רגע לפני הפרק.....
הפרקים הבאים מכילים סיטואציות לא פשוטות. הפרעות אכילה, פגיעה עצמית ומחשבות על אונס.
אני מבקשת מכל מי שמתמודד עם הדברים האלה, לא לקרוא!!
אני לא אשים אזהרות בכל פרק כי הפרקים יהיו משולבים גם בדברים טובים וגם בפחות. אז שוב, בבקשה אל
תהיו גיבורים. בריאות הנפש זה נושא מורכב. אני לא יודעת כמה פרקים זה יקח אבל אני יכולה לומר מראש שזה יהיה לא תמיד פשוט לקריאה.
תשמרו על עצמכם❤️
נקודת מבט גונגקוק:
״תסתכל על עצמך״ קולו הארסי לחש באוזניי ״אתה חושב שלדבר כזה מגיע לחיות?״
אגרופיו חבטו בגופי, צפיתי איך אני נופל אחורה לאט, כשדם ניתז מפי. הוא התקרב עוד ועוד, פניו הופכות לדמות אחרת.
גופי הפך לאבן בשעה שהוא קרע את בגדיי.
הפנים התחלפו שוב.
ושוב.
ושוב.
עד שהתעוררתי כשפניי שטופות דמעות.
התנשפתי בכבדות ועצמתי את עיניי שוב, מתכרבל עמוק אל תוך השמיכה.
הקשבתי לקול הנשימות השקטות של טאהיונג.
התקרבתי אליו והנחתי את ידו על גופי. הבטתי בפניו השלוות.
איך אני מספר לו שבמהלך הימים האחרונים לא היה לילה אחד שעבר בלי שהתעוררתי מסיוט?
אני לא יכול לספר לו.
ניסיתי להירדם בכוח.
זה לא עבד ומחשבותיי נדדו שוב ושוב אל פרטי הסיוט שהרגיש אמיתי לחלוטין.
התייאשתי לבסוף וקמתי מהמיטה בשקט והעפתי מבט אל השעון. השעה הייתה חמש בבוקר.
ירדתי אל הקומה למטה ויצאתי אל החצר.התיישבתי על נדנדת העץ והרמתי את עיניי אל השמיים.
ניצוצות זריחה קלושים החלו להופיע.
בהיתי בשמיים. תהיתי איך זה מרגיש להיות אחד מהכוכבים התלויים שם.
״תגיד״ מצאתי את עצמי אומר פתאום ״אתה שם? אנשים אומרים שאתה קיים, שיש לך תוכנית, שהכל קורה מסיבה.
אני לא יודע אם אני מאמין בזה, אני לא יודע למי אני מדבר בכלל, אם להיות כנה.
אבל, אם אתה כן שם.... אכפת לך? אכפת לך להפסיק עם זה?
אני לא חושב שהייתי בן אדם כל כך רע....״ התייפחתי קלות אל מול השמיים השחורים ״אני באמת לא. אז למה אתה עושה לי את זה?״
נשכתי את שפתיי על מנת לא לפרוץ בבכי. ניגבתי את עיניי שוב ושוב, נאבק בדמעות הרותחות.
״פשוט.... פשוט תפסיק עם זה״ לחשתי.
*****
״קאי, ארוחת הערב מוכנה״ קראתי.
הוא נכנס למטבח בריצה.
עזרתי לו להתיישב ליד השולחן והגשתי לו את הצלחת.
״תודה ,פאפי״ הוא אמר בקול חמוד והרים עם המזלג כמה יחידות של פסטה.
״בתיאבון לולי״ נשקתי לראשו והתיישבתי מולו.
״מממ טעים״ הוא אמר
״טעים לך?״ חייכתי.
הוא הנהן והמשיך לאכול.
הוצאתי את הטלפון ועברתי על העדכונים. בתחתית הופיעה הודעה שלא נקראה ושלוש שיחות שלא נענו, מטאהיונג.
״היי״ מיהרתי לחזור אליו ״ראיתי רק עכשיו שהתקשרת״.
״זה בסדר״ קולו נשמע ״איך אתם?״
״בסדר. קאי אוכל בדיוק ארוחת ערב.״
״יופי מעולה. אתה אכלת?״
״כן״ לא. ״רצית משהו? למה התקשרת?״
״אני נשאר לטפל בכמה דברים, אני אחזור מאוחר, אז אל תחכה לי״.
״או״ בלעתי את רוקי ״בסדר״.
״תודה בייבי״ הוא התנשף בהקלה ״אדבר איתך מאוחר יותר״.
