"אני חושבת..." אנבת' התייפחה, "אני חושבת שהוא מת"
לא. הוא לא יכול למות.
אני לא הכרתי אותו הרבה זמן, אבל הרגע סיכנתי את החיים שלי, ושל הרמיוני, כדי להביא לכאן איזה בלונדיני שיציל אותו.
"וויל" רץ לעבר ניקו והזיז את אנבת' בחוזקה.
"ניקס לא" הוא מילמל.
הוא בדק את הדופק שלו, והעיניים שלו התרחבו.
הוא שלף מהתיק שלו ערכה עם הפלוס האדום הזה של הרפואה, משהו שעטוף בעטיפה לבנה, מה שגרם לזה להיראות כמו הכריכים שאמא של רון מכינה לו.
חוץ מזה, הוא גם הוציא 2 בקבוקונים. אחד מהם היה בצבע צהוב זוהר, ואחד בצבע כחול עמוק מאוד.
אני והרמיוני רצנו לעברו והתיישבנו על הברכיים ליד גופתו של ניקו.
וויל מילמל הרבה מאוד דברים והידיים שלו רעדו.
בזמן הזה, כל האנשים האחרים שעל הספינה כבר קמו והיו בסדר לגמרי, (חוץ מהגמד השדון),
ורצו לעברנו.
האמת שהרגשתי מאוד חסר תועלת בזמן שוויל עשה את שלו.
הוא קרע לניקו את החולצה, והמחזה גרם לכולנו להירתע.
בצלע השמאלית של ניקו, היה תקועה לו חתיכת אבן חדה.
האבן הייתה בערך באורך עט נוצה, ומסביב המקום יצא לו דם.
"או וואו" וויל אמר, "אתם כישרוניים".
וויל לחץ על האזור שסביב האבן, מה שגרם לעוד דם לצאת.
אנבת', הרמיוני ופרסי הסיטו מבט בגועל.
"אוי.." פרסי אמר בקול שמרמז על זה שהוא הולך להקיא, "אני לא יכול עם זה". פרסי רץ לסיפון התחתון.
וויל לעומת זאת, נשאר מרוכז.
"אתה!" וויל צעק והסתכל לכיווני.
"אני?" שאלתי.
"לא, סבתא שלי, כן אתה!" הוא צעק.
"תחזיק את האזור הזה חזק" הוא אמר לי והצביע על האבן.
אני לא כל כך נהנתי לגעת בדבר הזה, אבל לא יכולתי לקפוא.
לחצתי על האזור שסביב האבן ודם מהר כיסה לי את הידיים.
וויל פתח את ערכת הרפואה ושלף משם בידיים רועדות שני אזמלים, ותחבושת.
"אוקיי" הוא אמר בקול רועד, "החלק הזה טיפה מסובך".
"חבורת הג'ינג'ים" הוא אמר. "אני צריך אתכם".
הוא פנה אל פרד, "אתה, תחזיק את האזמל הזה, ואני צריך שתכניס את החלק הזה", וויל הצביעה על החלק המשופע באזמל, "לשם", הוא אמר והצביע על המקום שבו החזקתי את הידיים שלי.
"אתה," אמר וויל ודיבר אל ג'ורג', תעשה את אותו הדבר רק בצד השני.
רק עכשיו חדר אליי הריח.
כל הדם הזה, וזה שכולם לחוצים ממש לא עשה לי טוב.
הרגשתי בחילה, והזעתי.
פרד וג'ורג' לקחו את האזמלים וקירבו אותם על הידיים שלי.
שיחררתי את ידיי בזהירות והם הכניסו את האזמלים לצידי האבן.
וויל הזיע כמו חמור והידיים שלו רעדו.
"בספי- בספירה שלי.." וויל אמר להם. "אתם מושכים את האזמלים לכיוונכם בעדינות".
"שלוש, ארבע, ו.." פרד וג'ורג' משכו את האזמלים לכיוונם, וויל קירב את הידיים שלו, הניח אותם על האבן, ואמר "אני עכשיו הולך לשלוף את הדבר הזה מהבטן שלו, ובשנייה הזאת שניכם מוציאים את האזמלים". הוא אמר להם.
"עכשיו!" הוא צעק.
