בזמן שראיתי את מיק עוקף אותי תוך כדי הריצה לעבר הדלת.
הלב שלי הפסיק לפעום לרגע....
נכנסתי ללחץ מטורף לא ידעתי מה אורב לי מאחורי הדלת, מי נימצא מאחוריה?
זה הולך להיות יומי האחרון?
הציפוצים מהפלזמה הגבירו עוד יותר את המתח...
קפצתי במהירות מעל הגופה של הרוצח במסיכה המוטל על הריצפה במעבר ליד הדלת...
ואז עפתי התנגשתי בקיר שהיה לפני ונפלתי על הריצפה
בום!
הרגשתי כמה אבנים שנופלים עליי בחבטה, הכל התחיל לרעוד...
האורות היבהבו שוב ושוב...
הנחתי את שתי ידי על אוזני כדי לנסות להפסיק את הרעש, וקיוותי שהכל יפסק כבר.
עצמתי עניים.
הרעידות הפסיקו ואיתם גם הרעש....הכל היה שקט
פתחתי בפחד את עני והסרתי את שתי ידי שהיו מונחות על אוזני לאט לאט..
אבל המשכתי לראות חושך.....כל החדר היה חשוך
זה לא ניראה כמו חדר אלא זה ניראה יותר כמו....מסדרון?
ואז שמעתי מישהו משתעל, זה היה מייק.
פתאום הופיע הבזק של אור מעלי....ראיתי את מייק משתעל כשיד אחת על פיו....והאור כבה
היה עוד הבזק.....ראיתי את ידו של מייק מלאה בדם....שוב האור כבה.
ההבזקים לא הפסיקו...
בהבזק אחד ראיתי את הגרזן שלי...
לקחתי אותו והתחלתי לזחול אל מייק תוך כדי התנשפויות מהכאב הבלתי ניסבל ממקום הדקירה.
''הי, מייק? אתה שומע אותי?'' אמרתי אליו, מנסה לאושש אותו
הוא רק כיווץ את גבותיו והינהן לעברי. כשדם זלג מפיו
''אתה תצליח לקום?'' שאלתי פוחדת קצת מהתשובה.
''כן....אמילי תעזרי לי'' ראיתי דמעות זולגות מעיניו. המצב שלו היה לא טוב.
הסתכלתי על הגרזן שלו....
אנחנו צריכים תגבורת כדי לצאת מכאן..
''אני יעזור לך....קודם אני רק צריכה שתחזיק את הגרזן שלך ביד אחת'' לחשתי והוא תפס את הגרזן שלו...
לקחתי את היד הפנויה שלו וכרכתי אותה מעל העורף שלי ומשכתי אותו שיקום....הוא היה חלש אבל הוא הצליח לקום.
ראיתי אותו נושך את שפתיו בכאב...תוך כדי שאני עוזרת לו ללכת...
''אני מצטער....אני כל כך מצטער, אני מצטער על הכל אמילי'' הוא התחיל לייבב בבכי וניסה לשלוט בדמעות.
YOU ARE READING
קרב עד המוות!
Horrorחייה של אמילי, נערה בת 16 שגרה בבית נורמלי....משתנים והופכים לבלתי רגילים.... כי קבוצת רוצחים אכזריים חוטפים אותה... !ושולחים אותה לתוך משחק רצחני שבו היא חייבת להילחם ראש בראש בקרב עד המוות ובמשחק הזה.... רק אחד נישאר חיי...
