נ.מ ליאו.
היום יש לנו משימה מטעם וולדמורט חסר האף.
יאיי, איזה כיף.
עד כמה שאני מחבב את הבחור, זה כבר מתחיל להיות מעצבן. מאוד.
אני ציפיתי לשבת כל היום ולאכול צ'יפס ולשתות איזה פחית קולה או משהו ולשחק בכמה משחקים. אבל לאאאאאא, למה שייתנו לליאו הנחמד, התמים, והמסכן יום חופש, הרי צריכים לתת לו עוד עבודות! יאיי, אני מאושר!
ועד כמה שזה ישמע אנוכי זה נכון.
כאילו זה רק הימים הראשונים שלנו פה, והוא כבר מתכנן לנו איזה משימה. איזה נחמד הבן אדם.
האמת, שאני לא בטוח כל כך שהוא בן אדם...לא משנה,זה עדיין מעצבן.
בכל מיקרה, הלכתי במסדרון לעבר וולדמורט, כולם כבר עמדו שם, וגם הם נראו לא כל כך מתלהבים מהמשימה, בדיוק כמוני.
שניקו הבחין בי הוא עיווה פנים בזעף.
"הו, תודה לאל," מילמל בזעף ניקו.
"מה?" שאלתי בתמימות.
"ליאו, לקח לך כמעט חצי שעה להגיעה לפה!" אמר אנבת' בזעף. (היא מתחילה להפחיד אותי עוד יותר.)
"נו, אל תגזימי זה לא היה חצי שעה על בטוח, זה..." אמרתי, אבל עצרתי שראיתי את הפרצופים חסרי האמון על פניהם הזעופות.
"הו, אני מניח שאני כן איחרתי קצת..." מילמלתי במשיכת כתפיים.
"קצת?!" אמר ניקו בכעס, הוא התקדם צעד אחד קדימה, אבל וויל עצר אותו.
נראה שכולם רוצים להתחיל לצרוח עלי ולהרוג אותי או משהו, אבל למזלי הטוב, וולדמורט-חסר-האף נכנס בדיוק בזמן והציל אותי מלהיות בשר טחון.
"הו, ליאו ואלדס!" אמר בעליזות. "אני רואה שהגעת,"
"אכן," אישרתי.
"אוקיי, אז הגיעה הזמן לצאת למשימה שלכם!" אמר.
"מה אנחנו עושים?" שאל פרסי בחוסר התלהבות מוחלט.
"אתן תגלו," אמר וולדמורט בחיוך.
"מאוד נחמד..." מילמל פרסי בעצבנות, אבל אם וולדמורט שמע אותו לא היה ניקר זאת על פניו.
___________________________________________
נ.מ פרסי.
יאיי, איזה כיף לי.
בדיוק ביום ההולדת שלי יש משימה.(*קריצה *קריצה) אני מת על זה.
שהלכנו אחרי וולדמורט, אנבת' התקדמה לצידי.
"יום הולדת שמח," לחשה לי אנבת' באוזן . "מצטערת שלא הצלחתי להביא לך מתנה, כי טוב..."
חייכתי אליה.
"את המתנה שלי," מילמלתי לה באוזן.
חייכנו זה לזה לזמן מה, עד שוולדמורט הרס לנו את הרגע.
"קדימה תגבירו קצב!" צעק וולדמורט.
העפתי מבט לעבר וולדמורט,
ונשקתי לאנבת' על ראשה.
ואנחנו יצאנו משערי ביתו של וולדמורט לעבר המשימה שלנו.
_________________________________________
מזל טוב מוח אצהההה🔱🤩🎂🌊