נקודת מבט גונגקוק:
עמדתי מול המראה, ללא בגדים, דמעות רותחות זולגות על פניי.
השעה 3 לפנות בוקר, ואני עדיין עומד פה, עולה שוב ושוב על המשקל ומתחנן לכך שהמספר ישתנה.
55 קילו.
נשכתי את שפתיי בכאב.
אני חייב את טאהיונג. אני פשוט חייב לדבר איתו. אני לא יכול לסגת אחורה שוב, לא כשיש לי ילד בן 3.
התלבשתי חזרה והחבאתי את המשקל תחת ארון האמבטיה.
טאהיונג לא יודע שקניתי אותו ,החבאתי אותו ממנו כי ידעתי בדיוק מה הוא יגיד על זה.
ידעתי שאני לא פועל בסדר כלל, ידעתי שאני חייב לדבר איתו על זה.
ירדתי 5 קילו בחודש וחצי האחרונים, כמעט קילו כל שבוע.
הייתי חייב לאכול עם טאהיונג לפחות פעם ביום כדי שהוא לא יחשוד. הייתי מותש כל כך מחוסר אנרגיה מה שהוביל לכך שבקושי התאמנתי.
אבל,
רציתי לרדת עוד.
התיישבתי על רצפת האמבטיה הקרירה, קירבתי את ברכיי אל חזהי והשענתי את ראשי עליהם.
אני לא רוצה לרדת, אני רוצה להיות בריא ולטפל בקאי.
אני רוצה לרדת מאוד, אני רוצה לשלוט על הגוף שלי.
אני לא רוצה לרדת, אני אוהב את המשפחה שלי.
אני חייב לרדת, אני פשוט חייב.
אבל אני לא רוצה להיות חולה שוב.
אבל אני פשוט חייב לרדת במשקל, אין לי ברירה אחרת.
אולי אני אעלה את כמות הקלוריות היומית שהקצבתי לי? אני אוכל לרדת אבל בזמן ארוך יותר?
לא. אני חייב לרדת מהר.
טאהיונג לא יאהב אותי אם אהיה שמן.
התייפחתי בשקט, נותן לדמעות להרטיב את פניי ואת חולצתי. השענתי את ראשי על הדלת ובכיתי.
עד שלא היו לי כוחות יותר.
נכנסתי אל המיטה בשקט, נשכב כשגבי מופנה אל טאהיונג.
התעטפתי בשמיכה על למעלה מראשי, עוצם את עיניי השורפות.
*****
״בוקר טוב״ טאהיונג נכנס למטבח. הוא הקיף את השולחן ונשק לי. ״בוקר טוב״ חייכתי אליו.
״ישנת טוב?״ הוא שאל וניגש אל מכונת הקפה.
״כן. אתה?״ השבתי.
״מצוין״ הוא הסתובב להביט בי ״אתה משקר לי?״
״אה?״
״שמעתי אותך נכנס למיטה נראלי באזור ארבע לפנות בוקר״.
״רק הלכתי לשתות כוס מים, הייתי צמא״ אמרתי.
הוא שילב את ידיו על חזהו והביט בי במבט חודר.
״טוב״ נכנעתי ״לא הצלחתי להירדם״.
״ולמה זה?״ הוא לקח את כוס הקפה המלאה והתיישב מולי.
״לא יודע״ הייתי כנה, כי בכנות, אני באמת לא יודע.
הוא הביט בי בשתיקה.
״אני באמת לא יודע״ אמרתי ״אני לא ישן טוב בזמן האחרון״.
״בגלל חרדות?״ הוא שאל, קולו רך ודואג.
הרמתי אליו את עיניי ״לפעמים. לפעמים אני גם סתם מתעורר סתם או לא מצליח לישון״.
הוא קימט את מצחו ״אתה אוכל? חוץ מהפעמים שאנחנו אוכלים ביחד?״
בלעתי את רוקי ״בטח״ אמרתי, מקווה שקולי לא רועד.
״בייבי, זה יכול לקרות בגלל תזונה לקויה. אני צריך שתאמר לי את האמת״.
״אני בסדר גמור״ זייפתי חיוך ״באמת. אני אוכל כל יום״.
״מספיק?״
הנהנתי ״כן״
הוא לקח נשימה עמוקה ואז שלח אליי חיוך ״בסדר״.
המשכנו לשתות את הקפה בשקט עד שקאי נכנס למטבח בריצה.
״היום יש חופש?״ הוא שאל, קולו עדיין ישנוני מהשינה.
״כן היום שבת״ חייכתי אליו.
הוא טיפס על הכסא והתיישב ״אז לא הולכים לגן?״
״לא״ טאהיונג התרומם מהכסא ״אתה רוצה שוקו, קאי?״
הוא הנהן בצורה חמודה. שלחתי יד והסטתי את השיער מפניו.
