נקודת מבט גונגקוק:
הרגשתי הקלה ענקית אחרי השיחה עם טאהיונג.
כל החששות שלי לגבי הארוחה נעלמו ברגע.
כשאמו של טאהיונג ביקשה שנתאסף סביב השולחן, התיישבתי בהרגשה בטוחה. טאהיונג ישב לצידי כשקאי , שהספיק להתעורר בינתיים, על ברכיו.
״אתה לא רוצה לשים אותו על כסא?״ שאל מינהו.
״הוא הרגע קם , הוא עדיין ישנוני״ השיב טאהיונ ״אני רק אנסה להוריד אותו והוא יתחיל לצרוח״.
״משתתף בצערך״ מינהו גיחך ״איך תצליחו לאכול בדיוק?״
״אנחנו נסתדר״ טאהיונג ליטף את ראשו של קאי.
״אבא״ הוא אמר בקול שקט.
״כן, מתוקי?״
״אני רוצה ללכת לשחק בחוץ עם הילדים״.
״אתה לא רוצה לאכול?״ טאהיונג ליטף את שיערו שוב.
קאי משך בכתפיו לשלילה.
״בסדר, לך״.
״לא! אני רוצה איתך״ קאי התכרבל עמוק יותר בחזהו.
״אבל עכשיו אנחנו יושבים לאכול. כשנסיים אני אבוא לשחק איתך״.
״טוב״ קאי התרצה ורץ לשחק עם בחוץ.
טאהיונג הביט בי ״מה להגיש לך?״
״אני לא יודע״ הודיתי בכנות.
״אני לוקח לי מאורז שם, רוצה גם?״ טאהיונג לקח את קערת האורז והניח כמה כפות בצלחתו.
״כן, בסדר״.
הוא הניח לי בצלחת גם.
״עוד משהו? עוף? תפוחי אדמה? ירקות מבושלים?״
״אתה יכול להביא לי מהשעועית ששם?״ ביקשתי.
״בטח״.
טאהיונג התיישב לאחר שהניח את קערת הירקות במקומה.
״גיסו בבקשה תגידי לי שלא שמת רוזמרין בתפוחי אדמה״ מינהו כיסה את פיו.
״איזה דרמטי״ היא גלגלה את עיניה ״כן שמתי קצת. אתה לא תמות מזה״.
״אני ממש לא אוהב רוזמרין״ הוא התלונן.
״תתבגר״ היא הוציאה לו לשון.
צחקקתי והעפתי מבט בטאהיונג שהחזיר לי מבט של ׳כן, זאת המשפחה שלי׳.
״אני חושב שהם יצאו מעולים, גיסו״ אמרתי.
״תודה״ היא חייכה ״זה מתכון של אמא האמת, היא הסכימה סוף סוף לגלות לי איך מכינים אותו״.
״אני לא גיליתי לך, את פשוט חיפשת לבד במחברת המתכונים״ העירה אימו של טאהיונג מקצה השולחן.
טאהיונג העביר אליי לצלחת כמה חתיכות עוף ״תטעם, זה מדהים״.
״אתה יכול לומר שלא טעים לך, אתה לא צריך להעביר אליי״ גיחכתי באוזנו.
״זה חריף מידיי״ הוא לחש.
״אז אתה נותן לי לסבול?״
״זה לא לסבול, זה לטעום טעמים חדשים״ הוא הצהיר.
צחקתי ולקחתי חתיכה.
הארוחה ערכה כשעה וחצי. את האמת ששלב האוכל לקח רק כחצי שעה בלבד אבל כולם המשיכו לשבת לשעה נוספת.
קמתי לעזור לגיסו לפנות וטאהיונג הלך לרדוף אחרי קאי שיסכים להכניס משהו לפה.
״איך הולך?״ היא שאלה כשהנחתי את ערימת הצלחות בכיור.
״הולך בסדר״ חייכתי ״מה איתך ועם מקס?״
״לא משהו״ היא הודתה.
״מה קרה?״
״טוב, הוא פשוט עסוק מלא בעבודה שלו. לפעמים אני מרגישה שאני חשובה לו פחות״.
״אני יכול להבין״ התחלתי לשטוף את הצלחות ״טאהיונג גם מאוד עסוק עם העבודה שלו״.
״איך זה מסתדר עם זה שיש לכם ילד?״ היא לקחה את הצלחת הרטובה מידיי והתחילה לייבש.
