געגוע, החוויה האמיתית של הטיול(לואי)
"ה-הארי תאט", מלמלתי כשהארי דחף אותי על המיטה הצרה , כשהוא מפשיט את פלג גופי העליון.
גופו נשען מעלי, הוא מחזיק את עצמו עם יד אחת כשידו השנייה מחליקה את חולצתי מעלי.
עיניו עוברות על כל גופי בזריזות, גורם לי לאבד את עשתנותי.
הוא העביר יד על לחי לפני שרכן ונשק לשפתיי בעדינות גוברת. כפות ידי עוברות על גבו כשאגני עולה ונצמד לאגנו.
"האמ~", החנקתי גניחה שקטה כששפתיו של הארי עברו בפראות דרך צווארי לכיוון פיטמתי. הארי נעצר והרטיב את פיטמתי עם לשונו החמה לפני שמצץ וגרם לצמרמורת לעבור במורד גבי. הארי החל לרדת עם שפתיו לכיוון בטני התחתונה, ידיי משחקות בשיערו הרך והארוך כשהוא לפתע דוחף את ידו לתוך מכנסיי.
"האארי!", נשמתי בחוזקה כשידו עברה דרך הבוקסר על איבר מיני. הארי הרים רק את עיניו, מסתכל עלי מלמטה בצורה מושכת לחלוטין לפני שקרץ וגרם לאוויר הקר להכות בגופי שהפך עירום לחלוטין.
הסתכלתי הצידה, מובך מעט מהעובדה שהוא כבר עמד בחוזקה. להארי הייתה השפעה כל כך גדולה על גופי גם מבלי להתאמץ.
"לו", הוא אמר כשהתמקם בצורה נוחה יותר. הבטתי עליו כשהוא הביא לי את אצבעותיו הארוכות, ומבלי לומר לי למה הוא מתכוון, עטפתי אותו בפי החם והחלתי למצוץ וללק.
לרגע הארי גילגל עיניו לאחור כשאיבד ריכוז, אך מיד התעשת על עצמו והחל ללחוץ מעט מעל הרקטום שלי. הוא הוציא את אצבעותיו מפי והחל להכניס אותן, כל אחת בתורה.
"או- האר-י..", גנחתי כשאת אצבעו השנייה הוא הכניס בבת אחת. "סליחה לו", הוא מלמל ונישק את בטני, ממשיך להוזיז את האצבעות וכבר מכין את האצבע השלישית. אצבעותיו יצאו ונכנסו, בכל פעם עמוק יותר, נוגעות במקומות הרגישים שלי, מסתובבות בתוכי וחוקרות את גופי.
אחרי שהוא הוציא את האצבע הרביעית, הארי התמקם מעלי.
נשימותיו היו כבדות מעט, ודפיקות הלב של שנינו נשמעו ברחבי החדר. כל פעם מרגשת יותר מהשנייה, לכל פעם יש משמעות גדולה יותר.
הנחתי את ידיי על הטרנינג האפור שעל גופו, מושך את הגומי מעט ומוריד באיטיות. הסתכלתי על הבוקסר של הארי בציפייה לפני שנשענתי קדימה ונשקתי לגבעה שנוצרה.
הארי הרים את גבותיו בפליאה וחייך חיוך פלרטטני.
פתחתי את שקית הקונדום עם השיניים, גורם להארי לנשוך את שפתו התחתונה מהמראה.
הלבשתי את הקונדום על איברו בזריזות.
"מישהו פה כבר מיומן", הוא הקניט אותי בחיוך.
"ת-תכנס כבר", דרשתי ונשענתי במהירות חזרה אחורה, שם ידיים על פני החמימות.
הארי תפס בירכי ופישק את רגלי, "רק כשתוריד את הידיים הקטנות מהפרצוף היפה שלך בייב", הוא אמר, מפתיע אותי. ידי ירדו במהירות, מתוך רצון שיכנס ומתוך סקרנות לגבי מעשיו ובחירת הכינוי בשבילי.
הארי סרק את גופי מטה ומעלה, כשעיניו נחתו על שפתי הוא רכן והניח עליהן נשיקה רכה וחמימה. הוא התרחק ועלה עם מבטו לעיני, הוא קרץ וחייך חיוך חושף שיניים וגומות עמוקות לפני שהתחלתי להרגיש לחץ כנגד הרקטום שלי.
"ממ~", נשכתי שפתיי וגנחתי בשקט כשחצי מאורכו של הארי נע בתוכי. "ה-הארי עוד~", שמטתי את ראשי לאחור בזמן שהארי הנהן ובבת אחת נכנס כולו.
"פאק!", גנחתי בכאב אילם, הרגשתי רטיבות מצטברת בעיני מהפגיעה במקומות הרגישים ביותר שלי, בכזאת חדות.
"ס-סליחה לואי", הארי חיבק אותי במהירות ולא הפסיק להתנצל. נשמתי נשימות עמוקות לפני שניערתי את ראשי והרגשתי שאני מסוגל לעמוד בזה.
