נקודת מבט גונגוקוק:
עבר שבועיים מאז שנפגשתי עם התזונאית. אני חושב שזה די עזר.
אני מקפיד על התפריט שהיא נתנה לי, לפחות רובו.
נפגשתי עם המטפל כבר 6 פעמים עד עכשיו. הוא ממש עוזר לי להבין את המחשבות שלי והרצון שלי להחלים נהיה חזק מאי פעם.
עכשיו השעה 7 בערב. קאי יושב לצידי על הספה וצופה התוכנית האהובה עליו.
דלת הבית נפתחה וקריאת השלום של טאהיונג הפתיעה אותי מעט, הוא היה אמור לחזור יותר מאוחר.
קאי רץ לקראתו וטאהיונג הרים אותו בזרועותיו והדביק נשיקה על מצחו.
״היי קאי קאי״.
״חזרת מוקדם?״ קאי שאל.
טאהיונג חייך ״כן״.
״אז אפשר לשחק?״
״אתה עוד מעט צריך ללכת לישון״ טאהיונג ליטף את שיערו ״אבל נשחק מחר אחרי צהריים , בסדר?״
״טוב״.
טאהיונג הוריד אותו וקאי חזר לשבת על הספה.
התרוממתי אל טאהיונג ונשקתי קלות לשפתיו ״היי״.
״היי״ הוא החזיר חיוך ואז תפס בידי ומשך אותי אל המטבח.
״לך תתארגן״ הוא אמר.
״אה?״ הבטתי בו בבלבול.
״שכנעתי את ג'ין לבוא ולשמור על קאי לכמה שעות ותכננתי לנו משהו קטן״.
״דייט?״ חיוכי התרחב. כל כך הרבה זמן לא יצאנו לבד רק שנינו.
״אהה״ הוא משך אותי אליו עד ששפתיו ריחפו על שלי ״התגעגעתי להיות איתך לבד״.
״גם אני״ הודיתי.
הוא נשק לי ברוך ואז התנתק ממני בעדינות.
״אז לך תתארגן. ג'ין יהיה פה עוד חצי שעה״.
״בסדר״.
לא יכולתי שלא להתרגש. לי ולטאהיונג אין הרבה זמן יחד. הכל סובב סביב עבודה, הורות והבית.
סיימתי להתארגן בדיוק כשטאהיונג יצא מחדרו של קאי.
״הוא נרדם״ הוא אמר.
*****
יצאנו מהרכב אל הריח שאהבתי ביותר.
ים.
מילאתי את ראותי באוויר הערב הקריר.
הרוח הקלה הצליפה בגבינו כשפסענו על החול הרך. ידו של טאהיונג מצאה את ידי והלכנו יחד, יד ביד, נהנים מקול הגלים.
שתיקה נעימה שררה ביננו.
לא הרגשתי צורך לדבר. היה נחמד ללכת יד ביד עם טאהיונג על החוף.
״התגעגעתי לזה״ טאהיונג שבר את השתיקה לאחר כמה דקות.
״גם אני״ הרמתי אליו את עיניי ״תודה שארגנת את זה״.
הוא חייך ״בקושי יש לנו זמן לזוגיות שלנו, אנחנו כל כך עסוקים בשגרה העמוסה שאנחנו שוכחים להיות זה עם זה״.
הנהנתי בהסכמה ״כן. אני אוהב את החיים שלנו עכשיו, מאוד. אבל הרבה פעמים מרגיש לי שהכל כל כך שונה מאיך שהיינו פעם״.
״פעם היינו צעירים בלי מחויבות״ הוא פלט צחוק עדין.
חייכתי ונדתי בראשי.
״אבל אתה יודע מה לא השתנה?״ הוא שאל.
״מה?״
״כמה שאני אוהב אותך״.
הסמקתי ממילותיו. לא יכולתי שלא לעצור ולנשק את שפתיו.
הוא נישק אותי חזרה והניח את ידו בגבי התחתון.
הבטתי בעיניו ״גם אני אוהב אותך״ אמרתי.
הוא לקח את ידי בשלו שוב והביט בי במבט שתמיד גרם לקרביי להינמס. מבט שנתן לי תחושה שאני מוגן, שאני אהוב ושאני בטוח.
המשכנו ללכת, מתנגשים זה בזה בכוונה וצוחקים.
נתתי לרוח להעיף את שיערי והקשבתי לקולות הגלים המתפצחים אל החוף.
״טאה״ אמרתי אחרי דקות נוספות של שתיקה.
״כן?״
״אתה חושב שנוכל לעשות את זה באופן קבוע?״
״לבוא לכאן?״
״לא בהכרח לכאן. לכל מקום״ אמרתי ״אני רוצה שנצא ככה באופן קבוע, רק אתה ואני״.
הוא הוביל אותי אל אבן גדולה שהונחה בצד.
התיישבנו עליה, כשידו של טאהיונג סביב כתפיי.
״אני אשמח״ הוא אמר ״אני רק מקווה שנמצא זמן בתוך השגרת חיים הלא נורמלית שלנו״.
הבטתי בעיניו ואז הנחתי את ראשי בשקע צווארו ״הלוואי״.
ידו ליטפה את שיערי. עצמתי את עיניי והקשבתי לנשימות השקטות שלו.
״אכלת ארוחת ערב בעבודה?״ שאלתי לפתע.
״עדיין לא״ הוא אמר.
״אתה רוצה.....״שאלתי בהיסוס ״שנלך לאכול נקניקיה בלחמניה?״
הוא הרחיק אותי ממנו, חיוך היה שפוך על פניו וגבותיו היו מכווצות.
״זה ספציפי, בייבי״ הוא גיחך.
חבטתי בזרועו ״זה מה שאכלנו בדייט הראשון שלנו״.
הוא צחק.
