(ממליצה מאודד לשמוע את השיר, בעיקר את הסוף.)
"המצב של טאהיונג וג'ונגקוק לא נעים."
"נכון, מאוד לא נעים."
"לא כיף בכלל."
"נכון, מאוד לא כיף."
"מסכנים."
"נכון, מאוד מסכנים."
"אני זין ואני ג'ימין."
"נכון, אני זין ואני- הייי! אני לא זין!" ג'ימין קלט לפתע והוסוק צחק,
"זה מה שקורה כשחוזרים אחרי." הוסוק אמר בחיוך,
"מי חזר אחרייך בכלל?! רק הסכמתי איתך!" ג'ימין מחה והוסוק צחק חזק יותר,
"יופי, הסכמת על זה שאתה זין."
"לא פייר." ג'ימין שילב את ידיו והלך ליונגי.
"יונגי, הוסוק מאוד רשע אלי." ג'ימין התבכיין וישב על יונגי ככה שראשו מונח על חזהו ורגליו באוויר,
"כל הכבוד סוס, וג'ימין, היית מעיף אותך בבעיטה אבל נוח לי ככה." יונגי אמר וכרך את ידיו סביב ג'ימין שציחקק במזל.
"פפפ, אם אני הייתי ישן עלייך ככה היית רוצח אותי." הוסוק אמר וג'ימין הוציא לו לשון,
"אני זה לא אתה, יונגי אוהב אותי."
-
"אנחנו נצא לאסוף מידע מהחנות הסמוכה לזירת הפשע, הבלש קים והבלש ג'ון, אתם תחפשו כל סירטון שיכול לעזור, הכל בקופסא האדומה, כרגיל. בהצלחה." וכך שני הבלשים האחרים עזבו את חדר העבודה שלהם, משאירים את טאהיונג ושותפו לבד.
"אוקיי, שנתחיל לעבוד?" טאהיונג מחא כף אך ג'ונגקוק פשוט לקח בשקט את הקופסא והחל לעבוד, מתעלם מקיומו של טאהיונג.
"טוב..." טאהיונג זימזם והחל לעבוד גם,
לא באמת, הוא רק הפעיל את הסרטון והסתכל על ג'ונגקוק, בוחן אותו בחרטה ולא יודע אם לבקש סליחה על מה שאמר באותו ערב או פשוט לשבת בשקט.
"תפסיק להסתכל עליי ותתרכז כבר בסרטון." ג'ונגקוק אמר באדישות אבל טאהיונג לא פסק מלהסתכל עליו, בוחן את החישוק שנתלה על אוזנו של הבוגר יותר,
"תתרכז. בסרטון." אך טאהיונג לא יכל להקשיב, הוא באמצע לבחון את שותפו.
"הבלש קים!" ג'ונגקוק הגביר את קולו והמשיך להסתכל בסרטון, מרגיש את עיניו של טאהיונג עדיין עליו.
"הבלש קי- הוו אלוהים!" ג'ונגקוק הפנה את מבטו כדי לבדוק אם שותפו מקשיב לו אך בשניה שהסתובב ראה בסרטון של טאהיונג בחור, מעט גבוה חונק את הנערה הקטנה ממנו תוך כדי שנכנס לתוכה באגרסיביות. התיק שלהם.
"מ-מה?!" טאהיונג פער את עיניו ולא הבין איך פיספס את המתרחש,
"תוציא את זה כבר! ראינו מספיק, הוא אנס אותה ויש לנו הוכחה. אנחנו צריכים לעביר את זה למחלקת החקירות, הם יצפו בזה כבר. תוציא את זה." טאהיונג אמר כשג'ונגקוק משך את המחשב אליו ולא נותן אפשרות גישה לטאהיונג.
"בן זונה," התחיל ג'ונגקוק, "היא בוכה לו- והוא ממשיך." ג'ונגקוק נשך את שפתיו בכעס, דופק על השולחן מספר פעמים אך לא מאבד ריכוז בסרטון,
"ה-היא מתה." ג'ונגקוק מילמל לפתע כשראה את הפושע מחייך ברשעות וזורק את הגופה שפסקה מלזוז ודם בראשה.
"ג'ון," טאהיונג קם ולקח משותפו המופתע את המחשב, מתכוון לצפות במה שגרם לג'ונגקוק להיות כה מופתע.
אך שניה לפני שהפעיל את הסירטון, ג'ונגקוק שלף מהמחשב את הדיסק און קי ומונע ממנו לראות את הסרטון.
"מה אתה עושה?!" גער טאהיונג בג'ונגקוק שמשך בכתפיו,
"אתה בעצמך אמרת, ראינו מספיק." ג'ונגקוק אמר בחוסר אכפתיות, אך עדיין הראה את הזעזוע שעלה בו לאחר שצפה בסרטון.
