פרסי ג'קסון והיורשים

הנער

נ.מ פרסי.

אני שונא לעמוד בלי לעשות כלום או בלי לזוז. זה מעצבן אותי, והדיסלקציה שלי ממש לא מקלה על המצב הזה.
ועכשיו אני צריך לעמוד המון זמן עד שיגיע תורי.
כיף חיים. אני מאושר.
שהארי עשה את האודישן שלו זה היה נורא.
עמדתי שם בלי לזוז בעוד שהקפטן שלנו צרחה עליו בלי סוף.
הצרחות של אומה נשמעו בווליום מטורף.
כל רגע היא אמרה לו שיזיז כבר את הגוף שלו, ושהוא גרועה ועוד כמה עלבונות שהיו מעלים את חמתי.
אבל מה שהיה הכי מעצבן, זה שהארי היה דווקא די טוב. הוא שחה במהירות ושמר על דיוק. אבל זה לא הספיק לאומה, היא צרחה והשפילה אותו. הנער המסכן יצא מהמים, כולו סחוט, ועיניו היו זועפות מעומק הבושה.
רציתי לצרוח על אומה. איך היא מעיזה? מה עובר עליה?
הארי התקדם לעברי, ונעמד לידי.ובדיוק שרציתי לצרוח על אומה הוא סימן לי להיות בשקט.
נראה שכבר הוא היה רגיל להתנהגות כזאת.
זה רק העלה את חמתי.
אבל כיבדתי את הארי. אם הוא רצה את זה ככה, הוא יקבל את זה ככה.
"מה יש לה נגדך?" שאלתי.
הארי נאנח.
"יש לנו היסטוריה ארוכה ביחד." הוא אמר ולא הרחיב.
לא לחצתי עליו להמשיך. רק עמדתי של וחיכיתי לתורי.
בעודי מחכה לתורי בחלק השני, הנער שריכל עליי קודם התקדם לעברי.
היה לו שיער ג'ינג'י ולידו היה מישהו בעל שיער בלונדיני.
"הו, אתה הנער שעשה את האודישן הנחמד הזה," אמר הנער הג'ינג'י.
"אממ... כן." אמרתי.
הארי הזעיף פנים. נראה שהוא לא מחבב אותם.
"לא רע יחסית לטירון," אמר הג'ינג'י.
"אממ... תודה. אני מניח." עניתי. "בן של מי אתה?" שאלתי את הנער הג'ינג'י.
"הבן של בת הים הקטנה," אמר בגאווה. "קוראים לי מקס. וזה צאד-" הוא הצביע על הנער בעל השיער הבלונדיני. "- הוא הבן של סינדרלה. של מי אתה?"
"פרסי ג'קסון-"
הוא פער עיניים.
"פרסי ג'קסון?" קטע אותי בפליאה. "פרסי ג'קסון הגיבור המהולל בנו של פוסידון?!"
רעד עבר בגופי.
מכירים אותי גם פה?
אילצתי את עצמי לגחך.
"לא," אמרתי. "אני לא יודע מי זה. אני סתם פרסי ג'קסון. ולא ידוע מי הם הוריי."
"הו," אמר באכזבה. "בכל מקרה, כדאי לך לעזוב את האפס הזה-" הוא הצביע על הארי. "-ולבוא איתנו."
הזעפתי פנים.
הילד הזה הזכיר לי יותר מדי את ננסי בובופיט.
העלתי חיוך על פני.
"האפסים היחידים שפה אלה אתם." עניתי. "תתחפפו."
שניהם הזעיפו פנים, והסתובבו מבלי לומר מילה.
אני מכיר כבר בריונים.
אני ידעתי שזאת לא הפעם האחרונה שניפגש.