וויל שלף את האבן שהשאירה בור בצלע של ניקו.
הוא זרק אותה הצידה והאבן נפלה לידי. היא הייתה מכוסה כולה דם.
הדם נשטף מניקו כמו מזרקה, אך הוא נחסם מהר ע"י וויל.
הוא הצמיד את התחבושות על הבור החלול שהשאירה האבן.
הדם שבקע מהפצע נעצר בשניות, בעוד וויל מוציא מהתיק שלו עוד משהו.
וויל שם את ידו על התחבושת והוציא אותה לאט לאט מהפצע, שהשאיר בור חלול בצבע אדום, אך דם לא יצא משם.
"מתנה קטנה מאבא שלי" וויל אמר.
הוא פתח את העטיפה הלבנה של הכריך, מה שלהפתעתי התגלה כמשחה ולא ככריך.
הוא פתח את המכסה ודחף אצבע למשחה.
הוא קירב את ידו אל הבור הריק ולאט לאט מרח משחה על המקום.
בכל מקום שהוא שם משכה, חומר ירוק הופיעה שם. הפצע לאט לאט נסגר.
הוא סיים להקיף את כל הפצע וסגר את הפצע עוד פעם בתחבושות.
אני כבר התחלתי להירגע, עד שפניו של וויל עוד פעם קשחו ועיניו נפערו.
"אתם סתומים או משהו?" הוא צרח עלינו. "מה עם הרגל המזורגגת שלו?!?!"
רגלו השמאלית המשיכה לדמם בקצב מטורף.
פניו של ניקו נשארו שלווים מאוד, מה שהיה נראה אפילו יותר מדאיג.
וויל קיפצץ לכיוון הרגל של ניקו ופניו רתחו.
"תלחץ לו על האזור שמסביב לפצע כמו מקודם" הוא אמר לי.
לחצתי סביב הרגל, אבל היא הרגישה מוזרה. רכה.
לחצתי עוד פעם על הרגל, שהייתה רכה וידיי שקעו קצת פנימה.
וויל פתח את הבקבוק הכחול וטיפטף שתי טיפות על האצבע שלו.
הוא הרים את ידו מעל הפצע ונטף לטיפות ליפול. כל פעם שטיפה נפלה היא השמיעה רעש מעצבן ואז עשן יצא משם. כמו הרעש הזה שליאו עושה כשהוא מלקק את האצבע שלו ואז שם אותה על התחת שלו.
וויל התקרב עם פניו אל הפצע.
הוא הכניס את היד שלו בנחישות לתוך הפצע והפנים שלו היו חסרות הבעה. הוא הזיז את היד עוד קצת, והסתכל פנימה.
הוא הביט במבט מבולבל על הפצע והעיניים שלו הצטמצמו.
הוא לקח את שתי הידיים שלו ומשך את שני צדי הרגל הצידה, כמובן שהסטתי את מבטי. וויל חפר ברגל שלו, שינה זווית, ובחן.
לבסוף, הוא הוציא את הידיים שלו מהרגל, התיישב, וחזר לכיוון הראש של ניקו.
הוא הזיז את ראשו בעדינות ושם אצבע על העורק הראשי של ניקו.
וויל חיכה כמה שניות.
הוא עצם את עיניו והאזין.
וויל פתח את עיניו ובמהרה הן האדימו.
"הו-" וויל גימגם. טיפת מים ירדה במורד לחיו. "הוא מת."
אוקיי אז מקווים שאהבתם את הפרק, ואתם כנראה שונאים אותנו עכשיו אבל אתם תצטרכו להתמודד עם זה.
אני ואיילה פתחנו עמודי אינסטגרם אז לכו תעקבו אחרינו מהר!!!!
איילה : Pidge.fangirl
עידו : Scorps.Fandom
אז מקווים מאוד שתעקבו אחרינו!
עידו נ.ב כדילכתוב את הפרק הזה הייתי צריך לחטוף שעות של צעקות מאיילה, עד שהצלחתי לקבל רשות לגעת בניקו "המושלמם". אל תתנו לי להתחרט על זה.
איילה נ.ב אתה קצת צודק דביל , זה היה ממש קשה , פשוט כולם אוהבים את ניקו ( לא אשמתי , הוא מושלם ).
אני עדיין כועסת עליך.