לא מהעולם הזה❤️

פרק 3-מחלה

פרק 3
״שונאתתתתת, שונאתתתת אותו״ אמרתי לדמי שראיתי אותה בקפיטריה.
״תזכירי לי עוד פעם על מי אנחנו מדברים?״היא ענתה במבט מהופנט על גון ,היא הייתה מאוהבת בו מגיל עשר ,אני חושבת שגם הוא בעניין שלה הם פשוט מתביישים להגיד את זה אחד לשני ,אבל השנה הבטחתי לעצמי שאני יגרום לזה שהם יהיו יחד ,אני חושבת שהיא מפחדת להודות ברגשות שלה לפניו ,כי מפחדת לקבל סירוב ממנו .
״עוד פעם הראש שלך אצל גון?״שאלתי בייאוש
״נו מה אני יעשה את יודעת מה אני מרגישה אליו והיום למדנו בשיעור פיזיקה ביחד והוא אפילו לא פזל לכיווני ,אני חושבתת שאין לי סיכוי,אפרופו שיעור ,נו אז את מי אמרת שאת שונאת?״
״את המורה החדש הזה ,מר סמית,הוא כלכך מתנשא והוא כולו נראה בן 16 בקושי ,את מאמינה שהוא איים עלייי על השיעור הראשון שאני יהיה בריתוק אם אני ייאחר שוב״עניתי לה ,וואלה במקרה שלי עם כמות האיחורים שלי בשנה אני חושבת שאני יקבע קבע בכיתת הריתוק.
״כלבהההה,את רוצה להגיד לי שאת לומדת היסטוריה עם מר סמית?!!, אומרים שהוא בן המורים הכי חתיכייים שהיו אי פעם בביתפר,והדבר הכי חשובבב,הוא רווק!!!״ דמי ענתה לי התרגשות,לא היא לא אמיתית הילדה הזאת רק חתיכים מעננינים אותה ״תגידי מה את רצינית אני אומרת לך שהוא בן אדם קר ומנתשא ומעצבן ,איך את יכולה להתלהב ממנו בכלל?!!״
״תשמעי הייתי מחליפה איתךך בכיף ולומדת איתו הסטוריה ועוד בשורה הראשונה ביוד מולווו ״היא ענתה,לפעמים אני לא מבינה את הילדה הזאת תאמת חיפשתי את שון בעיניים שלי ,עד כמה שהייתי מובכת ממנו כן רציתי שהוא לא יחשוב שאני ילדה כזאת וכן רציתי שהוא יחבב אותי הוא נראה ממש חמוד אני מקווה שיהיה לי הזדמנות לעשות רושם אחר ממה שעשיתי
++++++++++++++++++++++++++
נקודת מבט של שון
פלאשבק:
-לפני מאה שבעים שנה -
ואיי הייתי כלכך רעב ,בחיים לא הרגשתי ככה , לא אכלתי יומיים שלמיים ,ועוד שאני בנאדם שיכול לשלוט על עצמו , אבל הייתי שיכור מת ,השתכרתי הייתי חייבת לצאת מהדיכאון הזה,מה לעשות שלא כל יום מודיעים לך ביום אחד שנהרס לך השמיעה לכל החיים ,שכל מה שנחשפת אליו כל החיים האלה נפסק ברגע , זה מחלה תורשתיית , גם סבא רבא שלי חלה בזה ,אבל הוא ניצל מהמחלה אני לא בדיוק יודע איך ,אבל יש לזה תרופה ואני ימצא אותה בשביל עצמי .
אחרי הבשורה של המחלה ,ואחרי 42 שעות בלי שום טיפת דם ,נכנסתי לבר הראשון שראיתי ושתיתי בלי סוף הייתי כלכך שיכור שבנוסף לחוש השמיעה שנדפק לי גם בקושי ראיתי משהו ,ראיתי במעורפל ,החלטתי לתאת בחוצה קצת לשאוף אוויר להתרענן .
