לא מהעולם הזה❤️

פרק 4-ריתוק

נקודת מבט של אמילי
השעה שתיים וחצי כבר הגיע ישלי הפסקה עכשיו חצי שעה ואז אני צריכה ללכת לריתוק המפגר הזה ,אוףף המורה הזה כאלו נתקע עלי ואוהב להעיר רק לי.
חשבתי לעצמי על שון ..למה אני חושבת עליו כלכך הרבה ,בחיים לא הייתי שמה ככה על בנים אבל יש בו משהו שמעננין אותי ממש .
הטלפון צלצל,״הלו. ״ ״אמילי את לא מבינה מה קרה ,גון סוףסוףף לקח אומץ והציע לי לצאת איתו ואיי אני מתרגשת,רגע מה אני ילבש ואיפה נלך ,ואיך אני יתנהג?!ו..״
״רגעע דמייי מה הלחץ הזה ,זה רק דייט אל תדאגיי אני יעזור לך בהכל ואני כלכך שמחה בשבילך ״באמת הייתתי שמחה בשבילה ,כלגך רציתי את זה בשבילה הם באמת היו מתאימים והיא ממש אהבה אותו ,אם יש מישהי שאני תמיד יהיה שמחה בשמחתה זאת דמי ,היא בין האנשים החשובים לי בחייים ״אמילייי את לא מבינה איזה מובכת הייתי שהוא הציע לי נראלי הסמקתי כמו עגבניה״היא אמרה ,באתי לענות לה אבל בדיוק הבן אדם האחרון שרציתי לראות הגיע בשלוש בדיוק בלי איחורים ,כמובן הוא שונא איחורים אז למה הוא שיאחר ,הוא סימן לי לנתק את השיחה ״תקשיבי דמי ,מר סמית הגיע ואני צריכה להכנס לריתוק אני ידבר איתך שיעבור השעה הזאת ,בכל מקרה אני שמחה בשבילך נורא ,ביי לבנתיים ״ ניתקתי את השיחה .
״תתני לי הטלפון עכשיו ותקבלי אותו בסוף הריתוק, ״הוא אמר,הושטתי לו את הטלפון בתקווה שהשעה הזאת תגמר כבר .
ישבתי בכיסא והוא מולי קורא איזשהו ספר.
הסתכלתי בשעון ,עבר שניה ועוד שניה ועוד שניה,ואי הזמן לא זז.
התחלתי לזמזם לעצמי מנגינה מרוב שהיה לי משעממם ותאמת שרציתי גם קקצת להפריע לו בדווקא לקרוא את הספר שלו ,הוא היה נראה כלכך מרוכז בספר שלו שזה פשוט דרש הפרעה ״שקט ״הוא אמר לי .
שתקתי לכמה דקות ואז התחלתי לעשות רעש עם העט שהיה לי ביד ,הפעם זה לא היה כדי להפריע באמת שלא ,פשוט שיעממם לי כלכך ואני מודה שיש לי גם בעיית קשב וריכוז בקטנה כזה אבל קשה לי לשבת ככה בלי לעשות כלום ,ואז התסכלתי על מר סמית היה נראה שהוא התחיל קצת להתעצבן ,
עד שהוא פתח את הפה ואמר משהו ״תגידי אמילי,למה את מתגרה בי?,את מנסה בכוח שאני יעניש אותך עוד פעם ?״
״על מה אתה מדבר ?״אמרתי תאמת שכן הבנתי על מה הוא מדבר פשוט שיחקתי אותה ראש קטן ״כל האיחורים שלך ,והתעסוקה בטלפון ,והחוסר כבוד אלי ובנוסף כל ההפרעות האלה עכשיו בזמן הריתוק ,בשביל מה כל זה ,זה לא נותן לך כלום ,הרי אני חדש פה ,בדרך כלל מנסים לעשות רושם ראשוני טוב פה ,על המורים החדשים״
״סליחה באמת שאני לא מלקקת לך כמו שאר הבנות בכיתה פה ,בגלל שאתה נראה ככה״העזתי להגיד,אני מודה שהתחצפתי קצת ,אבל סליחה זה הגיע לו כלכך מאז שהוא הגיע לפה הוא רק מתלהב מעצמו ומכל הבנות שמתרוצצות סביבו בהפסקות ואחרי שעות הלימודים .״אני מבקש ממך לחזור על מה שאמרת כרגע,״הוא ענה בחוסר סבלנות ובעצבים ״כן כל הבנות מלקקות לך כי אתה נראה נער בן 17 חתיך עם גוף חטוב ופתאום בא וקורץ לכל אחת ,ומציג את עצמך בתור מורה עם כל המליון חוקים האלה ,אתה בכלל יודע להיות מורה אתה בכלל יודע ללמד?!!!״ התפוצצתי,אמרתי לו כל מה שישב לי על הלב ביומיים האלה כל מה שחשבתי על המורה הזה ,הסתכלתי על הפנים שלו וראיתי שהוא עצבני אפילו עצבני מידי,היה לו מבט מפחיד כזהה..,השפתיים שלו זזו מהר מעצבים והידיים שלו הסתגרו לאגרופים כאלו הוא מנסה למנוע מעצמו לתת לי איזה בוקס עכשיו,אני מודה שבאותו רגע פחדתי ,על אמת.