"תזוז הארי- ת-זוז~", עצמתי את עיני. הארי וידא שאני באמת בסדר והחל לנוע בתוכי לאט, אך כשראה שהכל טוב הוא הגביר את המהירות שלו.
הארי נכנס ויצא במהירות, כל פעם מחדש קירותיי סוגרים עליו והמקום מתחמם יותר ויותר. החדר התמלא ברעש, מהארי שדפק אותי בקצב אחיד עם המיטה שהתנגשה בקיר.
פקחתי את עיני ובחנתי את הארי, פניו היו אדומות מעט וזיעה הצטברה במצחו. משכתי בשיערו בחוזקה כשהוא נהם מעלי, גומר.
בוקר, עזיבת המלון וחזרה הביתה(הארי)
"תפסיק לקטר, תינוק", נאנחתי כשלואי שכב על המיטה והתלונן שהוא רעב. חייכתי לעצמי, יודע שכואב לו אך הוא לא מתכוון להודות בזה, וזו הסיבה שהוא מתבטל ברגעים אלה.
"הכנתי כריכים לנסיעה, אם תאכל אותם עכשיו אז תבכה לי אחר כך. בוא נעשה בדיקה אחרונה ונרד ללובי, אני מבטיח שאקנה לך שם משהו לאכול", אמרתי ולואי חייך וקם על רגליו בקושי.
בדקתי את החדר בזמן שלואי בדק את המקלחת, כשראיתי שהכל מסודר ולא שכחנו דבר, לקחתי את המפתחות והתקדמתי לכיוון השירותים.
"בדקת שלא שכחנו כלום במקלחת?", וידאתי עם לואי. הוא יצא מהחדר המקלחת עם חיוך נבוך אך מתגרה.
"יש שם רק משהו אחד, או שניים, אבל לא נראה לי שהם חשובים כל כך", הוא אמר וחייך, גורם למבטי להיות מבולבל. כשראיתי שלואי לא עומד להגיד לי מה זה, נכנסתי בעצמי וראיתי את שני הקונדומים המשומשים קשורים וזרוקים אחד על השיש ואחד בתוך המקלחת.
עצמתי את עיני, נזכר בלילה הקשוח אתמול, את מספר הפעמים שהתאחדנו כאחד, את הנשיקות שחלקנו עד השעות הקטנות של הלילה.
מיליון רגשות, אלפי מחשבות, מאות זכרונות,
רק מאדם אחד.
"לואי! זה לא בסדר", גיכחתי והרמתי את שני הקונדומים לפח. 'הוא באמת תכנן להשאיר את זה כאן', חשבתי מזועזע. אם אישה נואשת הייתה מוצאת את זה והולכת להפריה?? אחד מאיתנו יכל היה להיות אבא.
לקחתי את המזוודה שלי ולואי את שלו, ויצאנו מהדלת.
"היה נחמד, להתראות חדר עשרים ושמונה", חייכתי לדלת ולואי גילגל את עיניו.
"אתה מוזר", הוא סינן, גורם לי לעשות פרצוף נעלב. "אבל מוזר שלי", הוא אמר במהירות לפני שנישק את שפתיי. הוא בא להתרחק, אך התקדמתי לכיוונו כך ששפתינו לא נפרדו והנשיקה העמיקה.
עד שהקול המעצבן נשמע.
"אהמ- ממ..", היא השתעלה וסגרה את דלתה, גורמת ללואי להסתובב ולעיני להתגלגל עד העולם התחתון ובחזרה.
"בוקר טוב", שרה חייכה אלי ואל לואי והתקדמה, היה נראה שהשתיים לא מדברות.
"בגללכם, זוג גייז שכמותכם, הכנסתם לראש של שרה שהיא לסבית, היא פאקינג אמרה לי שהיא מרגישה אלי משהו אתמול!", היא צווחה, גורמת לי וללואי להסתכל אחד על השני. היה קשה שלא לשים לב לזה. מסכנה שרה.
"הומופובית מסריחה, לכי תחפשי מי ידחוף לך אצב-", שמתי את ידי על פיו של לואי, מונע ממנו להמשיך. "אח-", ייללתי כשהוא נשך את כף ידי.
"צריך לשלוח אתכם לטיפול. את שלושתכם. שיהיו לכם חיים יפים. אני לא מאמינה שרציתי לנשק הומו", היא תפסה בראשה כלא מאמינה לפני שלקחה את המזוודה שלה והלכה.
"מטומטם אחד, למה סתמת לי את הפה? הייתי צריך להמשיך לרדת עליה; אידיוטית הומופובית טיפשה וחסרת השכלה", לואי המשיך להתרגז בחמידות.
"זה לא היה עוזר וסתם היית מנבל את הפה שלך. בכל מקרה, אני חושב שהרבה ממערכות יחסים שכאלו.. מתחילות שצד אחד מודע וצד אחד מכחיש", חייכתי לכיוונו ברמיזה, גורם בשנייה ללחייו לההפך אדומות.
