החיה. (MaleXMale)

48 | רעל

"זאת אפילו שאלה?" שאלה בל בחזרה, המילים מתגלגלות על לשונה בשעשוע. היא נראתה במצב מאוד דומה לאחיה; עור חיוור, שקעים כהים מסביב לעיניים, רק שעיניה שלה היו נפוחות בנוסף. "אבל לא, רק רציתי לראות שאתה בסדר. לא ראיתי את הפרצוף שלך כבר כמה שעות."

הנרי כיווץ את גבותיו בעודו חזר לצעוד, הפעם בקצב יותר חומל, שהניח לאחותו לנוע לצידו. "יש סיבה שלא אהיה בסדר?" שאל בקלילות.

"טוב... אני יודעת שאתה קצת כועס."

"...את באמת נראית עייפה. אני יכול לסחוב אותך, תעצמי עיניים."

המילים של הנרי הותירו את אדם ובל חסרי מילים לכמה רגעים ארוכים. הלסת של המפלץ כמעט פגשה ברצפה. בל פתחה את פיה וסגרה אותו אחרי שנייה אחת בודדה, משתוממת כנראה מהחלפת הנושא החדה וחסרת הבושה של הנרי בדיוק כפי שאדם היה. היא ניסתה לפתוח את פיה עוד פעם, ועוד פעם, לפני שכחכחה לבסוף בגרונה: "אמ, לא - אני רוצה לראות את הזריחה."

"את בבירור עייפה." חצה אותה, קולו כל כך משכנע שהמפלץ כמעט צודד בו לרגע. "תני לי לסחוב אותך. את יכולה לראות את הזריחה מהגב שלי."

בל עיוותה את פניה לעומתו. "אני לא נותנת לך לסחוב אותי." היא השיבה ברוגז. "במיוחד לא אחרי מה שעשית בשבילי."

הימאי לשעבר לא מצמץ. "הדו קרב? זה היה שום דבר." הטון הנונשלנטי שלו גרם לדו קרב להרגיש כמו ריקוד טיפשי.

"מסיה חיה היה צריך להציל אותך מדקירה." ענתה בחדות הצעירה הפיקחת, מסובבת את השיחה בחזרה למטרתה המקורית. המפלץ מצמץ בתדהמה מבחירת המילים שלה. באותו הרגע, הוא שם לב שהמיומנויות שלה לא נבדלו במיוחד מאלה של אחיה - גם אם עדיין לא היו מלוטשות כמותו.

"הייתי מסתדר."

גם מנקודת מבטו היצור יכל לראות איך בל צמצמה את עינייה, אבל לבסוף פשוט הנידה בראשה לשלילה בינה לבין עצמה ושילבה את ידיה במגננה. "בכל מקרה, אני לא נותנת לך לסחוב אותי."

הנרי שתק, אבל זה ניכר היטב שהוא אמר את כל מה שהוא רצה לומר בעודו החיש את צעדיו, מותיר את אחותו מאחור. בל, מצידה, החמיצה את פניה לעומת גבו, ובמקביל זרקה אחורה מבטים משתוממים, כאילו ניסתה לומר לאדם 'שמעת את מה שאני שמעתי?' ו'אני לא מאמינה לזה!'.

לכמה רגעים, הוא שקל בכבדות ראש האם להתערב או לא. אחרי הכל, זה לא היה עניינו. מהצד השני, בין האחים נותרה הרגשה כזאת, חריפה. אבל מאחר שהנרי היה מוכן לנדב את הגב שלו בשביל בל, הניח שזה אולי יהיה חכם להעלות שוב את עצמו כאופציה.

"אני - אה, יכול." אמר המפלץ בקול קטן. "לסחוב. את שניכם."

שני זוגות עיניים נורו לעברו, והאנושיים בפניו נעצרו באחת.