תכננתי להכנס ליער בוקם , בדרך כלל אני נכנס לשם כל יום ומחפשות חיות בר ליזון מהם ,ככה אני מתקיים ,אני לא נושך אנשים ,זה לא שאני לא יודע ,אני פשוט לא בנוי ללהרוס למשהו חיים ,כל המשפחה שלי גם כמוני ,ההבדל בינינו שהם ערפדים מהרוצחים ,אלה שנושכים בני אדם וגם רוצחים אותם לפעמים או שמשנים אותם לכמונו,בחלטתי להתרחק מהם מאז שראיתי באיזה אכזריות הם עושים את זה.
בכל מקרה נכנסתי ליער,והרחתי את זה הרחתי דם ,כלכך התחשק לי דם באותו רגע ,כבר לא היה אכפת לי אם זה בן אדם או חיה הדבר הראשון שעשיתי בלי לחשוב פעמיים זה לרוץ לכיוון הדם פתאום ראיתי אותו ,אני נשבע שחשבתי שזה היה חיה ,רצתי אליו ופשוט נשכתי אותו בלי רחמים ,זה היה כלכך טעים.
המשכתי והמשכתי ,אני חושב שהחיה צעקה לעזרה ,או שכנראה זה לא היה חיה?,אני באמת לא זוכר ,לא יכלתי להפסיק את הנשיכה עד שפתאום ראיתי אבא שלי ,הוא ממש התאכזב ממני ,הוא היחידי שהיה בעדי ובצד שלי ,ולא היה ניזון מבני אדם אלא כמוני מחיות, הוא לא אמר כלום רק הלך משם .
ישר הלכתי משם ועזבתי את הבנאדם ככה חסר אונים ללא כל עזרה.
ומאז אני מנסה להזכר איך הבנאדם היה נראה ,מה קרה לו אם הוא מת ?אם הוא ערפד?,אם הוא גר בקליפורניה?,דבר אחד אבל ידעתי בוודאות שלנשוך שוב בנאדם ?לא בא בחשבון אני נשבעתי לעצמי שאני לא יעשה את זה ואני גם לא יעשה ..אני מקוה..
כשקמתי יום אחרי החלטתי שאני צריך לעזוב מהבית לכמה שנים כדי להתבודד אם עצמי ולהתאבל על המחלה,וכשאני מתכוןן לכמה שנים ושאני מדבר על מאה שנה לפחות..
היום:
אחרי הכלכך הרבה שנים האלה החלטתי שאני יכול לחזור הביתה,אבא כמובן קיבל אותי בשמחה ,שאר במשפחה קצת פחות ,הם עדיין חושבים שאני צריך להרוג בני אדם.
אני לא חושב ככה..
בכל אופן המחלה רק הלכה והתגברה במקום למצוא תרופה ,וכבר ניהייתי כמעט חירש לגמרי ,אני מנסה ללמוד שפת הסימנים ,ולקרוא שפתיים שיהיה לי קל יותר לתקשר עם אנשים.
כמו שהצלחתי לקרוא את השפתיים של הבחורה ההיא ,אמילי אני חושב קראו לה .
וואו היא הייתה כלכך מובכת מהתשובה שלי, מסכנה ,אבל מה שכן היא הייתה יפהה מאוד ,והיא נראת נחמדה ,אולי יצא מזה משהו ,היא נראת מיוחדת .
אבל תאמת שלא בגלל כל זה שמתי עליה עין ,הסיבה היחידה שאני באמת רוצה להתקרב אליה כי אני יודע שהיא התשובה למחלה שלי היא התרופה לכך ,זאת אומרת לא ממש היא ,אלא הבית שלה ,במהלך כל השנים האלה חקרתי על התרופה וכל המקורות שחיפשתי בהם ,נתנו לי תשובה אחת הבית שלה ,כאלו שמה מוחבת התרופה או המפה לתרופה הזאת ,ואני באמת יעשה הכל כדי להשיג את התרופה ,אולי אפילו לרצוח מישהו ,עד כמה שזה יהיה לי קשה .
