"לא! לא!! תעזוב אותי!" צרחתי כשהרוצח במסכה לפת בשערי בחוזק רב וגרר אותי אל מסדרון מלא בתאים, אלא בטח 'תאי ההמתנות' שהרוצח דיבר עליהם!....
שמעתי עוד צרחות מאחורי.....
ניסיתי להביט לאחור וראיתי במבט חטוף המון רוצחים במסכות, הם תפסו את הנערים והנערות וגררו אותם כרצונם אל תאי ההמתנות.....
כשמבטי נח על דילן, שחטף חבטות קשות מהרוצח וצרח בכאב רציתי באותו רגע לצרוח על הרוצח חסר הרחמים שיעצור.......
"דיי!! מספיק כב-"
הרגשתי סטירה כואבת על לחיי, הרוצח במסכה שעמד לידי סתר על לחיי, התקרב אל אוזני ולחש "את הצרחות תשמרי לאחר כך מתוקה" הוא אמר בקולו העמוק "אבל בנתיים....תמתיני קצת".....
הפסקתי להתפתל בין ידיו....
הוא הפסיק לגרור אותי, ופתח בחריקה את התא בעזרת מפתח שהיה תחוב בכיס מכנסיו השחורים....
הוא דחף אותי אל תוך התא האפור ופגעתי בקיר בחבטה....
הרוצח נעל את התא, החזיק את הסורגים בין שתי ידיו ואמר "את עוד תתפללי להיכנס לכאן שוב.....נראה אם תשרדי ולא תמותי לי על הקרב הראשון שלך" הוא צעד צעד אחד אחורה וירק על הריצפה...
ראיתי אותו צועד קדימה ושורק, הבטתי בו בפחד עד שהוא נעלם מטווח הראיה שלי.....
ישבתי על הריצפה הקרה והתחלתי לבכות ללא הפסק....
זהו!! זה הסוף שלי! אני הולכת למות! חשבתי במחשבה נוראית אחת....
הפעם באמת חשבתי שלא יהיה לי סיכוי להינצל גם בקרב הראשון, אני בחיים לא יהיה מסוגלת להרוג מישהו!! אין סיכוי שאני יעשה את זה!....
אין סיכוי שאני יעז להרוג באכזריות בעזרת כלי שמוחזק בידיים שלי!! ביידים החפות מפשע שלי!...
מי יודע?! אולי אני יהיה הראשונה שתרקב בחדר הנופלים!?, אם אין סיכוי שאני ינסה להרוג מישהו.....אז הסיכויים לא לטובתי בכלל....
אבל בכל זאת ניסיתי להישאר מפוקסת וחזקה......גם אם זה אומר שזה יהיה היום האחרון שלי....
ננגבתי את דמעותיי וקמתי בזהירות מהריצפה....
תא ההמתנה היה נראה בדיוק כמו תא מעצר קטן......שלוש קירות אפורים, נטוליי צבע וחיים, עטפו וסגרו אותי מול סורגים שכרגע עמדתי לידם.....
למולי נחה מיטה פשוטה ומוזנחת כל כך, בסך הכל ברזלים שכבר החלידו ומזרן קרוע ששכב מעל....הרוצחים רצו להתייחס אלינו בצורה הכי רעה שיש....
ליד המיטה נח שולחן פשוט מעץ, התנשפתי כשראיתי מה מונח מעליו...
כלי נשק היו מסודרים בשתי שורות ישרות.......
סכינים וחרבות בכל הגדלים, חבל עבה וארוך, פטיש, אולר, ואפילו גרזן!!....
אטמתי את פי בשתי ידי....
התבוננתי בפחד בכלים האיומים האלה.....
אני יצטרך לרצוח מישהו בעזרת הכלים האלה!!!!?,
לא, לא, לא!!!! אני לא יעשה את זה! אני לא מסוגלת.....
ועוד שמתי לב שהרוצחים במסכות השתמשו בכלים לקרב מקרוב, הם לא נתנו לנו אקדחים, או קשתות, ודברים כאלה.....הם רצו שנילחם זה בזה רק מקרוב!, למה הם עושים לנו את זה!!!?.....
העברתי את אצבעי לאורך הכלים ונשמתי עמוק, ורעד עבר בכל גופי.... עצמתי את עיניי דמיינתי את עצמי מחזיקה את אחד מהכלים שעמדו לפניי, ורוצחת בלי רחמים בני נוער תמימים וחפים מפשע!.....
"אמילי?, את מסוגלת לזה!?"
פקחתי את עיני, והסתובבתי אחורה...
