נ.מ הרמיוני.
זה היה אחר הצהריים שקט. רון והארי הלכו לשחות ואני נשארתי לבדי.
ישבתי מתחת לעץ בחוץ, ונאבקתי לא להירדם.
הייתי ערה כל הלילה בגלל הבחירה הזאת.
זאת הרי הבחירה שתשנה את חיי, והיא לא קלה כלל וכלל.
התהפכתי כל הלילה בשביל להחליט.
אך ללא הצלחה.
כל כך רציתי להיות חלק מהן.
אבל היה דבר אחד שמנע ממני את הבחירה הזאת.
רון.
לא יכולתי לעזוב אותו סתם ככה. זה חסר רגישות לחלוטין.
אבל גם נאבקתי ביני לבין עצמי.
לא ידעתי אם אני אוהבת אותו או לא. אוח, זה כזה מבלבל.
נאנחתי אנחה כבדה. אני חייבת לקבל החלטה. לפחות בקרוב.
_________________________________________
נ.מ פרסי.
ברגע שניקו נכנס, הוא התמוטט על האדמה.
"ניקו!" צרח וויל ותפס אותו. "מה חשבת לעצמך?"
"בבקשה אל תספרו לריינה..." מילמל ניקו חצי ער, והתעלף.
וויל נאנח והניח את ניקו בזהירות על הרצפה.
"הוא יהיה בסדר?" שאלה הייזל.
"כן," אמר וויל. "אני מקווה, הוא לא הספיק לסיים את הקסם השאול הזה, אז התוצאות לא יהיו חמורות כמו קודם. הוא רק צריח לנוח."
הייזל נאנחה בהקלה, וויל התחיל לטפל בניקו.
ואז נכנס וולדמורט.
"רבותיי, זה היה מדהים!" אמר, לא קולט שזה רגע לא טוב. "אבל אני חייב לומר שאני די מאוכזב שניקו לא סיים את הקרב-"
כיחכתי בגרוני.
וולדמורט 'פתאום' ראה את ניקו.
"הו, מה קרה למר די אנג'לו?" שאל.
"לא כזה פשוט לבצע קסם שאול. אפילו לבן האדס. תדמיין מה היה קורה לבן אדם רגיל אם הוא היה עושה את זה. כרגע ניקו איבד הכרה," אמרה הייזל.
"הו," אמר וולדמורט.
הוא אפילו לא שאל מה שלומו!
"אז למה זה לא קרה לסוורוס סנייפ?" שאל וולדמורט ברוב טיפשותו.
"כי הוא לא השתמש בקסם שאול," אמרה אנבת'.
"גם סנייפ יכול לעשות את זה?" שאל וולדמורט שכבר לא היה לו אכפת מניקו.
"אנחנו לא יודעים," אמרה פייפר.
"אממ... הוא יהיה מאוד יעיל אם כן..." הירהר וולדמורט.
וויל הוריד את הנקטר מידו.
"וולדמורט, בבקשה," אמר וויל באיפוק, ראו שהוא רוצה לצרוח על וולדמורט.
"מצטער, אדון סולאס." אמר וולדמורט.
וויל חזר לעבודתו.
"וולדמורט, אדוני, אולי כדאי שנדבר קצת. בחוץ."
אמר ליאו.
"הו, אני ממש אשמח." אמר וולדמורט.
ליאו קרץ לנו ויצא יחד עם וולדמורט החוצה, בעוד וולדמורט מספר לו על קורות חייו.
_________________________________________
נ.מ הרמיוני.
ישבתי, באותה תנוחה, בעודי חושבת על בחירתי.
כל כך הרבה זמן.
האם כן או האם לא.
האם זה שווה או שזה לא שווה.
אבל לאט לאט הכל היתבהר.
אני הבנתי למה אני נועדתי להיות.
הבנתי מה אני רוצה להיות.
חיוך קטן עלה על שפתי.
רציתי ללכת לחדר שלנו ולאכול משהו, אבל אז הארי ורון באו אלי בריצה, ספוגים מים.
הוא קיבל מכתב מפרסי. מידע.
הוא כל כך שמח. ראיתי את החיוך על שפתיו.
אבל אני יותר.
כי אני בחרתי את בחירתי.
___________________________________________
היי חבר'ה!
אולי חלקכם לא ראיתם אבל העלתי סיפור על היורשים ופרסי ג'קסון בעמוד שלי!
אשמח אם תקראו אותו!