פרסי פוטר ועליית אדוני האופל

פרק 12 - הרמיוני

אני רון וסיריוס עמדנו כתף אל כתף, בשרביטים מורמים.

ארבעת הילדים הסתדרו מולנו בשורה, כאילו עשו זו הרבה מאוד פעמים.

הם פעלו בצורה אחידה, ומסודרת.

"אז.. " לחשתי.

"טכניקה 27 או 14?"

"אני חושב ש14 יתאים יותר" ענה סיריוס.

"אני אעשה את החלק של הארי" אמר רון.

ליאו

"תקשיבו, אני רואה אותם מתלחששים" אמרתי להם.

"הכנתי את עצמי לרגע הזה". שלפתי את המה שאני קורה לו "המכשיר-שאפשר-לשמוע-איתו-לחישות-וכאלה".

שלפתי מהחגורה שלי את המכשיר והכנסתי אותו לאוזני. הוא נכנס בדיוק.

"אוקיי אני שומע אותם תיהיו בשקט" אמרתי לפרסבת' ולניקו.

האזנתי במאמץ וחדלתי מלזוז.

"קפוץ, אחרי זה, אתה יודע מה יקרה" אמר קול גברי ומסוקס.

"אתה בטוח שזה יצליח?" שאל קול נשי.

"לא. אבל אין לנו מה להפסיד" ענה הקול המסוקס.

"כן, חוץ מהחיים שלנו, החברים שלנו, סבל שלא יתואר, כל עולם הקוסמים, כל עולם המוגלגים, והפסד משפיל לחבורת ילדים." אמר קול ילדותי.

"אוי תסתום, רונלד!" אמר הקול הנשי.

למי לעזאזל קוראים רונלד חשבתי.

לא החזקתי את עצמי יותר.

"לא אכפת לנו שתעשו את מה שבא לכם יא חארות! גם לנו יש תוכנית! אנחנו נעשה את תוכנית דיידאלוס 23!" צעקתי לעברם.

"אהה.. ליאו.. אין כאן פסלים, ןגם התכונית הזאת לא בטוח תעבוד, אחרי שפוצצנו את כל אוכלוסיית הפסלים בניו יורק אחרי המלחמה נגד קרונוס". אמרה לי אנבת' בלעג.

"אז נעשה את דיידאלוס 24!" החזרתי לה.

"אהה... אין כזה דבר..." אמרה שוב בלעג.

"אוקיי, אז נעשה את תוכנית שאני אוהב לקרוא לה - אנלהאהכא"ח אנחנו נכסח לאנשים האלה את התחת כי אנחנו חזקים" אמר ניקו. "איך ידעת" שאל ליאו  "כי אני כזה לוהטטטטט"

"די אנג'לו זה פעם אחרונה שאתה מחקה אותי כי פעם הבאה אני אעשה חור בצורת תחת של זאוס בחזה שלך יא גיי!" אמרתי לו.

"וואווו וואווו לי לפחות יש את וויל! מה יש לך??" צעק עליי ניקו.

"אה כן? כי מי זו לדעתך קלי-" לא הספקתי להשלים את המשפט, כי כרגע המכשיר-שאפשר-לשמוע-איתו-לחישות-וכאלה התפוץץ לי באוזן.

אני מניח שזה היה כואב אם לא הייתי חסין לאש.

נשמע פיצוץ אדיר והילד הג'ינג'י עף באוויר.

הילד צנח חזרה לחול בקול שבירה מחריד.

הסתכלתי לכיוון כולם וראיתי שכולם מתכוננים לקראת הקרב.

פרסי גרם למים לשצוף סביבו בצורת עיגול שעטפה את גופו.

ניקו זימן שלושה שלדים, אך הפעם, השלדים היו מאוד גבוהים.

הם עלו לאט לאט והגיעו לגובה של שני מטר.

הם החזיקו בידיהם חרבות מעוקלות בצבע שחור נוצץ, עם נדן בצבע זהוב.

אני חייב לומר, אני לא בן אדם של חרבות, אבל זה באמת היה מרשים.

אנבת' שלפה את פגיונה והתקרבה לצד פרסי.

אני כרגיל הפקתי אש מידי והוצאתי את הפטיש מהחגורה שלי.

אחרי שהכנתי לו את הכיסוי שיכול להעלות באש, ממש אהבתי אותו.

היינו מוכנים כבר לתקוף, כשלפתע שמענו רחש מהעצים.

נשמע קול כריתה חזק מאוד, ועץ ענקי, עם עלים וכאלה, החל לעוף באוויר לעברנו.

השתעלתי והכנתי את הקול העמוק שלי, "מזג האוויר היום – מעונן חלקי, עם חשש לעצים מעופפים!" אמרתי.

העץ הגיע אלינו, ועף מעל האנשים.

הילדה כיוונה מקל לעץ ורעדה ממאמץ.

האיש הבוגר הרים את שרביטו וצעק משהו בסגנון "סנדיו!"

אור בצבע אדום נורה משרביטו ופגע בצמרת העץ.

האש מייד התפשטה והעץ המעופף הפך לעץ צלוי מעופף.

הילדה הרימה את שרביטה ובתנועת זריקה עם שרביטה העץ נורה לעברנו במהירות אדירה.

בזמן שהעץ עף לעברנו, פרסי שלח זרם מים ענקי לכיוון העץ, ואני שלחתי זרם אש.

קיוויתי שהאש תיכבה מהמים של פרסי, אבל שהאש תעיף את העץ.

אם הייתם עומדים מהצד ורואים את זה, המחזה היה מהפנט.

גוש ענקי בוער עף בכיוון אחד, בעוד ששני זרמים – אחד של אש, ואחד של מים, הולכים להיפגש בפיצוץ.

פרסי הסיט את עיניו, אבל המשיך להוציא מים.

הכל הלך להתנגש ו.......