קמתי בבוקר ליום השני לביצפר,אני מקווה שיצא לי לראות שוב את אמילי אני חייב להתחבר אליה כמה שיותר מהר ,בכל מקרה שמתי מכנס גינס האולסטאר הגבוהות הלבנות שלי וחולצה לבנה והלכתי לביצפר ,הבגדיםם של התקפוה הזאת כלכך שונים מפעם שזה הזוי ,בדקתי מה ישלי שיעור ראשון ,אוי איכס הסטוריה כאלו אני צריך שיספרו לי עוד על החיים מפעם ,אבל הדבר היחידי שטוב בשיעור הזה שמתברר שאני נמצא בו עם אמילי אז זה כבר משהו.
נכנסתי לכיתה ,המורה עוד לא הגיע וגם לא אמילי.
עד שבדיוק שניה אחרי זה המורה נכנס ,הוא בדיוק הסתכל עלי היה לו מבט מפחיד בעיניים הוא היה נראה כלכך מוכר ליי ואני לא זכרתי מאיפה...
++++++++++++++++++++
נקודת מבט של איתן
אין מצב שזה הוא אין מצבבב ,אני הייתי יודע ,זה לא יכול להיות זה שהפך אותי לכזה ,זה לא יכול להיות זה שהרס לי את החיים ,אני כמעט בטוח שזה היה הוא אני בחיים לא ישכח את הפרצוף המפחיד הזה שהוא תקע בי לפני שהוא נשך אותי ,ואיי אני לייב לברר אם זה ,זה יהיה הזמן לנקמה שלי בו על זה שבגללו איבדתי את המשמעות של החיים ,שכלכך הרבה שנים אני לי בייסורים על אהבת חיי במקום למות כמו כל בנאדם נרמאלי ,על זה שבגללו אני חי לבד וצריך לאכול דם כל הזמן,אם זה הוא אז הוא המקור לכל הבעיות שלי ,ואני יגרום לו לשלם על כך ,המשכתי להתסכל עליו במשך כמה שניות עד שמשהו קטע את חוט המחשבה שלי
״סליחה על האיחור,אני מבטיחה שהפעם הוא מוצדק ,אבא שלי חזר אתמול מחו״ל ויצאנו לחגוג לו בערב וישנתי מאוחר ולא קמתי בזמן וזה כבר לא נשמע תירוץ מוצדק נכון?״אמילי שאלה עם פנים מיואשות ״ממש לא,בכל מקרה נתראה היום בצהריםם,בריתוק״ ״אתה לא רציני נכוןן?״ ״אני רציני לגמרי ,תלמדי ככה לפעם הבאה שאצלי לא מאחרים!״ היא עוד פעם עשתה את הפרצוף הזה שעושה לי את הצביטה הענקית בלב אני משתגע ,פתאום ראיתי את הבחור ההוא זה שאני חושב שנשך אותי פונה אליה,לא הקשבתי לשיחה ,באמת שלא ,רק האזנתי קצת טוב נו זה לא בשליטתי תאשימו את השמיעה המואצת של הערפדים.
״היי מה קורה ,אני רואה שאנחנו בהיסטוריה ביחד ?הוא אמר לה
״כן ..הכל טוב מה איתך״ היא שאלה מובכת כזה ,לא יודע למה היא הייתה מובכת
״הכל מצויין מאז שראיתי אותך ,לפחות גילינו שישלנו דבר משותף ,שנינו כבר לא אוהבים את המורה להיסטוריה״ הוא אמר בגיחוך ,אני יהרוג אותו איןן אני יהרוג אותו ,היא צחקה ממנו והלכה למקום שלה ,מה קורה בינהם איך הם הספיקו להכיר כבר ,אני צריך לברר מה קורה בינהם דחוף..
