פרק 4

289 11 23
                                    

נקודת מבט ג'ימין:
עוד בוקר רגיל אני בדרכי אל בית הספר היום יש לי מבחן במתמטיקה, אני בטוח שאכשל, אני בכלל לא מבין את החומר שהמורה מלמד, אייש הלוואי והייתי מצליח במבחנים...
הגעתי לבית הספר התיישבתי בכיתה וחיכיתי שהמורה יכנס, "בוקר טוב תלמידים, תוציאו קלמרים המבחן מתחיל" המורה נכנס ואמר ואני רק הסתכלתי בייאוש על ערימת הדפים שהחזיק בידו
המבחנים חולקו לתלמידים וכל אחד התרכז במבחן שלו, גם אני ניסיתי לפתור את התרגיל הראשון במבחן אבל לא כל כך הצלחתי, לא ידעתי איך לפתור וזה איכזב אותי ששוב אני אכשל במבחן
עברו השעות ונגמר הבית ספר ואני בדרכי לבית להניח את הדברים וללכת לבית החולים אל אמא
הגעתי לבית, הנחתי את התיק התקלחתי התלבשתי ואכלתי משהו קטן ויצאתי לכיוון בית החולים.
הגעתי לבית החולים והלכתי אל חדרה של אמא, נכנסתי לחדר וראיתי את אמי יושבת על המיטה ומביטה בי עם חיוך עדין על השפתיים, התרגשתי נורא לראות את אמא מחייכת הרבה זמן לא ראיתי אותה מחייכת וזה עשה לי טוב לראות אותה ככה.
ניגשתי אליה וחיבקתי אותה "שלום אמא, מה שלומך?" "או ג'ימיני אתה פה, אני בסדר ואיך אתה?" אמא אמרה לי, "אני בסדר" אמרתי וחייכתי חיוך קטן
"צ'ימי אכלת משהו? אתה רעב?" אמא שאלה אותי, ואני עניתי בתשובה "כן אכלתי משהו קטן כשהגעתי הביתה" "אז אתה בוודאי רעב, בוא נזמין לך המבורגר?" עוד לפני שהספקתי לענות אמי אמרה "אתה אוהב בהמבורגר שלך רק קטשופ חסה ועגבנייה, נכון?" "כן" עניתי מופתע לראות שאמא זוכרת איך אני אוהב את ההמבורגר שלי
"אוקיי, אני אזמין לך ולי" אמא אמרה וחייכה אליי.
בזמן שחיכינו להמבורגרים אני ואמא דיברנו על המון דברים, צחקנו ונזכרנו בהמון דברים, זה קצת כאב לי להזכר בהם, אמי ראתה שהחיוך שלי קצת נפל ואז קראה אליי "היי ג'ימיני תראה הגיעו ההמבורגרים" ואני קמתי לקחת את ההמבורגרים לשלם ולתת טיפ לשליח, "תודה" אמרתי לו ושילמתי, "זה בשבילך" אמרתי והנחתי בידו עשרים שקלים" והוא הינהן ואמר "תודה" והלך
הגשתי לאמא את ההמבורגר שלה וקראתי אליה בחיוך "בתיאבון" והיא חייכה אלי והחזירה "בתאבון צ'ימי" ואכלנו ביחד בהנאה את ההמבורגרים
אחרי שגמרנו את ההמבורגרים הרגשתי מפוצץ, ראיתי שאמא לא אכלה הכול אבל ידעתי שהיא לא תאכל, זה יותר מידי בשבילה..
המשכנו לדבר על עוד דברים ואז אמא שאלה אותי "תגיד ג'ימיני איך בבית הספר? אתה אף פעם לא מספר לי על המבחנים שלך או איך בבית הספר" שמעתי את זה והחיוך נמחק לי הייתי עצוב לא רציתי לאכזב את אמא שאני לא מצליח ללמוד ושכל הציונים שלי נמוכים, אבל גם לא רציתי לשקר לה אז פשוט אמרתי "טוב לי בבית ספר, אבל אני מאוד מתקשה בלימודים והציונים שלי במבחנים נמוכים.." ואז נשברתי והתחלתי לבכות, לא רציתי שאמי תראה אותי בוכה אבל הדמעות פשוט יצאו מעצמם..
"או ג'ימיני זה בסדר, אל תבכה, אני בטוחה שבוודאי קשה לך, זה בסדר העיקר שאתה מנסה" אמרה לי וחיבקה אותי, ראיתי את ההאכזבה על פניה, וזה כאב לי לראות שאני מאכזב אותה, ומאותו רגע החלטתי שאני אעשה הכול כדי להצליח במבחנים לא משנה מה, אני אגרום לאמא להיות גאה בי!