ראיתי את דילן בתא שמולי, אוחז את הסורגים בשתי ידיו שלא הפסיקו לרעוד מפחד, פירקי ידיו הלבינו, וכך גם פניו של דילן, דם נזל בצד ראשו, זרועותיו חבולות מהמכות הקשות שקיבל מהרוצח....ועיניו לא הפסיקו להזיל דמעות......
התקרבתי אל הסורגים....והנדתי את ראשי לשלילה....."בחיים לא" לחשתי.
שמעתי בכי נורא ליד התא של דילן, רייצ'ל ישבה על הריצפה ולא הפסיקה ליילל בבכי מר.......
"אני לא רוצה למות!!" רייצ'ל צרחה ובעטה בסורגים....היא נעמדה על רגליה והתחילה לטלטל את הסורגים בכוח ותוך כדי צרחה חנוקה בדמעות "אני!!! לא!! רוצה!!! למות!!!"....
"את לא תמותי, רייצ'ל!!" דילן ניסה להרגיע את אחותו.....
היא התנשפה וחזרה לשבת על הריצפה "אני בחיים לא יתן לזה לקרות" אמר.
רייצ'ל לא היתה היחידה שצרחה.....שמעתי מסביבי בעיטות וחבטות של הסורגים ובלי סוף של צרחות ובכי מרוב התאים....
"שקט!! תנו לישון כבר!!" שמעתי נער צורח "וכדאי לכם לישון, אתם עוד תצטרכו כוח בחדר הקרבות, אבל בואו נודה בזה...אין לכם סיכוי נגדי! אני הולך לכסח לכל אחד ואחד מכם את הצורה!" מייק אמר, ולא הפסיק לצחוק....
השקט התחלש....אבל לא לגמרי....רוב הנערים והנערות פחדו ממייק, וגם אני אחת מהם......מייק הוא נער גבוה, חזק ומלא ביטחון.....הוא ניראה כמו מישהו שהולך כל יום לחדר כושר, הוא קשוח, ומלא בקעקועים לאורך ידיו, ופירסינג שהיה כמעט על כל פניו......זה נער שאסור להתעסק איתו בשום צורה שהיא.......אבל במקום הזה שבו אנחנו נמצאים, אנחנו חייבים להתעסק זה עם זה.......רעדתי מהמחשבה שאני יצטרך להילחם נגדו......אבל ידעתי שזה יהיה חייב לקרות מתישהו.......
אני רק צריכה לקוות שאני ישרוד עד אז.......
דילן: אנחנו חייבים לחפש דרך לצאת מכאן!, חייבת להיות דרך, א-א-א-אנחנו לא נגמור כאן! במ-מקום הזה!!
הוא אמר בבכי והתנשף....
נשכתי את שפתיי בחוזק רב כשהם החלו לרעוד......ואז הרגשתי טעם מר בפי, טעם של דם משפתיי.....ליקקתי את שפתיי, והדמעות לא הפסיקו לגלוש במורד לחיי.....
"א-א-איך נצליח לברוח מ-מכאן!?" לחשתי לעברו....נואשת.
דילן ענה לי בהיסוס "אני פשוט לא יודע!, צריך ל-ל-לחשוב על משהו.....אבל אין לנו הרבה זמן לחשוב כאן, אי אפשר לדעת מתי המסכות יגיעו לכאן שוב......וא-א-את יודעת....." הוא השפיל את מבטו....
אני יודעת......
אני יודעת שהם יקחו אותנו מתי שהם בוחרים לקחת אותנו, מתי שלהם נוח לקחת אותנו.....
ואני יודעת שאין לנו באמת דרך לברוח מהם......מהרוצחים האכזריים וחסרי הרחמים האלה!......
התיישבתי שוב על הריצפה הקרה בתיסכול.......
ומה עם ההורים שלי!?......הרוצחים העזו לפגוע גם בהם!?......רעד עבר בגופי....ואז ניזכרתי בדבריו של הרוצח במסכה שהופיע בטלוויזיה......אם יהרגו אותי....גם ההורים שלי ימותו!......
לא!! אני לא יתן לזה לקרות! הם לא יכולים לעשות להם את זה! לא!!!.....אני מעדיפה למות במקומם!!....
קברתי את פני בין רגלי ופשוט התרסקתי בבכי.....
עד ששמעתי את דילן.....
"א-אמילי, אני.....א-א-אל תבכי, אנחנו לא נמות כאן!......אני לא יתן לזה לקרות לנו!......אני....אני לא יתן שזה יקרה לך, בחיים!".......
