נ.מ ניקו.
הלכתי בין הקברים המתים.
כן, אני הייתי בבית קברות.
ראיתי בור ושפכתי לשם מזון.
"ביאנקה די אנג'לו התגלי בפני!" קראתי. התחלתי לזמר מילים ביוונית עתיקה.
המוני מתים התגלו לפני.
המשכתי לזמר.
"זזו מפה!" צעקתי.
זימרתי יותר במרץ.
"ביאנקה די אנג'לו התגלי בפני!" קראתי שוב.
ביאנקה התגלתה בפני.
"ביאנקה." אמרתי.
"ניקו," היא ענתה. "למה זימנת אותי?"
"יש לי שאלות." עניתי.
"אם כך, שאל." אמרה.
"מי זה האיש שנגלה בפניך וביקש לפגוש אותי?" שאלתי.
"למה את מתכוון?" שאלה.
"האיש ששמו הוא נסיך חצוי הדם." עניתי.
ביאנקה שתקה.
"ביאנקה!" אמרתי.
"זה אחינו." היא ענתה.
"את זה אני יודע, אבל משום מה הוא בצד של הקוסמים. אני צריך עוד מידע."
"אני לא יוכל לספר לך את סיפורו, אבל אני יכולה להראות לך אותו."
היא אמרה כמה מילים ביוונית עתיקה, ואז עולם אחר נגלה בפני.
העולם התפוגג, ובמקומו נגלה בפני עולם אחר. אני מתכוון מקום אחר, שונה, לא העולם שאנחנו בו עכשיו, לפחות לא בהווה.
"איפה אנחנו?" שאלתי.
"בעבר של סוורוס סנייפ." ענתה.
"העבר שלו?"
"כן."
"כמו שהייזל ראתה את העבר."
"כן, תסתכל."
הרמתי עניים וראיתי את סוורוס סנייפ בצעירותו.
הוא נראה בערך אותו דבר כמו שהוא בהווה: גבוה, שיער שחור ובגדים שחורים.
"היי, אתה!" שמעתי קול.
הסתובבתי, וראיתי בן אדם עם שיער מבולגן ועם משקפיים.
האיש הזה היה נראה לי מוכר, ואז נזכרתי שהוא נראה דומה לחבר של פרסי: הארי.
הנחתי שזה קרוב משפחה שלו או משהו.
ידעתי שאני כמו רוח רפאים בילתי נראה אז לא התרגשתי מזה.
הנער שנראה כמו הארי פוטר פשוט עבר דרכי.
הוא הלך לעבר סנייפ ואמר כמה דברים שלא הבנתי, והצביע בשרביטו על סנייפ.
סנייפ עלה למעלה וצעק.
הילד הזה צחק וכך גם החבורה שהייתה לידו.
חרקתי שניים.
לא סבלתי אנשים שצוחקים על אחרים.
הביריונים האלה מהכיתה.
רציתי להרביץ לאותו נער, אבל ידעתי שהוא לא ירגיש את זה.
אבל אז באה מישהי יפה עם עניים ירוקות ושיער יפה ארוך.
"עזוב אותו!" צעקה הילדה.
הנער נראה מהסס, אבל עדיין החזיק אותו באוויר.
"עזוב אותו!" צעקה שוב.
ההנער לא עזב אותו.
"אני לא יצא איתך יותר בחיים!" צעקה.
הנער הוריד את סנייפ. סנייפ נפל על האדמה בחבטה.
"סוורוס! אתה בסדר?" שאלה הנערה.
"עזבי אותי!" צעק סנייפ והלך משם.
העולם השתנה ועבר למחנה החצויים.
"אני לא שייך לכאן!" צעק סוורוס והלך.
"סוורוס העולם מסוכן!, תישאר פה ותתאמן! שמעתי קול.
הסתובבתי וראיתי את כירון.
ואז הבנתי, סנייפ היה במחנה החצויים.
"עזוב אותי!" צעק סנייפ.
"אביך עדיין לא הכיר בך, אבל זה לא אומר כלום!" צעק לו כירון.
"זה לא משנה כלום! עזוב אותי!"
העולם עוד פעם השתנה ונראה איך סנייפ מתעלל בהארי.
ראיתי את סנייפ מתווכח אם דמבלדור.
ראיתי את סנייפ מדבר עם ביאנקה.
וראיתי את סנייפ מדבר איתי.
"הראתי לך את כל מה שיכולתי." אמרה ביאנקה.
"תודה." אמרתי.
"אני חייבת עכשיו לזוז," אמרה. "תישמור על עצמך ניקו."
"תודה ביאנקה." עניתי.
היא הנהנה והתפוגגה.
העולם התפוגג סביבי, והייתי שוב בבית הקברות.
נאנחתי ובאתי ללכת לכיוון השער, אבל אז שמעתי קול.
"אתה לא הולך לשום מקום." אמר הקול.
הסתובבתי וראיתי את סנייפ מכוון אלי שרביט.
"אני מצטער אבל אני חייב להרוג אותך." אמר.