נרגעתי, ואני ואמא המשכנו לדבר על כל מיני דברים..
כעבור שבוע:
במשך כל השבוע הזה ג'ימין למד היטב, הוא דאג ללמוד ולהשלים את החומר שהיה לו חסר אומנם זה היה הרבה  אבל הוא השלים רק את החומר האחרון שלימדו ואת החומר הבסיסי שהיה צריך ללמוד.
המורים שמו לב לכך שג'ימין יותר משקיע ונותן מעצמו וראו שהתוצאות שלו מתחילות לעלות, הם שמחו על כך ואפילו שיבחו אותו.
נקודת מבט ג'ימין:
עוד כמה ימים יש לי מבחן במתמטיקה, ואני חייב ללמוד היטב כדי להצליח.
במשך כל הימים האלה למדתי טוב טוב למבחן, בדברים שהתקשיתי אליהם פניתי למורה והוא הסביר לי הכול עד שהבנתי.
יום המבחן הגיע, הרגשתי שאני מוכן ואני יודע את החומר היטב, חיכיתי שהמורה יגיש לנו את המבחנים, המורה נכנס אמר בוקר טוב ביקש להוציא קלמרים וכולם נהיו בשקט וחיכו למבחן.
קיבלתי את המבחן והבטתי בו, ראיתי שאני יודע את התרגילים והתחלתי לפתור עד שגמרתי את המבחן הבטתי שוב במבחן והחלטתי לעשות בדיקה כדי לראות שלא טעיתי, עברתי על המבחן מצאתי טעות קטנה ותיקנתי, זהו זה סיימתי את המבחן, הייתי כל כך נלהב הבטתי בהתרגשות במבחן המלא שלי שכל כך הרבה זמן לא ראיתי אותו ככה, קמתי והגשתי למורה את המבחן עם חיוך ענק על הפנים, "וואו ג'ימין המבחן שלך מלא לגמרי! כל הכבוד לך אני ממש גאה בך." אמר לי ואני הסמקתי ואמרתי "תודה"
עברו כבערך שלושה ימים ואני למדתי בכיתה היה שיעור מתמטיקה, המורה נכנס ישב ואז אמר לנו "תלמידים בדקתי את כל המבחנים, בסוף השיעור תקבלו אותם" "ישש" אמרתי לעצמי בשקט וחיכיתי בקוצר רוח לקבל את המבחן, הרגשתי שהשיעור עבר כל כך לאט לא יכולתי להתאפק יותר עד שסוף סוף שמעתי את הצלצול קמתי בהתרגשות וחיכיתי למבחנים, המורה חילק לכמה תלמידים את המבחנים שלהם ואז קרא "ג'ימין" התרגשתי כל כך הוא הגיש לי את המבחן בחיוך ואמר "אני גאה בך נורא כל הכבוד" הבטתי במבחן וראיתי ציון 100 אני פארק ג'ימין קיבלתי 100 במטמתיקה??  לא יכול להיות, חשבתי שאני הוזה אז פניתי למורה ושאלתי "100?" והוא ענה לי "כן ג'ימין, כל הכבוד לך" ואני הרגשתי בעננים רציתי רק לרוץ לאמא להראות לה את המבחן כדי שתהיה גאה בי.
חיכיתי לסוף היום והפעם לא הלכתי לבית אלא ישר לבית החולים, נכנסתי לבית החולים והתקרבתי לחדרה של אמא, "מה זה למה יש שם הרבה אחיות ורופאים?" שאלתי את עצמי התקרבתי לחדר ובאתי להכנס אבל אחות אחת עצרה אותי ואמרה "אני מצטערת אתה לא יכול להכנס" "למה?" שאלתי, כל כך נבהלתי ודאגתי, מה קרה לאמא?? הדמעות חנקו אותי והתחלתי לבכות...
"מה קרה לה?"  שאלתי את עצמי

----------------------------------------------------------

אוקיי, אז זה הפרק להיום, רציתי להגיד סליחה שלא העליתי פרק הרבה זמן.. 💙
סליחה שהפרק כושל, לאט לאט הפרקים יתחילו להיות יותר מעניינים😊
אשמח לשמוע הערות👇
ושבת שלום לכולם💜
וצום קל למי שצמה כמוני😂💗

NEED YOU CLOSE TO ME//צריך אותך קרוב אלייWhere stories live. Discover now