התחלתי את השיעור השני השנה ,אני מקווה שאני יעבור את השנה הזאת בשלום ,אם הבחור ההוא ואם אמילי שכלכך דומה לאנה שלי..פרק 3
״שונאתתתתת, שונאתתתת אותו״ אמרתי לדמי שראיתי אותה בקפיטריה.
״תזכירי לי עוד פעם על מי אנחנו מדברים?״היא ענתה במבט מהופנט על גון ,היא הייתה מאוהבת בו מגיל עשר ,אני חושבת שגם הוא בעניין שלה הם פשוט מתביישים להגיד את זה אחד לשני ,אבל השנה הבטחתי לעצמי שאני יגרום לזה שהם יהיו יחד ,אני חושבת שהיא מפחדת להודות ברגשות שלה לפניו ,כי מפחדת לקבל סירוב ממנו .
״עוד פעם הראש שלך אצל גון?״שאלתי בייאוש
״נו מה אני יעשה את יודעת מה אני מרגישה אליו והיום למדנו בשיעור פיזיקה ביחד והוא אפילו לא פזל לכיווני ,אני חושבתת שאין לי סיכוי,אפרופו שיעור ,נו אז את מי אמרת שאת שונאת?״
״את המורה החדש הזה ,מר סמית,הוא כלכך מתנשא והוא כולו נראה בן 16 בקושי ,את מאמינה שהוא איים עלייי על השיעור הראשון שאני יהיה בריתוק אם אני ייאחר שוב״עניתי לה ,וואלה במקרה שלי עם כמות האיחורים שלי בשנה אני חושבת שאני יקבע קבע בכיתת הריתוק.
״כלבהההה,את רוצה להגיד לי שאת לומדת היסטוריה עם מר סמית?!!, אומרים שהוא בן המורים הכי חתיכייים שהיו אי פעם בביתפר,והדבר הכי חשובבב,הוא רווק!!!״ דמי ענתה לי התרגשות,לא היא לא אמיתית הילדה הזאת רק חתיכים מעננינים אותה ״תגידי מה את רצינית אני אומרת לך שהוא בן אדם קר ומנתשא ומעצבן ,איך את יכולה להתלהב ממנו בכלל?!!״
״תשמעי הייתי מחליפה איתךך בכיף ולומדת איתו הסטוריה ועוד בשורה הראשונה ביוד מולווו ״היא ענתה,לפעמים אני לא מבינה את הילדה הזאת
++++++++++++++++++++++++++
נקודת מבט של שון
פלאשבק:
-לפני מאה שבעים שנה -
ואיי הייתי כלכך רעב ,בחיים לא הרגשתי ככה , לא אכלתי יומיים שלמיים ,ועוד שאני בנאדם שיכול לשלוט על עצמו , אבל הייתי שיכור מת ,השתכרתי הייתי חייבת לצאת מהדיכאון הזה,מה לעשות שלא כל יום מודיעים לך ביום אחד שנהרס לך השמיעה לכל החיים ,שכל מה שנחשפת אליו כל החיים האלה נפסק ברגע , זה מחלה תורשתיית , גם סבא רבא שלי חלה בזה ,אבל הוא ניצל מהמחלה אני לא בדיוק יודע איך ,אבל יש לזה תרופה ואני ימצא אותה בשביל עצמי .
אחרי הבשורה של המחלה ,ואחרי 42 שעות בלי שום טיפת דם ,נכנסתי לבר הראשון שראיתי ושתיתי בלי סוף הייתי כלכך שיכור שבנוסף לחוש השמיעה שנדפק לי גם בקושי ראיתי משהו ,ראיתי במעורפל ,החלטתי לתאת בחוצה קצת לשאוף אוויר להתרענן .
