסגור
מדי פעם היה לו קר
וזה בטח בגלל החורף
כי כשחורף אז קר, זה ברור
הנקישות על החלון היו רק הגשם
ולכן הוא העדיף לישון במקלט
ולחכות ממש חזק שמישהו יפתח את הדלת
המוזיקה שימחה אותו
והחיצוניות הוסיפה לאמינות
הוא ממש נראה רגיל
שמח לא פחות
העיניים שלא בלבן הן לא עניין גדול
ואם כבר מסתכלים
הוא בטח רק רוצה בשקט לישון
אז הוא באמת ישן במקלט
וכשהתעורר
הבין שהוא לא יכול להמשיך לחכות
אז הוא יצא משם לבד היישר לגשם הזועף
והטיפות היו מתוקות
YOU ARE READING
מה שעושים בינתיים
Poetryכמה מילים שהתחברו להן ברגעים של רצון לכתוב(: אולי שירים קצרים (לפעמים ארוכים ולפעמים קטעים), אם תרצו לקרוא לזה ככה. לא חייב לחפש משמעות, אבל אתם מוזמנים אם בא לכם. אולי אפילו תמצאו אותה לפניי. 《פרקים לא יעלו בזמן קבוע.》
