גייז בשחור // לארי סטיילינסון

27.

מזכירה לכם שפרק הבא יהיה עוד כמה ימים אז תאלצו לחכות בשקט.
שואלים למה זה יהיה סבל? תקראו ותגלו ;)
-

לואי דפק בנימוס בדלת ביתו של הארי. הוא לבש חולצה מכופתרת שהבליטה את עיניו ומכנס חליפה שאת חלקו העליון לא הצליח לגנוב מליאם בהצלחה. שערו היה מסורק לאחור בקפידה ופניו היו חלקות מזיפים ובוהקות באור המנורה.

הארי מיהר לפתוח את הדלת בחיוך רחב. נשמתו של לואי כמעט נעתקה כשהבחור הגבוה נגלה מולו לבוש בחליפה שחורה כהרגלו בעיניים נוצצות. לא היה משהו שונה בהופעתו של הארי אך לואי החסיר פעימה לראותו כל פעם מחדש.

"שנצא?" הארי שאל לאחר כמה שניות בהן כל אחד סקר את השני בעניין. לואי הינהן ונעל את הדלת אחריהם.

הם התחילו לצעוד ברחוב כשהארי מוביל, "לאן אנחנו הולכים?" לואי שאל והתקרב אליו. כתפיהם התנגשו זו בזו והעבירו זרמים של התרגשות לליבו של הארי.

"למטווח יריות" אמר בקול יציב שהסתיר קצת מהקרנבל שרץ בראשו.

מבט מופתע הופיע על פניו של לואי, "למה שנלך למטווח?" שאל בטון מאוכזב מעט. הוא ציפה לדייט ארוחה נחמדה לאור נרות, לא התאמנות לרצח המונים.

"אין לך רישיון רשמי לנשק נכון?" הארי החזיר לו בשאלה.

לואי חשב לרגע. היה לו רישיון.. פשוט לא בחיים האמיתיים, "בעיקרון יש לי חמש מאות סוגי נשקים בGTA וכמה אלפי רציחות" אמר להגנתו, "ואפילו סיימתי את כל המשחק פעמיים" השוויץ.

הארי הסתיר את חיוכו, "אז אני מניח שיהיה לך קל" הקניט אותו.

"בסדרבסדר תצחק עליי עכשיו אבל כשאני אכסח לך את התחת עם הג'ויסטיקים נראה מי יצחק אחרון" אמר ושילב את ידיו כנגד חזהו בהפגנתיות.

הארי צחק וכרך את ידו סביב כתפו, "אני אוהב שאתה משוויץ בכלום" אמר ומבטו של לואי התרכך.

"ואני אוהב שאתה..." הוא חשב לרגע, "אני פשוט אוהב שאתה." אמר במשיכת כתפיים וחיבק אותו מהצד.

הארי צחק והידק את אחיזתו. מגעו של לואי נעם לו ועל אף שנאלץ לעקם את גבו על מנת שיוכל להחזיק בו- הוא עדיין לא היה מוותר על החיבוק.

"זה פה". הם נעצרו מול שלט לבן ומתקלף עליו היה כתוב באדום בוהק 'מטווח יריות'. "לא יכולתי לסגור את המקום אז נאלץ להתאמן עם עוד כמה אנשים" התנצל אך לואי ביטל את דבריו בידו כמסמן שזה לא משנה. הם נכנסו פנימה כשצלילי יריות קיבלו את פניהם והארי הכיוון אותו הישר לטור שלהם, כמעט כאילו ידע את המקום בעל פה.