הרמתי את ראשי אליו, הוא הביט בי בעניו הכחולות והעמוקות שעוד היו בהם דמעות.....וחייך אלי חיוך קטנטן.......
חייכתי אליו בחזרה.....
"אני מבטיח לך שנצא מכאן, אוקי!?...ג-גם אם זה אומר שנצטרך להילחם בכמה......אני רק רוצה שאת תבטחי בי"..... הוא אמר והשפיל מבט.
הינהנתי אליו "אני בוטחת בך "חייכתי.
הוא הרים את ראשו והחזיר לי חיוך.
גם מאחורי החיוך שלי.....הרגשתי פחד אינסופי שלא הפסיק להשתלט עלי, אהבתי את דילן.......שמתי לב שהוא גם אוהב אותי.......אבל אני פוחדת להתקרב אליו, אם לא נצליח לברוח מכאן אני יצטרך להילחם נגדו!....ואז זה באמת ישבור אותי לרסיסים....
וחוץ מיזה.....מה עם אדי?...הוא חבר שלי....אני לא יכולה לעשות לו את זה...אני באמת אוהבת אותו....אני כל כך מתגעגעת אליו.....אבל אני יודעת שאין לי שום סיכוי לצאת מכאן בחיים....אני לא יראה אותו עוד....
לא אותו.....ולא את כל מי שאי פעם הכרתי.....
"הי, אתן שומעות את זה!?" דילן אמר וכיווץ את גבותיו....
פתאום כולם השתתקו והאזינו לקול בדממה.....
שמעתי רשרוש של משהו מתכתי.....מפתחות!!.... ושמעתי דלת שחרקה ברעש צורם.....
אחרי דממה ארוכה.....הגיעו הצעדים.......אלא היו צעדים איטיים ואדישים......
רייצ'ל פערה את ענייה, שפתיה התחילו לרעוד בפחד.....
הצעדים הלכו וגברו.....שמעתי עוד צעדים בחדר....אלא היו בעצם שתי רוצחים במסכות, אם לא יותר....
הם התכוננו לקחת שתיים מאיתנו, שתיים שיכנסו לחדר הקרבות וילחמו אחד בשני עד המוות של אחד מהם.....
ואז שמעתי צרחה מפיה של נערה די רחוקה ממני......
"לא!! לא! אני מתחננת בבקשה ממך! דיי תעזוב אותי! למה דווקא אני??? זה לא מגיע לי!!! תפסיק!!" הצרחות האלה היו איומות......הם גרמו לי להתחיל לבכות שוב.....
אבל אז הצרחות שלה נעלמו לגמרי.....
זהו.....היא כניראה בחדר הקרבות עכשיו.......
הם צריכים לקחת עוד אחד מאיתנו!
הלב שלי נעצר, כששמעתי את הצעדים האיטיים של רוצח במסכה נוסף.....
הצעדים הלכו והתקרבו.....
יותר ויותר קרוב......
בלעתי את הרוק שלי כשלמולי הופיעו פני המסכה......
הוא הביט בי........ואז נגע בסורגי התא שלי לאט לאט.....
לא העזתי לזוז........
הלב שלי לא הפסיק להאיץ....
ואז בשניה הוא הפנה את ראשו לתא שלידי והתקרב אליו......
שמעתי לידי את קול הסורגים המוכר נפתח בחריקה......ונשמתי לרווחה שזאת לא אני.......
אבל אז שמעתי בבירור את הרוצח במסכה "עם איזה כלי תירצי לשחק?" הוא אמר בקול העמוק שלו.....
ואז שוב שמעתי צרחה מנערה, הפעם זאת צרחה שמלווה בכי......
הסורגים נסגרו בחבטה.......
ושוב הצרחות והבכי נעלמו בהדרגה....
שמעתי את הדלת נסגרת בחריקה, ואת רעש המפתחות סוגר את המנעול....
רייצ'ל ודילן הסתכלו עלי ונשפו בהקלה.........
התאמצתי לחייך אליהם.....
עד שאורות הפלורסנט שמעלינו היבהבו כמה פעמים ואז התכבו לגמרי.....
"מה לאזעזל קרה כאן עכשיו!?" שאלתי
התשובה לא הגיעה מאף אחד.....
הסתובבתי, ואז קלטתי שממש בצידי הקיר ליד המיטה, הופיע מסך טלויזיה ממש קטן שבו ראיתי שתי נערות מפוחדות נועצות מבט זה בזו.......
יכלנו לראות ממש את כל הקרב הזה! יכלנו לראות כל קרב אחר!.......
