פרסי ג'קסון והיורשים

ארוחת ערב

נ.מ קרלוס.

אחרי המון תחנונים, הצלחתי לשכנע את אמא שלי.
כולנו ישבנו בחוץ, ועשינו פיקניק.
טוב, לא בדיוק.
ישבנו על שולחן עץ עם כיסאות, כי מין הסתם אמא שלי לא תרצה לשבת על האדמה , כי טוב... זאת אמא שלי.
אני וג'יין ישבנו מתוחים בכסאות שלנו. מן הסתם רוצים לראות מה יקרה בהמשך.
"אז," אמרה הפיה הסנדקית בחביבות. "במה את עוסקת כיום?"
"הו, אני עוסקת 'בצער בעלי חיים,'" אמרה אמא שלי.
"הו, זה נחמד," אמרה הפיה הסנדקית בחביבות.
"כן, אבל אני זאת שגורמת את הצער..." אמרה אימי בתענוג.
היא לא הבינה את המשמעות של 'צער בעלי חיים'.
"רגע, רגע, מה?" אמרה הפיה הסנדקית בבילבול.
לפני שאמי התחילה ענות, התחלתי לדבר.
"אזזזז איך האוכל?" שאלתי במהירות, בניסיון להחליף נושא.
"מאוד טעים!" אמרה הפיה הסנדקית.
"נה," אמרה אימי. כמה מפתיע.
"נה?" שאלה הפיה הסנדקית.
"זאת מילה אחרת לאמירה: 'לא כזה טעים וגם לא כזה אכפת לי.'" אמרתי.
"לא אכפת לך? אלה הילדים שלנו!" אמרה.
"היא הילדה שלך. זה הילד שלי. ואני אומר מה שאני רוצה עליו." אמרה אימי(מין הסתם)
ואז הבלגן התחיל.
_______________________________________

נ.מ אנבת'.

בערב, שהיינו בחדרים עדיין היינו מצוברחות.
"אז אני מבינה שאנחנו לא הולכות לעשות את זה," אמרתי בזעף.
אומה נאנחה.
"שמעת מה מאל אמרה. אם נעשה את זה או שניהיה מסולקות או שיבטלו את הנבחרת שלי."
אמרה בתיסכול.
"היא תמיד ככה?" שאלתי.
"ככה מה?" שאלה.
"כאילו טובה והכל, וצייתנית."אמרתי.
"זה לא תמיד היה ככה," אמרה "פעם היא ציירה על לוקרים והיתה מרשעת לחלוטין. אבל עכשיו, עכשיו היא טובה."
"וגם את טובה?" שאלתי.
היא חשבה לרגע.
"אפשר לומר שיש בי כמה טיפות רשע בדמי, והחלקם כבר בחוץ. עדיין הרשע לא ירד ממני לגמרי."
הינהנתי.
"ומה איתך?" שאלה אותי. "הרשע לא גם ירד ממך?"
משכתי בכתפיי.
"אף פעם לא הייתי כזאת רעה בצורה מוחלטת."
אמרתי ולא הרחבתי.
היא הינהנה, ולא ביקשה ממני להרחיב. הערכתי את זה.
"בואי נלך לישון," אמרתי. "מחר יש לך יום גדול,"
היא נאנחה וכיבתה את האור.
_______________________________________

נ.מ קרלוס

מלחמת אוכל.
אמא שלי התחילה מלחמת אוכל.
כמה נחמד.
כולי הייתי מכוסה בקציצות, וכך גם ג'יין.
הפיה הסנדקית לא רצתה לשתף פעולה, אבל לא הייתה לה ברירה, כך שכולנו בסוף היינו מכוסים באוכל.
מסקנה: לא להפגיש באימהות שלנו שוב לעולם.
"בואי נלך לישון," אמרתי לגיין.
היא הינהנה בפנים מכוסות רוטב והלכה משם.