היא והעיניים האפורות-פאנפיק דרמיוני

פנסי משתנה

עינייה כוסו ופיה נחסם.

היא ניסתה לצרוח אך ללא הצלחה.

היא הרגישה את תחושת הבחילה של התעתקות.

השרביטה שהוסתר בכיסה נחטף.

היא הרגישה כאב חד בנקודה זעירה בראשה.

מישהו תלש לה שערה.

דחפו אותה על כנראה כיסא והיא הרגישה חבלים שמלופפים מסביבה.

 הכיסוי הוסר מעיניה ומפיה.

"מה לעזאזל קורה פה?!?" היא צווחה,עדיין לא מצליחה לראות מי בבירור עומד מולה.

"באמת, פרקינסון? מה קורה פה? את נחטפת, על מה חשבת?" היא שמעה קול צוחק ואז היא זיהתה את מי שעמד מולה.

"לוציוס! אתה אמור להיות באזקאבאן!"

"ילדה טיפשה! את לא קוראת את הנביא היומי? אני ברחתי מאזקאבאן! אני ואנטונין"

"אנטונין דולוחוב?" היא שאלה.

"לא, אנטונין ברק הכדורגלן!"

"הו, אז זה לא כזה נורא."

"ברור שאנטונין דולוחוב, ילדה טיפשה שכמותך!"

"אז איפה הוא?"

"ולמה שאספר לך?"

"כי אתה רוצה?"

"אוך" הוא ויתר והלך,

גורר אחריו את הקדרה שבה בושל שיקוי פולימיצי.

~~~~~

היא הסתכלה במראה.

היא הייתה בעלת פרצוף בולדוג ושיער אפרורי.

"יופי. עכשיו צריך לתכנן את המהלכים" היא אמרה בקול גברי קר.
___________________________________________

כשדראקו נכנס לאולם הגדול, כל העיניים היו עליו.

משולחן רייבינקלו עם הפרצופים המזלזלים עד שולחן סלית'רן המחויכים.

והוא עבר למקום שבלייז שמר לו בבילבול.

עדיין כולם הסתכלו עליו.

"מה? צריכים סלפי?" צעק בלייז.

ואז כולם הפנו את גבם והמשיכו בעניינים שלהם.

"מה קורה פה בלייז?"

"קח. 'סתכל" הוא הגיש לו עותק של הנביא היומי.

דולוחוב ומאלפוי: האסירים הנמלטים

אתמול פרסמנו כי אוכל המוות לשעבר, לוציוס מאלפוי ברח מהכלא השמור ביותר בעולם, אזקבן.
לפני כמה שעות נודע לנו שביחד עם מאלפוי, ברח גם אוכל המוות אנטונין דולוחוב. (מי זה? פירוטים בעמוד 20).
כזכור, לאחר שיתוף פעולתם עם זה שאין לנקוב בשמו, הוחלפו הסוהרסנים בסוהרים ובהילאים מנוסים.
חמישה מהם, ערכו בדיקה על כל אזקבן ונראה כי גם דולוחוב נעלם.
מפי שאקלבוט, שר הקסמים: "אנחנו מפענחים את התעלומה. אין לרגע זה חשש לחיי אף אחד.
מרגע זה חל איסור למי שמתחת לגיל הבגרות להסתובב לבד."
תשמרו על עצמכם. תקשיבו לכללים.