כולם בחדר השתתקו והביטו אל המסך שהיה ניצב אצל כל אחד בתאו....
שתי הנערות היו בתוך חדר בינוני וקיר שעשוי לבנים חומות לכל אורך ארבעת הקירות........
הכלי שהן בחרו היה סכין......
שתיהן נצמדו אל הקיר, כל אחת בקצה אחד.....
יכלנו רק לראות אותם, אבל לא לשמוע אותם...
אחרי כמעט דקה, אחת מהן רצה אל השניה והניפה למולה את הסכין, היא עצמה את עיניה והתחילה לדקור את הנערה האחרת שכבר קרסה על הריצפה.....שהתמלאה בדם שלה...הנערה ששכבה גוססת על הריצפה, לא העזה להרים עליה את הסכין מקודם.....היא אפילו לא נילחמה נגדה......היא פשוט וויתרה....
הנערה שהרגה אותה, העיפה את הסכין המלאה בדם על הריצפה והתחילה לצרוח ולבכות.......היא תפסה את ראשה והסתכלה על הגופה ששכבה על הריצפה לידה, הגופה שהיא הרגה....
פתאום ראיתי על המסך שתי רוצחים במסכות שנכנסו לחדר הקרבות, אחד מהרוצחים לקח משם את הנערה הבוכייה.....והשני גרר את הגופה הדוממת מהריצפה והם יצאו מהחדר...
על הריצפה עוד היה מרוח דמה של הנערה.....
המסך נכבה.
ואורות הפלורסנט נדלקו בחזרה.
הזדעזעתי מהמראה הקשה שראיתי לפני......
לפתע הדלת נפתחה, הנערה המנצחת בקרב נכנסה לחדר ההמתנות והתחילה לצרוח ולמלמל דברים לעצמה, הרוצח במסכה גרר אותה עד לתא שלה....בדיוק לידי, ונעל את התא....
הוא הלך בצעדיו האיטיים לעבר הדלת וטרק אותה בחבטה....
לא שמעתי אף מילה מאף אחד....
כולם שתקו.....
חוץ משניים, הנערה שלידי שלא הפסיקה לבכות, ומייק שהתחיל שוב להתערב...
"אגב שתדעו, אני מסוגל ליותר מיזה, יהיה לכם הרבה למה לחכות!"
מייק הוא באמת אכזרי, הוא פשוט בן אדם רע!, אני לפעמים חושבת אם הוא באמת אחד מהרוצחים עצמם! הוא באמת מסוגל להיות אחד מהם!
"פשוט תסתום! אל תחשוב שאתה יותר חזק מאיתנו! כי אתה ממש לא!" שמעתי נער מתערב....
מייק לא שתק והחזיר לו "אז אתה תיראה! אתה! וכולכם פה תיראו מה אני באמת מסוגל לעשות! ואז תתחרט על מה שאמרת, אני ישסף את הגרון הקטן שלך לאט לאט.....עד שתתחנן בפניי לרחמים!......נו באמת, כאילו שזה יעזור לך!" הוא התחיל לצחוק.
אורות הפלורסנט התכבו שוב.
הגוף שלי לא הפסיק לרעוד מפחד, הזלתי דמעות בלי הפסקה וכססתי את צפורני בחשש לגורל שלי....
התנשפתי במהירות לא יכלתי לעצור את נשימותיי הכבדות.....
ניסיתי להרגע קצת, אז החלטתי לשכב על המיטה....
שכבתי עם הגב שלי מול הסורגים.....
עצמתי את עיני המלאות בדמעות וניסיתי להירדם....
אחרי שעה של מחשבות איומות, הצלחתי סופסוף להירדם....
-כעבור שעה-
עיניי נפקחו בבת אחת.....
האורות עדיין היו כבויים.....
הייתי שכובה עדיין במיטה הזרה, עם גבי מול הסורגים......
אבל אז שמעתי את הסורגים נפתחים לאט לאט.....
לא!! הם לא באו אלינו שוב!! לא!
הצעדים התקרבו אל מיטתי, איטיים מאוד....
"לא!! אמילי! לא!" שמעתי את קולו של דילן צועק אלי....
הלב שלי לא הפסיק לפעום במהירות!
הוא לוקח אותי!!!!
זהו, אני הולכת למות!!
התחלתי לרעוד בלי סוף......
בלעתי את הרוק שלי, והסתובבתי אחורה.....
קלטתי את הרוצח במסכה שעמד בדיוק מול המיטה שלי....ואמר בקולו העמוק
"עם איזה כלי תירצי לשחק?"...