+++++++++++++++++++++++
נקודת מבט של איתן
אחרי שהיא אמרה לי את זה ,ממש התעצבנתי,איך היא מעיזה להגיד לי דבר כזה שבאמת הדבר היחידי שניסיתי לעשות בבית ספר הזה ,זה לפתוח דף חדש עם אנשים חדשים ולא להתבלט מידי ,באמת שהדבר היחידי שהכי לא רציתי לעשות זה למשוך תשומת לב מידי ,אבל מה לעשות שהדבר שהכי ניסיתי לשכוח ממנו הבנאדם שהכי ניסיתי לשכוח ממנו נמצא בדיוק עכשיו מולי בשכפול מושלם ,העצבים שלי כבר כמעט והתפרצו עליה לא הצלחתי להשתלט על עצמי ,אומרים שלערפדים הרגשות מוחצנים יותר משל בני אדם ,כנראה שצודקים,אבל איך שהיא מצליחה לעשות לי כזה רגשות מעורבים בראש,זה לא יתכן ,הסתכלתי עליה ,היא כבר הייתה נראת ממש מפוחדת ,עצמתי עיניים לכמה שניות לנסות להרגע מהדיבור שלה ומהעצבים שלי ,החלטתי להתעלם ממה שהיא אמרה עד כמה שזה פגע בי ועניתי ״בגלל החוצפה שלך ,את נשארת פה לעוד שעה ואם תמשיכי ככה את גם תגיעי למנהל״היא הורידה את המבט שלה ושתקה היא הייתה נראת קצת מפוחדת ,ומבויישת ,עיצבן אותי שהיא ככה ענתה לי בגישה תוקפנית כזאת שבאמת כל מה שניסיתי זה להיות בסדר איתה והנה כמו למשל עכשיו שניסיתי לפתח איתה שיחה וככה השיחה נגמרה,פה הבנתי שאני צריך לנסות להתייחס לאנשים יפה ברי לא מעריכים פה כלום בתקופה הזאת פעם האנשים היו יותר מתורבתים ידעו לעריך אנשים שטובים אליהם .
אני צריך ללמוד שבמיוחד לא להתייחס יפה אליה ,עד כמה שאני לא רוצה שהיא תשנא אותי אין לי ברירה ,היא צריכה ללמוד לתת כבוד .
עברה לה שעה ,נשארה עוד אחת ,לא דיברנו כל השעה הזאת .
החלטתי לנסות שוב את מזלי וכן לנסות לפתח שיחה למרות שלא הגיעה לה הזדמנות שניה אצלי .
״עברה שעה..״
היא לא אמרה כלום רק הנהנה בשקט.
הייא גוועה ברעב ,שמעתי את הבטן שלה ,נזכרתי שיש לי כריך בתיק .״את רעבה ?״שאלתי אותה ״לא״ ידעתי שהיא שיקרה ,גם בלי לשמוע את הפעימות לב שלה ידעתי שהיא משקרת הרי שמעתי את הבטן שלה .
תאמת שגם אני הייתי רעב ,אבל מן הסתם שלא יכולתי להוציא עכשיו איזה שקית עם דם ולשתות אותה מולה ,כי זה לא היה נראה הכי נרמאלי בעולם.
היא ישבה שם בשקט מסתכלת לעבר השעון כל חמש דקות ,כדי לחכות שהזמן יעבור,ראו עליה שהיא סבלה שם.
החלטתי לנסות להמשיך בשיחה ואולי ככה יעבור קצת הזמן״אז כמה אחים ישלך?״ זה השאלה הכי דפוקה שאאלתי מישהו בכל ה189 שנים שאני חי ,מה נדפקתי?!״אני בת יחידה ״ היא ענתה ,אוקי מה אני אומר עכשיו.
למה אני כלכך מקדיש מחשבה על מה להגיד לה ,למה זה כלכך מעניין אותי מה שהיא תחשוב עלי.
״אה ומה עם ההורים שלך לא רוצים עוד אח או אחות קטנים?״עוד שאלה מפגרת ,כאלו שאני לידה המוח שלי לא עובד רק הלב.
״אין לי אבא ,הוא נפטר שהייתי קטנה מסרטן ,אני חיה רק עם אמא שלי״היא ענתה בשקט והרגשתי שעוד שניה יצאו לה דמעות מהעיניים ,וואי איך שאני רציתי לקבור את עצמי באותה שניה הרגשתי מזה לא נעים״מצטער״אמרתי ,והיא לא ענתה כלום .
