נ.מ אנבת'.
אני ואומה הלכנו ללוקר שלה בשביל להביא את הגרפיטי, וכמובן שבדיוק חזרנו עם הגרפיטי,ראינו את המלכה מאל בדרך. איזה מזל דפוק.
"היי אומה..." אמרה, ואז ראתה את גרפיטי ופניה התקשחו.
"אומה, לא." אמרה.
"מה לא?" שאלה אומה התמימות.
"את הולכת לצבוע את החדר, נכון?" אמרה בקשיחות.
"אממ... אם אני יגיד לא, את תאמיני לי?" שאלה אומה.
"תחשבי לבד," ענתה.
אומה נאנחה.
"בסדר, בסדר. תפסת אותי," אמרה אומה.
היא אמרה אותי. לא אותנו. ידעתי שהיא לא רוצה לסבך אותי בצרות.
"כן, אני הולכת לצבוע את החדר, טוב?" אמרה אומה. "כאילו תסתכלי עליו! כיעור בהתגלמתו! (ועוד פעם סליחה לאוהבי הורוד) אני הולכת לשפץ אותו."
"את לא, והיא לא הולכת לעזור לך," אמרה מאל בהחלטיות, והצביע עלי.
" נו, מאל בחייך!" אמרה אומה. "מה כבר יקרה אם אני אעשה את זה?"
"את הורסת את רכוש בית הספר, ואת מפרה את החוקים,"
אומה גילגלה עיניים.
"וגם אם תעשי את זה, במקרה הטוב, אני אבטל את
נבחרת השחיה, במקרה הרע, יסלקו אותך ואותה."
"נו מאל-"
"וגם, את עושה רושם רע עליה," אמרה מאל.
"האמת, זה היה הרעיון שלי," אמרתי.
אומה נתנה לי מרפק.
מאל נאנחה.
"אוקיי, בגלל שאת חדשה פה, אני הבהיר כמה וכמה דברים." אמרה וקולה התקשה עוד יותר. "אסור להרוס רכוש בעת ספר-"
"מאל, בבקשה-" אמרה אומה, אבל מאל המשיכה.
"צריך לציית לחוקים, אסור לגנוב, לצעוק, להכות, או לקלל.אני מבקשת ממכן, אל תעשו את זה."
"מאל, את יודעת בדיוק כמוני כמה החדרים האלה זוועתיים!" אמרה אומה.
"אני יודעת," אמרה מאל וקולה הרגיל חזר אליה. "ואני מודעת לנסיבות. אני אבקש רשות שתשנו את חדרכן, אבל ממש, וממש לא בצורה כזו. ואת אומה יודעת בדיוק מה יהיו התוצאות אם תעשו זאת."
אומה נאנחה.
"בסדר," אמרה.
"אבל אם לא יתנו לי אישור, אתן עדיין לא עושות כלום,"
אומה חרקה שיניים.
"אוקיי," אמרה אומה.
מאל הינהנה והלכה לדרכה. וכך גם אנחנו.
___________________________________________
שיהיה ברור, אני רציתי להמשיך, כי זה פרק יחסית משעמם. אבל, בטעות פרסמתי את זה אז...