"אני מקווה בשביל שרה", הוא מלמל והנהנתי.
אוטובוס, נסיעה ארוכה, עצירה אחרונה לפני הגעה(הארי)
ישבנו על ספסלי שולחן העץ ונשמנו קצת מהאוויר הקר והצח, האוטובוס לא היה נורא, אך כל הפסקה עשתה לנו רק טוב.
הסתכלתי על ג'ני וטום שרבו מי יקח את השוקולד, כשלפתע לואי לקח להם את המאלטסרס מהיד ולפני שהם יכלו למחות, אכל את הכל.
שני הילדים נשארו עם פה פעור, מסתכלים על לואי שלעס בפלא מלא וחייך בילדותיות.
"אוי", עצמתי את עיניי כשטום התחיל לבכות וג'ני צעקה עליו שאוכל בא והולך.
"בואו, לואי רוצה לקנות לשניכם כל שוקולד שתרצו!", אמרתי ונתתי להם ידיים, חיוכו של לואי נפל בזמן שזה של הילדים עלה.
"תכין את הארנק בייב", קרצתי והתקדמתי איתם, לואי מאחורינו.
"השלמתם.", היא אמרה בחיוך והנהנתי לכיוונה. "והכל בזכותך, שתדעי את זה".
ג'ני הייתה אינטילגנטית מאוד לגילה הצעיר, היא הייתה מתוקה להפליא והבינה את החיים כמו ספר פתוח. אפילו שטום היה גדול ממנה, אפילו שטום היה בן והוא זה ש"צריך" להגן עליה, היא ידעה לקחת הכל על עצמה, היא ידעה לוותר כשצריך ולהסביר כשיש מה.
"זה לא בזכותי, זה בזכות האהבה שלכם.", היא אמרה בחיוך חושף שיניים, וכשהגענו לחנות שעל יד תחנת הדלק, היא רצה עם טום במהירות, גורמת לי וללואי להגביר את הליכתנו בכדי לא לאבד אותם.
"אתם בטוחים שתוכלו לאכל את כל זה?", לואי שאל בחיוך מאולץ כששני הילדים הנהנו במהירות. הוא נאנח והניד בראשו כשהוציא את האשראי שלו. ג'ני משכה בחולצתי למטה בכדי שארים אותה.
"עזוב, אני אשלם", אמרתי וגרמתי למוכרת לעצור לפני חיוב הכרטיס של לואי, ולבחון את המצב. הרמתי את ג'ני בזמן שלואי ענה.
"אל תשחק אותה גיבור הארי. כדי שהם יאהבו אותך יותר אה? תשכח מזה", הוא אמר בחיוך גאוותני, גורם לי לצחקק.
"איזו משפחה יפה", המוכרת חייכה לכיווננו, גורמת לכולנו לעצור לרגע.
"כן, יש לי את ההורים הכי טובים בעולם!", ג'ני התפרצה, גורמת לי וללואי לפעור את עיננו ולצחקק. המוכרת הנהנה בחיוך והגישה לנו את השקית, מודה לנו ומאחלת לנו המשך יום נפלא.
כהגענו בחזרה לאוטובוס, ג'ני אכלה כבר שלושה שוקולדים ואילו טום אכל רק אחד.
"אמרו לי פעם, 'תטעמי עכשיו, מחר אולי כבר לא יהיה סיכוי', בגלל זה לא אכפת לי שזה לא בריא. מה עדיף, שלא אדע מה הטעם של זה ואמות בידיעה שיכול להיות שפיספסתי משהו כל כך טוב?", היא הסבירה לטום שהשוויץ לה שלו נשארו יותר שוקולדים. הוא השפיל מבטו לפני שפתח עוד שוקולד ואכל אותו.
"מה יש לו?", שאלתי אותו כשהוא היה נראה מהורהר. הוא הניע את רגליו שלא נגעו בקרקע מעלה ומטה, לפני שהרים מבטו אלי.
"יום אחד גם לנו תהיה משפחה", הוא אמר, גורם לליבי לעצור לרגע ולצמרמורת לעבור בגבי.
"הארי, אם הייתי יכול לשנות דבר אחד בעולם, אתה יודע מה זה היה?", הוא שאל בחיוך והנדתי בראשי, "מה זה היה?", לחשתי, מביט בעיניו הכחולות.
"את שם המשפחה שלך, לטומלינסון.", הוא אמר במהירות, חיוך מבוכה עלה על פניו, אך הוא עדיין נשאר רציני.
"מ-מה?", הסתכלתי על פניו היפות, מרגיש את לחיי מתחממות בזמן שלואי מגרד בעורםו במבוכה.
"תשכח מזה, אני פשוט אוהב אותך".
__
שאלת הפרק
ג'ני שברה גם לכן את הלב? לואי.. רומז להארי משהו?
מחר יעלה עוד פרק, אשתדל שניים:).
שבת שלום x.
כנראה שבוע אחרון לפאנפיק :D!!