"אבל אני גם רוצה לראות!" טאהיונג הניח את המחשב והתקדם לג'ונגקוק על מנת לקחת את זה,
"אם רק תעז להתקרב אלי שוב אני נישבע לך, אתה תמות." ג'ונגקוק אמר ורגע לפני שיצא מהחדר אמר- "ואם אתה לא מסוגל לשבת לצפות בסירטונים אז למה כולם אומרים שאתה אלוף בזה? הם עיוורים?" וכך יצא, משאיר את טאהיונג מאחור.
נ.מ טאהיונג.
ג'ון יצא כשאני מאחוריו, אז עכשיו הוא שונא אותי. מאוד נחמד.
התיישבתי חזרה על הכיסא והמשכתי לצפות בסירטונים, הוא צודק, אני עלוב.
'טיפש, הוא אמור לדעת שצריך להמשיך לחפש עוד.' חשבתי, אבל ידעתי שאני טועה.
בכל פינה יש רק מצלמה אחת, לכן, המקסימום שאמצע זה רק המסלול בו-
כן! זה מה שאני צריך למצוא! את הכיוון בו הלך האנס והרוצח המטורף הזה, ככה ימצאו אותו.
לעזאזל, אני הרבה יותר טוב מ- ג'ון-לא-אכפת-לי-מאחרים הזה!
וכך שעה עברה לה,
הספקתי למצוא הרבה סירטונים בו התהלך הפושע במהירות ואף ציירתי את הדרך שלו (בערך) עד הסרטון האחרון שלא הראה הרבה, אבל אני כבר ראיתי מספיק.
"מה אתה עושה, הבלש קים?" הבלש צ'אן שאל אותי ובחן את ציורי,
"לקרוא לאחותי הקטנה? היא תוכל לעזור לך לצייר טוב יותר." הוא הקניט-
"אבל אין לך אחות קטנה, הבלש צ'אן." ג'יסונג, שותפו המתוק אמר והוא חייך,
"אני יודע לכן מצבו של הבלש קים גרוע משחשבנו, אין מי שיעזור לו לצייר." לאחר שספגתי את הירידות של צ'אן דיברתי אני-
"זה ציור של המסלול בו הלך הפושע של תיק מספר 444, השותף ג'ון מצא את הסרטון שבו אנס את הקורבן, אני מצאתי את המסלול בו הלך לאחר מכן." הם פערו עיניים,
ובדיוק הבן זונה נכנס.
"יאא הבלש ג'ון כל הכבוד לך! מצאת את הסרטון שחיפשנו!" ג'יסונג בירך אותו ואז הסתכל עליי בהערצה,
"וטאהיונגי שלנו כרגיל עובד בחכמה! עכשיו נוכל למצוא את הזבל הזה!" הוא מחא כפיים לעברי ונתן לג'ונגקוק להסתכל על מה שציירתי.
"מה זה אמור להיות? חנות?" הוא שאל בזילזול, "אני לא מזלזל בך, אני שואל ברצינות כדי לדעת." הוא הוסיף,
הוא פאקינג קורא מחשבות.
"ותפסיק לחשוב שאני קורא מחשבות, מטומטם." פרשתי.
"שמח שפרשת, עכשיו תכתוב על כל מבנה מה זה ושם המבנה. וכל הכבוד, הועלת."
האם אוזני מטעות בי?
אני חולם?
ג'ון ג'ונגקוק אמר לי, קים טאהיונג, כל הכבוד? ו-'הועלת'?
אז עשיתי מה שביקש והתחלתי לכתוב על כל מבנה ולמזלי זיכרון היה הצד החזק בי לכן זכרתי את כל שמות המבנים וזרקתי את העט לצד כשסיימתי, נאנחתי.
"כל הכבוד, עשית טוב עשית טוב מאוד." הבלש צ'אן תפח כתפי בגאווה ואני חייכתי, "תודה היונג."
"טוב בואו נלך לתפוס אותו." ג'ונגקוק אמר בסיפוק, כנראה מתרגש לצאת לעוד משימה.
נ.מ ג'ונגקוק
"טוב, בואו נלך לתפוס אותו." אמרתי בהרגשה מלאה ובסיפוק.
אהבתי לצאת למשימות, אני מניח שאני וצ'אן היותר פיזיים מאשר השותף הדפוק שלי וג'יסונג המתוק שעבד בעיקר עם השכל שבורך בו.
הבלש צ'אן היה ניראה מתלהב כמוני, הוא הניח את אפו על שותפו ג'יסונג והסניף את שיערו בחיבה.
