אחרי שנה.
נ.מ פרסי.
ישבתי על הספא ואכלתי ארוחת בוקר,
אמא שלי ופול יצאו מוקדם לעבודה אז אני נשארתי לבד בבית.
נאנחתי.
ממש משעמם בשנה האחרונה. חשבתי.
ואז נשמע דפיקה בדלת.
הלכתי לכיוון הדלת ופתחתי אותה.
ושם עמד לא אחר מאשר הארי פוטר.
אולי השנה לא הולכת להיות כל כך משעממת.
_________________________________________
נ.מ הארי.
"היי," אמרתי, "אפשר להכנס?"
הוא הנהן ונכנסתי דרך הדלת.
פרסי נראה שונה מהפעם האחרונה שראיתי אותה: שזוף יותר, שרירי יותר וגבוה יותר.
"רוצה לשתות משהוא?" שאל.
"אני ישמח לתה." אמרתי.
הוא הנהן והלך.
הוא חזר עם תה ונתן לי אותו.
" אז.... מה מביא אותך לפה?" שאל.
נשמתי נשימה עמוקה.
"העניינים בהוגוורסט מתחילים להיות מסובכים." אמרתי.
"אני מקשיב," אמר.
הסברתי לו שהאופל מתחיל להשתלט על הוגוורסט ושדמבלדור מת, ועל כל מה שקרה.
הוא הנהן.
"אני מבין." אמר.
"אז... תוכל לעזור לנו?" שאל.
הוא היסס ואז אמר: "הארי, אני לא יכול."
"מה, למה?" שאלתי.
"דבר ראשון הבטחתי לאנבת' שאני לא הולך להשתתף בקרבות, המסעות חיפושים, ואני לא הולך לההרג. ודבר שני... איך אני יאמר את הארי, אני לא בטוח בכם."
הוא משך בכתפיו.
"לא בוטח בנו?" שאלתי.
"זה לא אישי הארי, פשוט.... בפעם האחרונה שהיינו שם אנשים תקפו אותנו וכמעט נהרגנו, חוץ מכם כמובן. אבל עדין, אני לא יודע מה הם יעשו לי או יבגדו בי."
"תקשיב, הוגוורסט היא הבית שלך, והבית שלך צריך אותך." אמרתי.
"לא, יש לי בית אחר." אמר.
"ומה הוא הבית הזה?" שאלתי.
הוא שתק.
"אני לא יכול להגיד לך."
"פרסי, אני ואתה חברים, אתה צריך לבטוח בנו."
"אתם עשיתם כאילו אתם חברים." אמר.
"אבל בסוף האמת היינו חברים." אמרתי.
הוא לא ענה.
"תקשיב, אני באמת צריך את עזרתך." אמרתי.
הוא יסתכל עלי.
הוא נאנח.
"אני יראה לך את הבית שלי אבל אתה לא נוגע בכלום." אמר
"כמובן." אמרתי.
"אתה לא מעיר על איך שבן אדם נראה." המשיך.
"בסדר." אמרתי.
"ועוד דבר אחד," אמר, "אנבת' באה איתי."
נאנחתי.
"בסדר," אמרתי.
הוא חייך.
"אז בוא נלך לבית שלי!" אמר.
ואז לקח פתק וכתב משהו.
"זה להורים שלי." אמר.
הנהנתי, ויצאנו מהדלת לעיוות הבית של פרסי.
________________________________________