פרק 29

104 20 15
                                    

נקודת מבט טאהיונג:
הטלפון שלי צלצל בדיוק כשיצאתי מהמשרד.
״היי, אמא״ עניתי ופסעתי לעבר המעלית.
״היי, ילד. מתי אתה חוזר הביתה?״
״אה?״ שאלתי בבלבול, לא בטוח למה היא התכוונה.
״אבא ואני יושבים אצלכם ואנחנו מחכים שתחזרו״.
״שתחזרו?״  נכנסתי אל המעלית ולחצתי על קומת החניון ״גונגקוק וקאי לא בבית?״
״לא. הם יחזרו עוד מעט הם היו בגינת שעשועים״.
גונגקוק לא אמר לי שהוא הולך. הוא הבטיח לי תמיד שהוא יעדכן אותי למקרה שהוא לא ירגיש טוב.
נשכתי את שפתיי על מנת למנוע מאנחה לצאת מפי ״אני בדיוק יוצא. אני אהיה עוד רבע שעה ,עשרים דקות בבית״.
נפרדתי ממנה ומיהרתי אל הרכב שלי.
התנעתי והתקשרתי לגונגקוק, שם את הטלפון על מצב רמקול.
״היי״ הוא ענה.
״היי״ השבתי ״ההורים שלי אצלנו אתה יודע?״
״כן. אמא שלך התקשרה אליי לפני שעה בערך״.
״למה אתה לא בבית?״
לקח לו כמה שניות לענות ״לקחתי את קאי לגינה קצת שישחק״.
״למה לא אמרת לי שאתה הולך?״
״מה זאת השאלה הזאת, טאהיונג?״ הוא נשמע מופתע.
״אתה לא יכול פשוט ללכת ככה ולא להודיע לי.״
״סליחה?״  קולו התקשח.
נאנחתי ״גונגקוק, המצב הבריאותי שלך לא טוב.  אתה לא יכול פשוט ללכת ככה. מה אם היה קורה לך משהו?״
״אני מרגיש בסדר גמור. זה שאני לא מאושפז לא אומר שאני צריך להיות במעצר בית״ הוא נשמע כועס.
״זה לא מה שהתכוונתי. אני לא רוצה שתעמיס על עצמך״.
״אני בסדר״.
״טוב״ מלמלתי.
״אתה צריך עוד משהו?״ קולו הבהיר לי שאנחנו בפתחו של ריב.
״לא. אני אהיה עוד מעט בבית״.
״בסדר. אז ביי״ הוא ניתק בלי לחכות לתשובה שלי. אני יודע שאני מגונן יותר מידיי. אבל אני פשוט ממש מפוחד. אני לא רוצה שיקרה לו שום דבר.

חניתי את האוטו בחניית הבית ונכנסתי פנימה.
הוריי ישבו בסלון והתקרבתי כדי לחבק אותם.
״אתה נראה כאילו עברת ימים קשים״ אמי סקרה אותי בדאגה ״אתה דואג בכלל לבריאות שלך?״
״אני בסדר, אמא״ התיישבתי מולם על הספה ״היה קצת לחץ בעבודה אבל עכשיו יותר טוב״.
״אתה אוכל ונח?״ קולה היה נוזף.
״כן״ חייכתי.
״בסדר. הכנתי לכם ציר בקר. לחמם לך?״
״אני אחכה לגונגקוק וקאי. נאכל כולם יחד״.
היא הנהנה.

דלת הבית נפתחה וקאי רץ אל הסלון. הוא נעצר כשראה את הוריי יושבים.
״היי קאי קאי״ הם אמרו ביחד.
קאי פסע לכיווני בביישנות והרמתי אותו אל ברכיי.
״לולי, תגיד שלום לסבא וסבתא״ ליטפתי את ראשו.
״שלום״ הוא מלמל ואז טמן את פניו בכתפי.
״זה תמיד לוקח לו כמה דקות״ גונגקוק הופיע בפתח הדלת.
״גונגקוקי״ אמי קמה לחבק אותו ״מה שלומך, מתוק?״
״אני בסדר״ הוא חייך אליה ואז לחץ את ידו של אבי.
הוא התיישב לצידי על הספה, ואז שלח יד וליטף את שיערו של קאי.

״טוב אז כולם פה. יש אוכל חם וטעים. בואו נלך לאכול״ אמא שלי התרוממה אחרי כמה דקות של שיחה נעימה.
תפסתי את ידו של קאי ונכנסנו אל המטבח.
התיישבנו כולנו סביב השולחן.
גונגקוק ישב רחוק ממני. יכולתי לראות שהוא כועס וזה תסכל אותי.
אמא מילאה לכולם את הצלחות.
ראיתי אותה מתכופפת ומדברת עם גונגקוק בשקט לפני שהיא הניחה לו בצלחת מנה קטנה יותר.

Soulmates 3Where stories live. Discover now