גם אני רוצה לנהוג ככה בטאהיונג אבל, הוא שונא אותי. ולמען האמת אחרי אתמול אני מתחיל להבין איך זה לשנוא את השותף שלך, אני לא מצליח להסתכל עליו בלי לרצות שיכאב לו, אפילו קצת כדי שאדע שאני לא היחיד שניפגע.
"גון?" הוא פנה אלי והוזיז מעט את ידי,
החדר היה ריק משאר השותפים והבנתי שהלכו להתארגן למשימה.
"מה אמרתי לך?" שאלתי כשקולי הפך לעצבני,
"לא לגעת בך." הוא השפיל את ראשו ואני חייכתי, "יופי, אז אל תיגע בי אם זה לא קשור לעבודה." פלטתי אבל עמדתי מאחורי מילותי.
"אז בגלל אתמול עכשיו אנחנו חברים לעבודה?" הוא שאל ואני צחקתי, "אנחנו שותפים* לעבודה." תיקנתי,
"ומתי נתתי לך רושם שאנחנו חברים בכללי?" מבטו הפך לפגיע ולשבריר שניה התחרטתי.
"כשדאגת לי וכיסית אותי בג'קייט שלך."
"אה, ואז יום אחרי היית מוכן לתת לרוצח להרוג אותי כי היית רעב? זה היום הזה נכון?" הוא שתק,
"וכל פעם שבכיתי חיבקת אותי,"
"מה שאתה לעולם לא עשית כשהייתי עצוב או עצבני, כן כן אני יודע." השבתי לו והוא השפיל את ראשו.
"אני מצטער." הוא אמר וצחוק שבור נפלט משפתי,
"מצטער? על מה יש לך להצטער בכלל?"
"על אתמול!" הוא צעק לפתע והרים את ראשו,
"על אתמול, על זה שקיללתי אותך ואמרתי את מה שאמרתי. על זה שפגעתי בך בלי סוף, אני מצטער!" אך הדמעות שזלגו מעיניו לא השפיעו עלי, הוא כבר לא משפיע עלי.
"בא לך להפסיק לבכות כאילו באמת אכפת לך ממני? למה שיהיה אכפת לך פתאום, אני השותף השנוא עלייך. אתה שנאת את העובדה שבאתי ובטח חשבת שתצליח להבריח אותי ולהישאר בלי שותף, נכון? אז נחש מה? לא באתי בשביל לראות פנים יפות ופה מלוכלך, לא באתי בשביל להיפגע ממישהו שלא שווה את זה. אתה מוזמן לשנוא אותי, לא אכפת לי. רק אל תשחק אותה מצטער רק כי ג'ימין או כל חבר אחר שלח אותך, אתה לא מעניין אותי." אמרתי לו, לא צועק כי אין לי למה לבזבז אנרגיות עליו.
"ג'ונגקוק, אני נישבע לך שלא התכוונתי לשום מילה. התעצבנתי בגלל מה שקרה בבוקר וזה פשוט יצא כך..." הוא אמר וחיבק אותי לפתע, מחזק את האחיזה כשניסיתי להדוף אותו ממני,
"אמרתי לך לא לגעת בי, נכון?!" צעקתי, מנסה שישחרר אך זה לא עבד.
ונכנעתי לחיבוקו, לא מחזיר חיבוק אך גם לא מנסה לזרוק אותו ממני.
"ג'-ג'ונגקוק, אתה סולח לי?"
"לא."
-
שנלך על יונמין או על מינהופ?🤔
ורציתי להגיד לכם משהו בגלל מה שהתחלתי להבין מהסביבה שלי
ורק מי שרוצה לקרוא, שתקרא
זה אמור לעודד.
במהלך החודש האחרון הפכתי להיות ממש הפסיכולוגית של בנות, ואני לא צוחקת.
כל פעם באות אלי בנות אובדניות שמבקשות עזרה בלחתוך בלי שיגלו אותם
הן מבקשות ממני כי לי יש הרבה ניסיון מהעבר מיזה.
אבל הן לא מצפות לכך שאעזור להן להתמודד עם המצב שלהן, אבל זה מה שאני עושה.
אני בחיים לא אעזור למישהי לפגוע בעצמה ואם מישהו בא אלי שיקח בחשבון שאני אנסה לעשות הכל להוציא אותו מיזה כי אני מכירה יותר מידי טוב את המקום הרע הזה, והתמודדתי איתו.
הנקודה היא (.), אני לא מושלמת ואפילו הכי רחוקה מזה, אני חרא.
אבל אני מבינה הכל מניסיון רע
ואני לא רוצה שלאף אחד יהיה ניסיון מהסוג הזה
וגם אם אני לא אוציא אותכם מיזה לפחות אוכל להתחבר ולהראות שאני פה, ואני באמת פה.
הכל עובר, לטוב ולרע.
אוהבת- שוש❤️