ובשגרה, הגיעה הפסקת הצהריים, ג'ימין עובד לפי קריזות. לפעמים הוא ממשיך לעבוד ורק לאחר מכן הוא לוקח לעצמו הפסקה כמו שמגיע לו, או שהוא היה הולך הביתה מוקדם יותר. כשזמן הפסקת הצהרים הייתה מגיעה כולם היו יוצאים, חלקם לקפיטריה שבחוץ, חלקם לסופר או לאחד החנויות שבבניין קונים מה שמתחשק להם, משוחחים ונחים. אבל ג'ימין היה נשאר וממשיך לעבוד.
אחרי שכולם היו יוצאים ג'ימין היה שולח מבט לאדם נוסף. גם הוא לא יוצא להפסקה אלא ממשיך לעבוד. ג'ימין המשיך להתרכז במסך ובעבודתו מנסה להתעלם מאותו אחד אך מגניב לעברו לפעמים מבטים. לא שם לב שהמבטים נהיו לאט לאט עם הזמן עמוקים יותר, ממושכים יותר, מוזרים יותר. הוא לא יודע למה אך היה משהו באותו אחד, משהו מוזר. כאילו ואותו אחד גורם לו להביט בו מבלי לשים לב, כשעיניהם היו נפגשות ג'ימין ישר היה משפיל מיד עיניו. מרגיש מובך מידי להביט באותו אחד. כך זה הפך לאט לאט לשגרה. מבלי לשים לב.
***
השעה הייתה מאוחרת כשג'ימין חזר הביתה, הוא נכנס וסגר אחריו את הדלת. הוא שלח את מבטו לעבר גון הו שישב על הספה ובכה. ג'ימין ניגש מהר אל גון הו. "מה קרה יפה שלי?" ג'ימין שאל והרים את גון הו בידיו, גון הו כרך את ידיו סביב עורפו של ג'ימין ושם את ראשו על כתפו של ג'ימין, בוכה לתוך צווארו של אביו. ג'ימין ליטף את שיערו של בנו והרגיע אותו תוך כדי ליטופים עדינים על גבו של הקטן, עדיין מחבק אותו אליו בחוזקה. נותן לקטן לשחרר את בכיו.
"אתה רוצה לספר לי מה קרה?" ג'ימין שאל לבסוף. "אני אוהב אותך אפפה!" גון הו אמר ונתן נשיקה ללחיו של ג'ימין. "מחר בערב צריך להיות לנו מסיבה בכיתה וכל אחד צריך להביא את ההורים שלו ואני לא רוצה שתבוא לבד כי זה יכאב לך" גון הו אמר והמשיך לבכות, עדיין מורם על ידי ג'ימין. "אתה דואג לי?" ג'ימין שאל וחיבק בחוזקה את גון הו והקטן הנהן. "אני יודע שזה יכאב לך שפאפא לא נמצא כאן". "אתה לא חייב ללכת למסיבה, אתה יכול לבוא איתי אחר כך לעבודה", "באמת?" גון הו שאל וחיוך על פניו, ג'ימין הביט בפניו של גון הו שהיו מעורבבות עם שיערותיו ודמעותיו ביחד. יוצרות מראה חמוד ומבולגן.
"אכלת את מה ששמתי לך במקרר?" ג'ימין שאל ובא להוריד את הקטן ממנו. "לא, אני רוצה להישאר עדיין בזרועותיך" גון הו אמר והתעלם מהשאלה שג'ימין שאל בתחילה. "אין בעיה!" ג'ימין אמר והמשיך לחבק את גון הו אליו והולך איתו למטבח, כשראשו של גון הו עדיין מונח על כתפו. ג'ימין פתח את המקרר ומזג לעצמו מים. "אפפה", "ממ?" ג'ימין שאל ולגם מהמים. "התגעגעתי אליך", ג'ימין חייך ונישק את לחיו של בנו ולאחר מכן נושק למצחו. "בוא אני אקלח אותך" ג'ימין אמר וניגש למקלחת עם גון הו. מקלח אותו בלי אמבטיה כששם לב שגון הו עייף.
***
הגיע הבוקר וג'אנגקוק התעורר, הוא ניגש למקלחת ושתף פנים. הוא שם על עצמו בגדים וסידר את עצמו. הוא הביט במראה והוציא מין המגירה את המסכה. הוא הדביק את המסכה לפניו, מצמיד ומדביק אותה ביסודיות דואג שפניו האמתיות לא יראו, אלא רק פני המסכה. בודק שהוא לא נראה מוזר ומסדר את עצמו כמו שצריך.
आप पढ़ रहे हैं
Jikook- One World Two Dimensions/ עולם אחד שני מימדים.
रोमांस"תן לי למצוא אותו." ג'ימין אמר כשהוא יושב על הרצפה ועינייו מלאות בזעם. "אתה לא יכול." אביו אמר בידיעה שהוא לא יתן לג'ימין לעשות צעד כזה. שתי ממלכות, שני עולמות, שני אנשים. וילד אחד. הכוח שיש לזאב חזק ועוצמתי, אף אחד אינו יודע מהן ההשלכות או מה יגרום...
