נ.מ הארי.
מחנה החצויים מדהים.
היה שם חדר אוכל פתוח, ביתנים ואפילו קיר לבה.
"רגע," אמרתי, "אם אתה נופל מהקיר לבה מה קורה לך?"
פרסי משך בכתפיו.
"לא קרה אף פעם שמישהו מת..." אמר.
המשכנו ללכת.
"פרסי!" שמעתי קול אומר.
הסתובבתי ושם עמד קנטאור לבן עם חיוך ידידותי.
"כירון!" ענה פרסי.
ואז הקנטאור ששמו הוא כירון הסתכל עלי.
"אה," אמר כירון. "אני זוכר אותך, אתה היית בהוגוורטס."
חיוכו נעלם מפניו.
"כירון, הארי היה בסדר, הוא זה שניסה לשכנע את דמבלדור לעזוב אותנו בשקט." אמר פרסי.
"אני מבין." אמר שעדיין לא היה מרוצה.
"הארי צריך עזרה והוא ביקש לראות את המחנה." אמר פרסי.
כירון נראה זועף.
פרסי הנהן.
"אני כבר חוזר." אמר לי, והלך.
חיכיתי שפרסי יחזור, ואז באה אלי ילדה ג'ינג'ית מנומשת ונתקלה בי.
"סליחה," אמרה לי. "אני קצת מטושטשת, אה..."
לקח לי רגע להבין שהיא רוצה שאני יגיד את שמי.
"הארי פוטר." עניתי.
"רייצ'ל אליזבת גר." אמרה.
"נעים לפגוש אותך, אתה חצוי חדש?"
"אני לא חצוי..."
"באמת?, נעים לפגוש משהו שהוא כמוני."
"רגע, את לא חצויה?"
"לא, אני בת תמותה."
"אז למה את פה?"
"אני האורקל מדלפי."
"מה?"
"סיפר ארוך. למה אתה פה?"
"גם סיפור ארוך, אבל בקצרה אני חבר של פרסי."
"אה,היה נעים להכיר אותך."
והיא הלכה לה.
________________________________
נ.מ פרסי.
הלכתי עם כירון הצידה.
"פרסי, זאת טעות להביא את הארי לפה." אמר לי כירון.
"לא,זה לא," עניתי, "הארי הוא בן אדם טוב."
"מאיפה לך לדעת?" שאל אותי.
"אני מכיר את הארי." עניתי.
"תקשיב פרסי, קוסמים הם בני אדם רעים "
"לא, הם לא, לפחות חלקם. ואם אתה אומר שהם רעים אז גם אני רע כי גם אותי הביאו לבית הספר שלהם."
"אתה מבין אותי." אמר.
"כירון, זה כמו שהם אמרו שחצויים רעים." אמרתי.
"לא פרסי, זה לא אותו הדבר." ענה.
באמת?, כמה קוסמים פגשת עד עכשיו? שאלתי.
"שלושה." ענה.
"שלושה מכל הקוסמים שבעולם, זה לא אומר כלום." אמרתי בזעף.
כירון נאנח אנחה כבדה.
"בסדר, אבל אל תגיד שלא הזהרתי אותך." הזהיר אותי כירון.
הנהנתי והלכתי לדרכי.
הארי חיכה לי.
"בוא הארי," אמרתי לו. "בוא אני יראה לך עוד דברים במחנה.
ואנחנו הלכנו לדרכנו.