תכננתי להכנס ליער בוקם , בדרך כלל אני נכנס לשם כל יום ומחפשות חיות בר ליזון מהם ,ככה אני מתקיים ,אני לא נושך אנשים ,זה לא שאני לא יודע ,אני פשוט לא בנוי ללהרוס למשהו חיים ,כל המשפחה שלי גם כמוני ,ההבדל בינינו שהם ערפדים מהרוצחים ,אלה שנושכים בני אדם וגם רוצחים אותם לפעמים או שמשנים אותם לכמונו,בחלטתי להתרחק מהם מאז שראיתי באיזה אכזריות הם עושים את זה.
בכל מקרה נכנסתי ליער,והרחתי את זה הרחתי דם ,כלכך התחשק לי דם באותו רגע ,כבר לא היה אכפת לי אם זה בן אדם או חיה הדבר הראשון שעשיתי בלי לחשוב פעמיים זה לרוץ לכיוון הדם פתאום ראיתי אותו ,אני נשבע שחשבתי שזה היה חיה ,רצתי אליו ופשוט נשכתי אותו בלי רחמים ,זה היה כלכך טעים.
המשכתי והמשכתי ,אני חושב שהחיה צעקה לעזרה ,או שכנראה זה לא היה חיה?,אני באמת לא זוכר ,לא יכלתי להפסיק את הנשיכה עד שפתאום ראיתי אבא שלי ,הוא ממש התאכזב ממני ,הוא היחידי שהיה בעדי ובצד שלי ,ולא היה ניזון מבני אדם אלא כמוני מחיות, הוא לא אמר כלום רק הלך משם .
ישר הלכתי משם ועזבתי את הבנאדם ככה חסר אונים ללא כל עזרה.
ומאז אני מנסה להזכר איך הבנאדם היה נראה ,מה קרה לו אם הוא מת ?אם הוא ערפד?,אם הוא גר בקליפורניה?,דבר אחד אבל ידעתי בוודאות שלנשוך שוב בנאדם ?לא בא בחשבון אני נשבעתי לעצמי שאני לא יעשה את זה ואני גם לא יעשה ..אני מקוה..
כשקמתי יום אחרי החלטתי שאני צריך לעזוב מהבית לכמה שנים כדי להתבודד אם עצמי ולהתאבל על המחלה,וכשאני מתכוןן לכמה שנים ושאני מדבר על מאה שנה לפחות..
היום:
אחרי הכלכך הרבה שנים האלה החלטתי שאני יכול לחזור הביתה,אבא כמובן קיבל אותי בשמחה ,שאר במשפחה קצת פחות ,הם עדיין חושבים שאני צריך להרוג בני אדם.
אני לא חושב ככה..
בכל אופן המחלה רק הלכה והתגברה במקום למצוא תרופה ,וכבר ניהייתי כמעט חירש לגמרי ,אני מנסה ללמוד שפת הסימנים ,ולקרוא שפתיים שיהיה לי קל יותר לתקשר עם אנשים.
כמו שהצלחתי לקרוא את השפתיים של הבחורה ההיא ,אמילי אני חושב קראו לה .
וואו היא הייתה כלכך מובכת מהתשובה שלי, מסכנה ,אבל מה שכן היא הייתה יפהה מאוד ,והיא נראת נחמדה ,אולי יצא מזה משהו ,היא נראת מיוחדת .
אבל תאמת שלא בגלל כל זה שמתי עליה עין ,הסיבה היחידה שאני באמת רוצה להתקרב אליה כי אני יודע שהיא התשובה למחלה שלי היא התרופה לכך ,זאת אומרת לא ממש היא ,אלא הבית שלה ,במהלך כל השנים האלה חקרתי על התרופה וכל המקורות שחיפשתי בהם ,נתנו לי תשובה אחת הבית שלה ,כאלו שמה מוחבת התרופה או המפה לתרופה הזאת ,ואני באמת יעשה הכל כדי להשיג את התרופה ,אולי אפילו לרצוח מישהו ,עד כמה שזה יהיה לי קשה .
