"ניקו, תורך!" צעקתי לניקו.
"אתה לא מסתכל?" הוא שאל אותי מעבר לדלת.
"מבטיח".
ניקו נכנס, בלי חולצה, המכנסיים שלו היו חרוכות לגמרי, כך שראו לו את רוב התחתונים.
"פרסי אמרת שלא תסתכל!" ניק צרח עליי.
"אני הייתי חייב, אוי מיי גאד מה אלה התחתונים הוורודים האלה?????" אני הסתכלתי על ניקו בפליאה.
"הם של וויל!" הוא צרח.
"אם ליאו יה כאן הוא היה מתחרפן"
"מילה אחת על זה ג'קסון, ואתה מת"
הוא דחף אותי מחוץ לחדר.
"שמתי לך בגדים על המיטה" צעקתי עליו.
"אני לא לובש את זה, פרסי אתה מת!"
"אני אשמח שתצא עם התחתונים האלה, חכה שנייה אני קורא לליאו שיביא את המצלמה."
לא שמעתי תגובה. ניצחתי.
פתאום, חוד של חרב יצא מהדלת של החדר שלי.
"פגעתי?" ניקו שאל
"מה לעזאזל ניקו!"
"מה אני לא שומע הלכתי להתלבש"
אני לפעמים שונא את ניקו.
התקדמתי לכיוון הסלון וראיתי את אנבת' ואת אמא שלי ישובות לצד המפלצות שתקפנו!
התחלתי להיזכר באירועים שקראו.
אני זוכר שגלשנו, אני ואנבת בדיוק דיברנו על שמות הילדים העתידיים של זוגות מהשבעה. אני חשבתי על ביאנקה, לזכר אחות של ניקו, לוק (לוק קסטלן) וג'ק, כי זה פשוט מגניב בתור שמות לילדים שלנו.
אני זוכר שרבנו, וצעקתי עליה, "ליאו כל כך הולך לקרוא לבן שלו גפרור דליק המלך ג'וניור!", אנבת' צחקה בצחוק היפה שלה, צחוק מתגלגל ושקט.
ואז הגיעו המפלצות.
אני רק זוכר שהם פגעו באנבת', ואז תקפנו.
מהר הוצאתי את החרב שלי, הרגשתי משיכה קטנה בבטן שלי והצפתי את הזקן במים.
למרבה הפתעתי, המים נעצרו.
המים פשוט נטפו על הרצפה מטר מהאיש, כאילו יש קיר בלתי נראה בינינו.
אנבת' קמה מהשולחן ואמרה "פרסי, אתה צריך לשבת." היא נראתה יפה כתמיד, שיערה הבלונדיני גלש על כתפיה, ועיניה האפורות הסתכלו עליי.
"אנבת' ברצינות את עורכת שיחה עם מפלצות!" אמרתי לה.
"אנבת' אל תקשיבי למה שהם אומרים לך."
אמא שלי התקרבה אליי ואמרה "פרסי, זה בסדר. דיברנו."
"אמא הם מפלצות!!!"
"פרסי הם נשבעו בנהר הסטיקס!"
"אמא לא!"
"כן!" היא ענתה לי
"לא" החזרתי לה.
"כן!"
"לא!"
הלכנו להמשיך את השיחה ככה, אבל ליאו קטע אותנו.
"חברה, על תדאגו! פרסי אני מצטער, אבל סאלי ניצחה.... אני כן המלך של כולכם" הוא אמר בקול הצפצפני שלו.
"ליאו!" אנבת' קמה מהשולחן וחיבקה אותו.
רגע מה? "למה אני לא מקבל יחס כזה?!?! פעם אחרונה שבדקתי אני הייתי חבר שלך?!" אמרתי לה.
היא התנתקה מליאו ונישקה אותי.
"טוב לך?" היא שאלה
"יותר מטוב".