גייז בשחור // לארי סטיילינסון

41.- חלק שלישי משימה

החלקים זה כאילו אם זה היה ספר אז היה דף חלק שכתוב עליו ״חלק שלישי משימה״ בשביל להפריד בין המקטעים
-

לואי והארי עמדו זה לצד זה בעודם נמצאים בעיצומו של אירוע ענק ומכובד.
"אני לא מאמין שכל כך הרבה אנשים באו לראות כמה תכשיטים מסכנים" לואי לחש אל בן זוגו בעודו סוקר את המקום. האולם היה מלא בחליפות ושמלות ערב ססגוניות כמעט עד אפס מקום. מלצרים לבושים היטב עברו בין האורחים ושבים בעודם מחזיקים מגשי זכוכית עליהן הונחו כוסות של יין משובח, מנות פתיחה מיוחדות או סתם רטבים.

"זה לא סתם כמה תכשיטים מסכנים לואי" הארי גלגל את עיניו, "זה תכשיטי מלוכה בני מאות שנים, יש להם ערך היסטורי עצום" הוא שילב את אצבעותיו זו בזו ברשמיות וסידר את חליפתו בפעם האלף לדקה האחרונה.

לואי התעלם מהנימה המטיפה שלו ובחן את עמידתו הזקופה והמתוחה לרגע, "אתה לחוץ." הוא יותר קבע משאר שאל.

הארי שלח לו חיוך עצבני, "קצת" הודה.

"אין לך למה" הוא השחיל את ידו הימנית בין ידיו הקשורות זו בזו ולחץ את אצבעותיהם ביחד, "הכול ילך כמו שצריך" הרגיע אותו.

הארי לא הבין אותו, "איך אתה יכול להיות שליו כל כך?" הוא הביט בו מלמעלה במין יראת כבוד מסוימת. אף על פי שהיה סוכן יותר שנים מלואי וצבר ניסיון רב יותר, היה נדמה לו לפעמים שדווקא בן זוגו הנמוך עם הנטייה להתעצבן יודע יותר ממנו על משימות וענייני סוכנים, בפרט על דברים שלא מלמדים בהכשרות.

"אני נראה לך שליו?" הוא פלט גיחוך, "אני לחוץ יותר מהכפתור בחזה של האישה הזו" החווה בראשו אל אישה העמדה במרחק כמה מטרים מהם. שמלתה הייתה נוצצת וצמודה אשר הייתה מורכבת מכפתורים שאיימו להתפרץ בכל שנייה מגופה.

הארי הסתיר את פיו הצוחק בעזרת ידו על מנת לא למשוך תשומת לב מיותרת. אילו היו בביתם מבלי שאיש היה שומע, וודאי היה פורץ בקריאות קולניות. "אני לא מאמין שאמרת את זה עכשיו" הוא החניק בקושי את קולו.

"אתה מתכוון לאמת?" לואי חייך חיוך קטן וחצוף, "ואם כבר מדברים על האמת.. מי עומד להגיד לאיש הזה שלא ככה קושרים עניבה?" הוא החווה בידו אל עבר אדם אחר שהיה נדמה שקוף קשר את עניבתו במקומו.

צחוקו של הארי התחדש והוא נענע את ראשו הלוך ושוב. הוא הבין שלואי ניסה להפיג את חרדתו בעוקצנות ומרמור, ואיכשהו בדרכו העקומה שלו הוא דווקא די הצליח. הארי מצא את זה כחמוד עד מאוד.

ליבו של לואי האיץ את פעימותיו למשמע צחוקו הטוהר והידיעה שהוא הסיבה לכך הסבה לו אושר, "תצטרף גם" הוא שפשף את כתפיהם זה בזה כדוחק בו להצטרף למשחק 'ירידות על אורחי התצוגה ונהנים'.