החזקתי ידיים עם הרמיוני.
"מוכן?" היא שאלה אותי.
"הרמיוני אם את לא תמהרי ניקו הול-"
"אוקיי! הבנתי אני מתעתקת!".
הרמיוני הסתכלה לשמיים, ולאחר שנייה של כיף טהור הופענו לצד גבעה שטופת שמש.
"אז.. אנחנו אמורים לעלות לשם?" הרמיוני שאלה.
"עדיף לנסות".
מהר מאוד התחיל להיות לי חם והשמש בהתה בי.
"על מה את מסתכלת?" צעקתי עליה.
"הארי.." נאנחה הרמיוני, "בבקשה תפסיק לדבר עם כוכבים אחרים".
לבסוף הגענו לראש הגבעה ונעצרנו ליד עץ.
על ראש הגבעה ראינו ילד בלונדיני, יפה תואר, מחפש בתיק שלו בלחץ משהו.
"אהה..." התקדמתי אליו ואמרתי "אתה ריל? פיל?"
הילד לא שם לב אליי והמשיך לחטט בתיק שלו בנמרות.
"וויל!" צעקה הרמיוני על הילד והוא קפץ בהפתעה.
הוא מהר סגר את התיק שלו ורץ אלינו.
"אוקיי," וויל אמר, "אם אתם ההסעה שלי לניקו, אז תמהרו.
אם אתם מפלצות, אני נשבע שאני ארצח אתכם לפני שתספיקו לומר מילקשייק בננה."
"אני אקח את האפשרות הראשונה" אמרתי.
שלושתנו פשוט בהינו אחד בשני לכמה רגעים.
"אתם הולכים לעשות משהו?" הוא צעק עלינו.
הרמיוני יצאה מהקיפאון שלה. "כן, כן! מהר תחזיק לנו ידיים"
"אםם.." הוא אמר בהיסוס, "אני מבין שאתם אוהבים אותי, אבל אני חושב שנחזיק ידיים אחרי שנציל את ניקו."
"לא אידיוט!" היא צעקה עליו. "אנחנו מתעקתים לניקו כדי שתוכל להציל אותו."
"פשוט תעשו את זה מהר" זירזתי אותם.
כולנו החזקנו ידיים ועמדנו בשורה עם הפנים לכיוון העיר, ששמענו מאחורינו נהמה עמוקה.
"אוקיי" אמרתי באופטימיות, "אולי אין שום דבר מאחורינו וכל מה ששמענו הייתה הרוח.
מהר עזבתי ידיים מהרמיוני ושלפתי את שרביטי.
מאחוריי, במרחק חמישה מטרים לכל היותר, עמד כרגע דרקון, כן, שמעתם נכון, דרקון.
המריוני גם כן שלפה את השרביט שלה, אבל היא הייתה יותר מהירה ממני.
"פרוטגו!" היא צעקה עלינו ומגן עטף אותנו. היא כיוונה את שרביטה על הפרצוף של הדרקון ואמרה "רדוקטו!"
הפיצוץ פגע בדיוק בעין הדרקון והוא נרתע והתפתל, אך הוא מהר חזר אלינו.
כיוונתי את השרביט שלי אל הרגל שלו וצעקתי "איקרצרוס!" חבל עטף לו את הרגל אך פשוט נח לו על הרגל.
"טוב זה היה מועיל." הרמיוני רטנה.
זה היה תור הדרקון לתקוף.
הוא נעץ מבט אחד הרמיוני ומהר פתח את פיו.
זרם לוהט של אש חמה עפה לכיוון הרמיוני ולעברי.
למזלי, פעלנו מהר.
כיוונתי את השרביט שלי לכיוון האש וצעקתי "פרוטגו מקסימה!"
בזמן זה הרמיוני גם הרימה את שרביטה וצעקה "אגואמנטי!" זרם מים נורה לכיוון האש, אך התאדה ולא עזר בכלום.
הזרם היה כל כך קרוב עד שהרגשתי את האוויר הרותח.
לא יכולתי לעשות כלום.
האש פגעה בהרמיוני הדרקון לא הפסיק לירות אש לעברה והאש ממש עטפה אותה.
הדרקון לבסוף הפסיק, ובמקום שבו הרמיוני עמדה, לא נשאר דבר.
הסתכלתי על המקום ואז אל הדרקון. הוא לא יצא מזה בחיים.
הזעם הציף אותי ומהר הצפתי אותו בקללות.
"אימפידמנטה!" "אקספליארמוס!" "סקטומסמפרה!"
הדרקון חטף קללות כבדות, ולא הצליח לתקוף אותי.
המשכתי לירות קללות בקצב, אבל שלאט לאט המהירות שלי האטה, שמעתי את הצעקות.
קול הילד הבלונדיני שיתק את אוזניי.
שריקה נוראית נשמעה לעברי, וסוף סוף עצרתי את התקיפות.
"תפסיק!" הוא צעק עליי.
"אתה מבין שזה דרקון והוא ניסה להרוג אותנו, כן?"
"לא! הוא טוב! הוא רק מגן על ה מחנה!" וויל צעק עליי. "פשוט, בבקשה בואו נלך לניקו."
"מה עם הרמיוני?" שאלתי אותו. היא לא יכולה למות.
הרמיוני הגיע בריצה מתחתית הגבעה.
"את צוחקת עליי?" צעקתי עליה.
"אני נלחצתי ופשוט התעתקתי.
אני הופעתי ב.. טוב בוא פשוט לא נדבר על זה.
"בואי נתעתק." אמרתי לה.
הדרקון סבל ופניו היו מרוסקות.
הוא לא תקף אותנו, הוא נסוג אחורה ולא התקרב.
"מהר." הרמיוני אמרה. "תחזיקו ידיים עוד הפעם".
כולנו החזקנו ידיים.
"אני חושב שהפעם אני אתעתק." אמרתי להרמיוני. פניה היו שרוטות והיא נראתה מותשת.
התעתקנו, והופענו על הספינה.
אנבת' ישבה בוכה.
"אני חושבת..." היא התייפחה, "אני חושבת שהוא מת"....
YOU ARE READING
פרסי פוטר ועליית אדוני האופל
Adventureפרסי רק רצה לבלות את חודשו האחרון לפני שיחזור למחנה החצויים עם אנבת וחבריו, אבל הגורל קבע לו דרך אחרת. אנשים עם תלבושות מוזרות הופיעו ואמרו שהיה צריך לעזור להם בלהציל את העולם. פרסי כבר היה רגיל לקריאות כאלה. היי אנחנו איילה ועידו ואנחנו חדשים פה...