״זה לא תמיד קל, במיוחד כשהוא עובד עד מאוחר וגם אני וגם קאי מתגעגעים אליו אבל הוא עושה את כל המאמצים להיות בבית איתנו״.
״הלוואי שמקס היה מנסה, אני לא יודעת איך זה יעבוד בכלל כשיהיה לנו ילדים״.
״אתם חושבים על ילדים?״ הופתעתי.
״כן. אני בעיקר את האמת. אבל אנחנו מאוד רוצים להקים משפחה״.
״תשמעי לי. זה קשה לפעמים, אם ספק, אבל התגמול שווה את זה כל כך״.
״אני בטוחה״ היא חייכה ״קאי ילד מקסים״.
״זה נכון״ העפתי מבט לעבר קאי שהתפתל בידיו של טאהיונג בנסיון לברוח אל החצר שוב וגיחכתי ״מקסים ומלא אנרגיות״.
״טוב, אם יהיה לי ילד כמו קאי אני יברח״.
צחקתי ״אל תגזימי״.
״בחיי, הוא לא מפסיק לרוץ, איך אתה משכנע אותו ללכת לישון?״
״בדרך כלל הוא מוציא את רוב האנרגיה בגן. אבל בימים שלא אני לוקח אותו לפארק. הוא משתולל שם שעתיים וחוזר מותש״.
״שיטה טובה״.
חייכתי.
את שאר הכלים סיימנו בשתיקה נעימה.
קאי רץ למטבח בדיוק כשסגרתי את הברז.
״פאפי, אפשר לישון כאן היום?״
״מה?״ הופתעתי.
״בבקשה״ הוא נצמד לרגלי ״גם התאומים נשארים״.
החלפתי מבט עם גיסו שרק צחקה.
״נווווו, בבקשה״ הוא התחנן שוב.
״אה, אני לא יודע, קאי קאי״ ליטפתי את ראשו ״אני אדבר עם אבא, בסדר?״
״יששש״ הוא רץ חזרה אל הסלון.
הלכתי לחפש את טאהיונג ומצאתי אותו עם מינהו צופה במשחק כדורגל.
״קאי ביקש להישאר לישון פה״ אמרתי והתיישבתי על הספה מולם.
״ברצינות?״
״כן״ נשענתי אחורה ועצמתי את עיניי.
״טוב, הילדים של דודה און לי נשארים״ אמר מינהו ״גם אני נשאר״.
״איפה יהיה מקום לכולם?״ תהה טאהיונג.
״יש שלוש חדרים פנויים, אתם יכולים להישאר באחד מהם״ הציע מינהו.
טאהיונג ואני החלפנו מבטים.
״נו בחייכם, נשכנע גם את מקס וגיסו להישאר ונצא לאנשהו אחרי שהילדים ירדמו״.
״אני לא בטוח״ מלמל טאהיונג.
״כבר סוף השבוע, מחר אין לימודים ואין עבודה״ מינהו ניסה לשכנע שוב.
״לי אין בעיה״ טאהיונג הביט בי.
נדתי בראשי ״אז בסדר, גם ככה שתית טאהיונג , ואין לי כוח לנהוג חזרה״.
״אני אלך לדבר עם אמא״ טאהיונג יצא מהסלון.
״חשבת לאיפה ללכת?״ שאלתי את מינהו.
״יש בר מדהים במרכז העיר״ הוא אמר ״מחירים טובים וגם די קרוב לבית״.
גיסו ומקס התיישבו על הספה ״על מה אתם מדברים?״
״חשבנו להישאר כולם ואז כשהילדים ירדמו לצאת לשתות״ אמר מינהו.
״או״ מקס וגיסו הביטו זה בזה ״אני מניחה שזה יהיה נחמד״ גיסו הנהנה.
״אוקיי, מעולה״ מינהו קפץ מהספה ״אני הולך רגע לדבר עם איו״.
״איו זאת החברה שלו?״ שאל מקס ״זאת שראינו שבוע שעבר״?
״כן״ השבתי.
״אני חושבת שזה לא טוב שימי הולדת של אמא ואבא יוצאים באותו חודש״ העירה גיסו ״אני רואה אתכם רק פעם בשנה וגם זה בקושי״.
״אתם לא חוזרים לקוריאה?״ שאלתי.
״אנחנו לא יודעים עדיין״.
הרמתי את עיניי אל טאהיונג שנכנס ״אמא מאושרת עד הגג״.
״אז אתם נשארים?״ שאל מינהו.
