נ.מ ליאו.
כן, כן, כן. היינו במצב מסוכן, אבל עדיין. כאילו לבן אדם או מה שהוא לא יהיה, אין אף! איך ציפו שאני יגיב?
"זה סיפור ארוך ביותר." אמר האיש ללא האף. "כדי שתישב."
מי אני שיסרב לסיפור?
אבל הילד הזה הארי, בהה בי כאילו אני נפלתי מהשמיים. האמת שזה קרה פעם, אבל זה לא חשוב.
"אז... איפה האף שלך?" שאלתי.
"זה קרה לפני המון זמן." אמר הבן אדם ללא האף.
"רגע, רגע, רגע. איך קוראים לך?" שאלתי.
הוא הזעיף פנים.
"לשמות יש כוח. אני איני רוצה להגיד לך את שמי. כי שמי הוא השם הכי חזק בכל העולם!" אמר האיש ללא האף.
הסתכלתי עליו במבט אדיש.
"קוראים לו וולדמורט." אמר פרסי באדישות.
"איך אתה מעז להגיד את שמי?!" צעק בזעם וולדמורט.
"וולדמורט, וולדמורט, וולדמורט." אמר פרסי בשביל לעצבן אותו.
וולדמורט שאג בזעם.
גיחכתי.
לי ולפרסי יש כישרון משותף: לעצבן אנשים.
"אני יענה אותך ויה-"
"אוקיי, אדם ללא אף תשמור את זה לאחר כך, הבטחת לי סיפור. " אמרתי. "איפה האף שלך?"
"כמו שאמרתי," אמר וולדמורט. "זה סיפור ארוך. הייתי נער צעיר ונאה-"
גיחכתי.
"ונאה?" שאלתי בצחוק.
"כן, הייתי נער נאה." אמר.
"להדגיש את המילה היית" מילמלתי בצחוק.
קליפסו נתנה לי מרפק בצלעות.
"מה?" שאל וולדמורט.
"כלום." אמרתי.
"ליאו!," לחש ניקו. "אנחנו באמצע משימה!"
"כן, כן." אמרתי באדישות. "תמשיך."
ניקו גילגל עיניים.
"בכל מיקרה, שאלתי את הפרופסור של בקשר לשבע נשמות או משהו. זה לא משנה. אני הכנתי איזה שהוא שקוי אסור, ולא סלחו לי על זה.
התחילו לרדוף אחרי ולתת לי עונש.
כמובן שזה היה בתחילת הקריירה שלי. לא ידעתי טוב כל כך איך לרצוח,ואני, אה... איך לומר.... פחד-פח-"
"תגיד את זה כבר." אמרתי.
הוא נאנח.
"פחדתי." אמר.
הארי השתנק.
גילגלתי עיניים. הילד הזה עושה סיפור מכל דבר.
"ו...?" אמרתי.
"רדפו אחרי. ואז תפסו אותי פעם אחת." אמר.
"מי?" שאלתי.
"משהו בשם ניקולס פלמאל. הוא היה חזק, בעל קסם רב, ומטורף. הוא היה באמצע עבודתו ליצור את אבן החכמים.
אני הנילחמתי באומץ. הוא ניסה בכל כוחו להרוג אותי. אני כרתי לו את האוזן. אבל הוא כרת לי את האף. ואז הוא פשוט עזב אותי. לא האמנתי, חשבתי שהוא רוצה ללכוד אותי. אבל מה שהוא באמת רצה זה את האף שלי. אתה מבין, הרכיב האחרון לאבן החכמים שלו היה אף של מישהו שהכין והשתמש בשיקוי שאני הכנתי. ואין הרבה כאלה.
בעצם נראה שבאלף שנים האחרונות רק אני השתמשתי בו... בכל מקרה הוא השתמש באף שלי לרכיב האחרון, ואני לא סלחתי לו על כך. פעם ניסיתי לקחת את האבן הזו כנקמה, אבל מישהו הרס לי את התוכניות."
הוא נעץ מבט מאשים בהארי.
"עשיתי המון טיפולים בשביל להוריד את הצלקת.
אמר. "ואם אתה שואל איך אני נושם. זה בעזרת שקויים רבים."
"וואו," אמרתי. "זה מבאס, אחי."
"אכן." אמר. "היה נעים לשוחח איתך אבל אני חייב להרוג אותכם. תגידו ביי ביי."