קמתי בבוקר ליום השני לביצפר,אני מקווה שיצא לי לראות שוב את אמילי אני חייב להתחבר אליה כמה שיותר מהר ,בכל מקרה שמתי מכנס גינס האולסטאר הגבוהות הלבנות שלי וחולצה לבנה והלכתי לביצפר ,הבגדיםם של התקפוה הזאת כלכך שונים מפעם שזה הזוי ,בדקתי מה ישלי שיעור ראשון ,אוי איכס הסטוריה כאלו אני צריך שיספרו לי עוד על החיים מפעם ,אבל הדבר היחידי שטוב בשיעור הזה שמתברר שאני נמצא בו עם אמילי אז זה כבר משהו.
נכנסתי לכיתה ,המורה עוד לא הגיע וגם לא אמילי.
עד שבדיוק שניה אחרי זה המורה נכנס ,הוא בדיוק הסתכל עלי היה לו מבט מפחיד בעיניים הוא היה נראה כלכך מוכר ליי ואני לא זכרתי מאיפה...
++++++++++++++++++++
נקודת מבט של איתן
אין מצב שזה הוא אין מצבבב ,אני הייתי יודע ,זה לא יכול להיות זה שהפך אותי לכזה ,זה לא יכול להיות זה שהרס לי את החיים ,אני כמעט בטוח שזה היה הוא אני בחיים לא ישכח את הפרצוף המפחיד הזה שהוא תקע בי לפני שהוא נשך אותי ,ואיי אני לייב לברר אם זה ,זה יהיה הזמן לנקמה שלי בו על זה שבגללו איבדתי את המשמעות של החיים ,שכלכך הרבה שנים אני לי בייסורים על אהבת חיי במקום למות כמו כל בנאדם נרמאלי ,על זה שבגללו אני חי לבד וצריך לאכול דם כל הזמן,אם זה הוא אז הוא המקור לכל הבעיות שלי ,ואני יגרום לו לשלם על כך ,המשכתי להתסכל עליו במשך כמה שניות עד שמשהו קטע את חוט המחשבה שלי
״סליחה על האיחור,אני מבטיחה שהפעם הוא מוצדק ,אבא שלי חזר אתמול מחו״ל ויצאנו לחגוג לו בערב וישנתי מאוחר ולא קמתי בזמן וזה כבר לא נשמע תירוץ מוצדק נכון?״אמילי שאלה עם פנים מיואשות ״ממש לא,בכל מקרה נתראה היום בצהריםם,בריתוק״ ״אתה לא רציני נכוןן?״ ״אני רציני לגמרי ,תלמדי ככה לפעם הבאה שאצלי לא מאחרים!״ היא עוד פעם עשתה את הפרצוף הזה שעושה לי את הצביטה הענקית בלב אני משתגע ,פתאום ראיתי את הבחור ההוא זה שאני חושב שנשך אותי פונה אליה,לא הקשבתי לשיחה ,באמת שלא ,רק האזנתי קצת טוב נו זה לא בשליטתי תאשימו את השמיעה המואצת של הערפדים.
״היי מה קורה ,אני רואה שאנחנו בהיסטוריה ביחד ?הוא אמר לה
״כן ..הכל טוב מה איתך״ היא שאלה מובכת כזה ,לא יודע למה היא הייתה מובכת
״הכל מצויין מאז שראיתי אותך ,לפחות גילינו שישלנו דבר משותף ,שנינו כבר לא אוהבים את המורה להיסטוריה״ הוא אמר בגיחוך ,אני יהרוג אותו איןן אני יהרוג אותו ,היא צחקה ממנו והלכה למקום שלה ,מה קורה בינהם איך הם הספיקו להכיר כבר ,אני צריך לברר מה קורה בינהם דחוף..
התחלתי את השיעור השני השנה ,אני מקווה שאני יעבור את השנה הזאת בשלום ,אם הבחור ההוא ואם אמילי שכלכך דומה לאנה שלי..