ישבנו על ספסל מול מגרש הכדורסל של בית הספר...
המגרש היה ריק לגמרי....
בטח בגלל המזג אוויר הקפוא...
אמילי: התקשרת למשטרה אחרי שברחת מהם?...
אדי: (נאנח) כן....אבל זה לא עזר, השוטרים לא עלו על שום עקבות שלהם...
אפילו לא טביעת אצבע אחת!
הם היו חכמים מידי.
הוא אמר וקילל בשקט.......
אמילי: אתה זוכר איך הם נראים?....מה הם לבשו??...
אדי: אני לא רוצה להיזכר בזה.....אבל אני יגיד לך, הם לבשו מסכות מפחידות והבגדים היו כולם שחורים (הידיים שלו התחילו לרעוד)....
והיה להם חגורה עם סכינים, וכל מיני דברים שלא הצלחתי לזהות....
בחיים שלי לא פחדתי ככה!
השענתי עליו את הראש הוא לא הפסיק להתנשף....
ואז אמר: "אני מפחד לחזור לבית שלי, אני לא יכול, אני פשוט מפחד שזה יקרה שוב.....שהם יחזרו"....
אמילי: אל תדאג, אם הם חכמים, הם לא יעזו להיכנס לבית שלך עוד הפעם
אחרי שכבר הצלחת לברוח מהם וגם הזמנת משטרה. הם ילכו לטרף אחר.
אדי: כן, את צודקת יש בזה משהו....
אמילי: וחוץ מזה אתה יכול להיות אצלי, ההורים שלי חוזרים רק בערב....
אדי: לא, זה בסדר...באמת
הרמתי גבות "כבר שינית את דעתך?....אתה בטוח?"
"כן. אני בטוח, סמכי עלי" הוא אמר בטון רציני
"אמילי, את יכולה לעזוב את אהובך לרגע" הסתובבתי וראיתי את שני החברות שלי, לין, ושירלי, היינו ה-bff כבר מכיתה ז'.
הם חיבקו אותי חיבוק חזק, ואמרו בנימוס שלום לאדי.....
-צילצול-
השיעור הבא הוא היסטוריה, לין ושירלי, לומדות איתי, באותה הכיתה, בשעה זו,
לין משכה את היד שלי
אמילי: אדי!! תתקשר אלי כשאתה חוזר לבית אוקי?!...
הוא חייך והינהן לעברי
שירלי: נו, קדימה! היה צילצול....
הלכנו לכיתה ושם סיפרתי להם הכל...
הם כל כך נלחצו... זה תגובה צפויה להם
YOU ARE READING
קרב עד המוות!
Horrorחייה של אמילי, נערה בת 16 שגרה בבית נורמלי....משתנים והופכים לבלתי רגילים.... כי קבוצת רוצחים אכזריים חוטפים אותה... !ושולחים אותה לתוך משחק רצחני שבו היא חייבת להילחם ראש בראש בקרב עד המוות ובמשחק הזה.... רק אחד נישאר חיי...
