הארי פוטר+פרסי ג'קסון=?

מיון.

נ.מ הארי.

כולנו הינו באולם הגדול וחכינו לתלמידים החדשים.
ואז נפתחה הדלת בתריקה, ממנה יצא ידידנו אגריד ושני נערים שדחף אותם בערך בני 17.
"אתה לא מבין!" צעק אחד הנערים עם שיער שחור ועניים ירוקות כים. " אנחנו לא שייכים לפה!"
"בבקשה!" אמרה נערה עם שיער בלונדיני ארוך ועניים אפורות. "תן לנו ללכת!"
"כן, כן בטח." אמר אגריד.
"מה קורה פה?" שאל דמבלדור.
"אדוני, שני הילדים האלה תקפו אותי, ברחו ממני וחתכו אותי!" הוא הראה לנו חתך במרפק ידו.
"כל בן אדם שפוי היה עושה את זה עם היה רואה ענק בבית שלו!" צעק הנער.
"זה מספיק!" אמר דמבלדור, "גשו קדימה."
הם התקדמו צעד אחד.
"אני יודעת שזה נראה לא אמיתי, אבל אתם קוסמים שגילינו אתכם מאוחר יותר ולא ראינו אתכם קודם, עכשיו גשו להתמין, ברגע שהפרופסור תקרא בשמותכם."
הם שתקו באי נחות.
"תמשיכי פרופסור." אמר דמבלדור.
"היילי ג'נסון" קראה פרופסור מגונגל.
הילדה ששמה היילי צעדה קדימה התיישבה על הכיסא, ופרופסור מגונגל הניחה את המצנפת על ראשה.
בין רגע צרחה המצנפת: "סלית'רין!"
תרועות עלו משולחן סלית'רין.
והיילי התיישבה לידם.
ואז אמרה פרופסור מגונגל: "אנבת' צ'ייס."
הנערה שקוראים לה אנבת' צעדה קדימה והתיישבה
על הכיסא.
פרופסור מגונגל שמה את מצנפת המיון על ראשה.
אחרי כמה שניות צעקה המצנפת: "גריפינדור!"
שולחן גריפינדור מחה כפיים.
היא התיישבה ליד שיימוס, ורטנה לעצמה.
פרופסור מגונגל המשיכה ואמרה: "פרסי ג'קסון."
הנער שמסתבר שקוראים לו פרסי התיישב על הכסא,
ואחרי זמן מה, אמרה המצנפת: "גריפינדור!"
פרסי נאנח בהקלה והתיישבה ליד אנב'ת.
"מיס צ'ייס, ומר ג'קסון תבואו למשרד שלי לתדרוך." אמר דמבלדור.
פרופסור מגונגל המשיכה לקרוא שמות, ואז דמבלדור אמר: "יש לנו מורה חדשה ואני רוצה שהיא תציג את עצמה."
אישה עם שמלה ורודה ושמונה צעדה קדימה ואמרה: "שלום, קוראים לי פרופ' אמבריץ ואני המורה שלכם להתגוננות מפני כוחות האופל."
היא התחילה להסביר המון דברים משעממים על שכולנו ניהיה חברים ובלה בלה בלה.
ואז נזכרתי זאת האישה שהיתה אחת האנשים ששפטו אותי במשרד הקסמים.( אני לא מפרטת על זה.)
הסתכלתי עוד מבט אחד עליה, ואחרי זה הארוחה התחילה.
פרסי נראה כיאילו נאבק לא לקחת מהאוכל.
ואנבת' נשארה רצינית.
"אני לא מבינה מצאו אותם כל כך מאוחר." אמרתי.
"זה באמת מוזר," אמר רון, "לא קרה מקרה כזה מעולם."
"הם באמת מוזרים, אבל אנחנו לא יכולים להיות בטוחים." אמרה הרמיוני.
רון ואני הנהנו.
"עכשיו באו נאכל טוב היום." אמר רון.
ובזה נגמרה השיחה שלנו נגמרה.