״כן״ טאהיונג התיישב לצידי והניח את ידו על משענת הספה. זזתי מעט ונשענתי על חזהו ״איפה נישן?״
״בחדר שלי״ הוא העביר יד בשיערי ״נשים את קאי באמצע המיטה כך שלא יפול״.
״אין לנו בגדים להחלפה״ מלמלתי.
״אנחנו יכולים לחזור הביתה״ הוא אמר אל תוך אוזני ״מה שתרצה, בייבי״.
״אני מניח שיהיה נחמד להישאר״ אמרתי בשקט.
הוא נישק את קודקוד ראשי בתגובה.
״אני אלך לארגן את החדר״.
״חכה, אני אבוא איתך״ מיהרתי לומר. רציתי כמה דקות לבד איתו, אחרי היומיים ריב שבהם בקושי דיברנו.
טאהיונג פתח את דלת החדר ושנינו פערנו עיניים בתדהמה.
״מה זה?״ צחקתי.
״אני מניח שאמא שלי מתכוננת לאורחים כל השנה״ טאהיונג העביר יד על המיטה שהייתה כבר מוצעת.
על המדף היו מגבות נקיות ואפילו מדף פנוי.
הבטתי בו ״אני חושב שההורים שלך מתגעגעים אליכם״.
הוא נאנח ״הלוואי שיכולנו לבקר אותם לעיתים קרובות יותר״.
התיישבתי על המיטה והעברתי אצבע על הכרית.
״את האמת שאני לא ממש רוצה לצאת הערב לבר״ הודיתי ״תלך עם כל השאר יהיה לכם נחמד״.
הוא התיישב לצידי ״אתה מרגיש בסדר?״
״אני מרגיש מעולה״ חייכתי.
״כן? בבוקר אמרת שאתה לא מרגיש טוב נפשית״.
״זה בא והולך״ הנחתי את ראשי על כתפו ״זה הולך בעיקר כשאתה לידי״.
הוא ליטף את שיערי והצמיד אותי אליו ״אני תמיד אשמח להיות לידך״.
נשקתי לשפתיו קלות ״אז, אתה הולך?״
״לא״.
״לא?״ הופתעתי.
״חשבתי שאולי נוכל לצאת רק שנינו, לסיבוב ברגל, הרבה זמן לא יצאנו להליכה יחד״.
״זה נכון״ התרוממתי כדי להוריד את הגקט שלי ״התגעגעתי לזה״.
״גם אני״ הוא הביט בי ברוך.
התקרבתי אליו שוב והנחתי את ידיי על כתפיו.
הוא משך אותי ממותניי כך ששכבתי עליו כשפנינו קרובות מאוד.
״אתה חייב להפסיק להיות שתלטן״ חבטתי בחזהו ״תפסיק להפיל אותי ככה״.
הוא גיחך והפך אותנו כך שעכשיו אני שכבתי מתחתיו.
״אני לא שתלטן״ הוא העביר את שפתיו על צווארי.
הצטמררתי.
״יש לך צמרמורת?״ הוא חייך.
״זה משפט ששתלטנים אומרים״.
הוא חייך שוב ותקף את שפתיי לנשיקה עמוקה שהפכה מהר מאוד לדקות ארוכות של התמזמזות.
״ההורים שלך וכל המשפחה שלך למטה״ התנשפתי כששפתיו עברו לנשק את בטני.
״אז?״ הוא החזיר את עיניו אליי לשניה ואז חזר לנשק אותי.
״מה אם מישהו יכנס?״
״אתה רוצה לעצור?״
״ממש לא״.
״אז שתוק״.
״שתלטן״.
הוא נהם וחזר לתקוף את שפתיי.
״אני רק צריך לעצבן אותך מעט כדי שתפסיק להתייחס אליי כמו בובת חרסינה?״ צחקתי.
״אני ממש לא מתייחס אליך כמו בובת חרסינה״ הוא ליטף את לחיי בגב ידו.
״אז מה אתה עושה עכשיו?״
״מתפעל מהיופי שלך״.
הסמקתי.
הוא נישק אותי שוב, הפעם ברוך יותר.
״אני חושב שכדאי שנחזור הביתה״ הוא לחש בין נשיקה לנשיקה.
״למה?״
״כדי שאני לא אצטרך לחשוב על מה יקרה אם אמא שלי תיכנס לנו באמצע״.
״אז אני מניח שתצטרך להתאפק עד מחר, כבר הבטחנו לקאי״ חיככתי את אפי באפו.
הוא חייך ונישק אותי נשיקה קטנה.
״שיהיה״.
