-23-

566 33 26
                                    

הסתכלתי על הנייד לאחר שהשיחה נותקה והמשכתי להסתכל עליו, ניסיתי לעצור את הדמעות,

לא!

זה לא יכול להיגמר ככה!!!

זה לא מגיע לנו!, באמת שתכננתי בראש כבר מה נעשה אחרי שכל סצטנות האימה שקרו כאן יגמרו.

חשבתי שנזכה לחופש אחרי הכל, שנעמוד בכל המשימות המזעזעות ונצא אל העולם...אל החופש שהיינו כל כך זקוקים לו, לא יכולתי לראות בשר, דם, וגופות בכל מקום באמת שלא!

הייתי בטוחה ששנינו נצא מזה.

אבל עכשיו התברר שרק אחד זוכה לצאת מזה.

מה לעזאזל אני אמורה לעשות?!!!

בנתיים מה שעשיתי זה להזיל כמה דמעות שלא הצלחתי להסתיר.

לא, זה יהפוך אותך לחלשה! ואת לא צריכה שהרוצחים במסיכות יראו שאת חלשה, ניגבתי מיד את דמעותיי עם קצה החולצה שלי וראיתי כמה כתמי דם בנוסף לדמעות. העזתי להיסתכל אל דילן בלי לעורר עוד כמה מהם. ״דילן...-״ אמרתי וקולי נשבר פתאום, השפלתי מבט אל השולחן המכוסה בדם.

״אני מבין אמילי....אני מבין, אבל את יודעת שאין סיכוי שנלחם כן?״

״כן״

לא הצלחתי לומר מילה מעבר לזה.

״בואי״ הוא אמר ואחז בידי המכוסה בדם ויישר את מבטי אליי, ואז חייך, החיוך שלו היה קטן ועצוב מתמיד, דמעות בצבצו מזוית עינו והסגירו את עצבותו.

הינהנתי אליו וחייכתי אליו בחזרה, כשבתוך תוכי הרגשתי את ההפך הגמור מחיוך ומשמחה.

קמנו והלכנו אל הדלת בהליכה איטית, דילן זרק את הסכין המגואלות בדם על הרצפה והמתכת השמיעה קרקוש מתכתי. ״את יודעת, אמילי.?....״ הוא אמר תוך כדי שירדנו במדרגות.

״מה?״

״יש דבר חיובי בכל הדבר הזה״ הוא אמר בקול מלא תקווה, והמשיך ״אנחנו לא נשתמש או ניגע יותר בכלי נשק, זהו זה ניגמר״ הוא גיחך.

״זה אומר ששתינו הולכים למות, ואתה יודע את זה, זה דבר שלילי, דילן״ הוא שתק ואז המשכתי ״סליחה שאני הופכת את המצב הזה ליותר גרוע במה שאני אומרת, אבל אני חושבת שלא צריך להעמיד פנים כאילו הכל בסדר, כי במצב שלנו הכל ממש לא בסדר! צריך לומר את האמת והאמת היא ששתינו נמות אם לא נילחם, אני באמת לא מתכוונת להילחם״.

''כן את צודקת, אבל אנחנו לא ניתן להם להרוג אותנו, אוקיי? נראה להם שאנחנו לא מתכוונים להילחם זה בזה אלא להילחם ברוצחים האלה'' הוא עצר במדרגה האחרונה והנמיך את קולו ''נהרוג את האנשים שמגיע להם למות''.

''אוקי, אבל רק בוא נקווה שהרוצחים במסיכות נמצאים לידנו, כדי שתיהיה לנו אפשרות בכלל להגיע אליהם ולהרוג אותם'' אמרתי ולא האמנתי שאני אי פעם יבקש שהם יהיו לידינו

קרב עד המוות!Where stories live. Discover now