שוב שרר בינינו שקט כזה שהתמשך עד שהחלטתי שוב לדבר ,״תשמעי אני לא בן אדם ששומר טינה ,ואולי התחלנו ברגל שמאל השנה ,אני רוצה לפתוח דף חדש ,אפשר ?״שאלתי ,אוקי זה עדיף על השאלה הקודמת ,לא יודע אפילו למה אכפת לי אם יהיה בינינו שנאה או לא ,אולי בגלל שאניי ירגיש שאם היא שונאת אותי זה כמו שאנה תשנא אותי ,למרות שאנה איננה עכשיו.
״כן אפשר״היא ענתה קצרות ובשקט ,לא הסתכלה עלי פעם אחת במהלך כל השיחה.
אני חושב שהיא הייתה עדיין מפוחדת מאיך שהתעצבנתי על מה שהיא אמרה מקודם.
פתאום שמענו רעשים ,זה היה מבחוץ,בבת אחת ירד גשם זלעפות ,גשמים ורעמים התחזקו והתגברו ,בדיוק הצלצול סימן שעברה שעה ,אבל עדיין הגשם לא הפסיק לחדול.
היא מיהרה לקום וניגשה אלי לקחת את הטלפון הבאתי לה אותו והיא באה לצאת מהכיתה,״את לא יכולה לצאת ככה בגשם הזה לבד ״אמרתי לה״זה בסדר הבית שלי כמה דקות מפה ,אני יכולה לרוץ״ פה ידעתי שהיא ממשיכה לשקר לי שמעתי את הפעימות שלה כנראה שהבית שלה ממש לא קרוב לביצפר ועוד בגשם הזה זה יהיה מסוכן ללכת ברגל .
״אני יקח אותך באוטו ,בואי״ ״זה בסדר לא צר- ״ קטעתי אותה ״מספיק עם הדיבורים בואי לאוטו ותכווני אותי,זה מחובתי שתגיעי הביתה בשלום״היא הסתכלה עלי בפרצוף מובך אבל עדיין קצת מפוחד,היא באמת הייתה יפה כלכך אפילו,אני חושב שהיא הייתה יוצר יפה מאנה ,אני כמעט בטוח .
ירדנו לכיוון המכונית ונכנסנו לאוטו ,היא אמרה לי את הרחוב של הבית שלה ואני התחלתי לנסוע ,עד ששמתי לב שאין לי דלק בכלל ״תקשיבי אני עוצר פה שניה בתחנת דלק הכי קרובה ומתדלק אוקי?״ היא הנהנה בשקט ,בכלל כל השעה האחרונה היא הייתה שקטה אחרי ההתפרצות שלה מקודם .
עצרתי בתחנת דלק ויצאתי מהאוטו להכניס את הצינור של הדלק למכונית.
++++++++++++++++++++
נקודת מבט של אמילי
הוא בדיוק יצא מהמכונית לתדלק ,ממש פחתדי ממנו שאז שראיתי את המבט הזה בעיניים שלוו ,השתדלתי כמה שפחות לבעצבן אותו ,ולא להתווכח איתו .פתאום שמעתי צלצול טלפון ,אבל זה לה היה שלי זה היה שלו ,הצלצול נשמע מהתיק שלו .
התלבטתי כמה שניות אם לקחת את הטלפון מהתיק שלו ולראות מי מתקשר או שפשוט אני יחכה שהוא יבוא ויגיד לו שהתקשרו אליו .
לבסוף החלטתי שאני יחפש את הטלפון בתיק ופשוט יצא החוצה להביא לו אותו .
לקחתי את התיק שלו והתחלתי לחפש את הטלפון ,היה לו מלא בלאגן בתיק חיפשתי בין מסמכים בין כל מיני ספרים עד שפתאום ראיתי תמונה ,הוצאתי את התמונה מהתיק ,והייתי בהלם פשוט ממה שראיתי ,הייתה בתמונה מישהי דומה לי שתי טיפות מים אחד על אחד ועם בגדים ישנים כאלה ישנים ממש.
התמונה הייתה בשחור לבן ,לא הבנתי מזה ,לא הבנתי כלום איך זה הגיוני שהיא כלכך דומה לי ,הרי זה בטוח לא אני ,אני לא זוכרצ אי פעם שהתלבשתי ככה או שיצלמתי את התמונה הזאת .
ולמה בכלל ישלו את התמונה הזאת לא הבנתי ,סובבתי את התמונה ומאחורה היה רשום תאריך: 12/5/1864 מה?!!!!!!! התאריך הזה מלפני יותר ממאה שנה ,מה קורה פה .
באותו רגע כלכך פחדתיי,החלטתיי פשוט לברוח משם ,לברוח כמה שיותר רחוק ממני ולא עיניים אותי שקפוא בחוץ ויורד גשם .
הכנסתי את התמונה לתיק שלי ופשוט רצתי משם הכי מהר שיכולתי.