***נקודת המבט של ג׳ייק***
פתחתי את העיניים לאט כשכאב ראש חזק חבט בי בבום. הופתעתי מאוד בהתחלה לראות את אלנור ישנה רגועה בין הידיים שלי, אבל זכרתי בערך את מה שהיה אתמול... חייכתי למטה אליה כשראיתי אותה ישנה רגועה לידי ויכולתי להמשיך לישון לידה שעות אבל הראש שלי היכה בי בחוזקה והבנתי שההנגאובר הגיע לנקום בי. זה למה אני שונא לשתות.
יצאתי בשקט מהמיטה והסתכלתי על השעון. השעה הייתה שש וחצי בבוקר. איך קמתי לבד בשעה הזאת? בטח מהכאבי ראש.. ירדתי למטה בשקט, לא רוצה להעיר אף אחד ונכנסתי למטבח, מחפש במהירות כוס כדי למלא בה מים ולבלוע כדור שאולי יקל עלי מעט. במהרה בלעתי את הכדור והופתעתי לראות את טרוי נכנס אחרי למטבח. שכחתי ממנו לגמרי. ״מה אתה עושה ער?״ שאלתי אותו מבולבל והמבט שלו על הפנים היה דיי לא ברור. ״קצת היה קשה להירדם אחרי שראיתי אותך עם החברה שלי במיטה...״ הוא אמר והלב שלי קפא לדקה, אבל ניסיתי להראות רגוע. ״לא עשינו כלום טרוי..״ נאנחתי כשהבנתי שזה היה רעיון רע לישון איתה הלילה. הוא לא היה נראה שמח, אבל גם לא מתפוצץ באותו הזמן.
״אני לא כועס.. הרבה.. אני רק רוצה לדעת את האמת, על הכל מהכל.. יכולתי מההתחלה לקלוט שיש משהו בינכם, אבל רק עכשיו נפל לי האסימון לעד כמה אני תמים״ הוא אמר והסתכל למטה. הרגשתי אשם בטירוף.. אני לא חושב שאני אמור, כי לא משנה כמה בנים אלנור תעבור תמיד ארגיש שהיא שלי, אבל בכל זאת... הוא בן דוד שלי, והם עדיין סוג של ביחד. ״אני... אני לא חושב שזה אני שאמור לספר לך.. אתם צריכים לדבר״ נאנחתי כשידעתי שאני לא יכול לסכסך יותר מדי בינהם, כבר עשיתי מספיק. ברור שאני מעורב, אבל הם אלו שצריכים לעשות שיחה בינהם. ״לדבר על מה?״ אלנור צצה פתאום מאחורי ושנינו הסטנו את הפנים לכיוונה. ״למה קמת?״ שאלתי. היא הסתכלה על טרוי ואז עלי. ״אני... לא יודעת. אבל זה לא חשוב, כבר קמתי״ היא מיהרה להגיד ואז שוב הסתכלה על טרוי.
״כמה זמן זה כבר ככה..?״ טרוי שאל ולא הייתי בטוח איזה רגש הוא מביע בקול שלו. ״כמה זמן כבר מה ככה?״ היא שאלה אבל יכולתי לדעת שהיא התחילה להבין על מה הוא מדבר. ״את וג׳ייק..״ הוא הסביר.
היא הסתכלה עלי בדממה וקפאה טיפה. חיכחתי את השפתיים שלי אחת בשנייה והיא נאנחה. ״כמעט שנה..״ היא אמרה בשקט וטרוי היה נראה בפעם הראשונה בשיחה הזאת מופתע. ״שנה..? זאת אומרת, זה עוד מלפני שאנחנו בכלל מכירים..?״ הוא שאל מבולבל והיא הנהנה כשנאנחה. ״ג׳ייק ואני עברנו יותר דברים ממה שנדמה לך טרוי.. אני מצטערת שאף פעם לא סיפרתי לך״ היא אמרה בשקט והסתכלה למטה. הוא היה נראה מופתע לכמה זמן וחשב בשקט. ״אפשר שנצא לדבר?״ הוא שאל אותה מסתכל עלי כדי לראות את התגובה שלי ואני ניסיתי להראות אדיש, כמו שאני בדרך כלל. היא הסתכלה עלי ואז שוב עליו והנהנה. הם יצאו שניהם למרפסת והעיניים שלי היו עליהם כל הזמן הזה.
***נקודת המבט של אלנור***
יצאנו החוצה למרפסת והאמת שהייתי דיי לחוצה. הרגשתי לא נעים ולא ידעתי לאן זה הולך מכאן. היינו צריכים לדעת שטרוי יראה אותנו ישנים יחד. ״אני לא יודעת מה להגיד... אחרי שעברנו את כל זה אני יודעת שזה נורא לגלות שיש עוד.. אני מרגישה נורא שזאת המציאות שלנו״ נאנחתי והוא הסתכל עלי בשקט. נראה טוב מתמיד. ״האמת אלנור, אני אוהב אותך, אבל זה דיי מקל עלי.״ הוא אמר ואני לגמרי התבלבלתי לרגע. ״מה?״ שאלתי מבולבלת והוא נאנח. ״אני באמת אוהב אותך אלנור, אני תמיד אוהב. אבל קרו יותר מדי אירועים שמסמנים לנו שאנחנו פשוט לא אמורים להיות יחד. אני יודע שאת לא מאמינה בדברים האלה, אבל מה שאת וג׳ייק מרגישים בינכם בטח כבר אומר שאני צודק. לפני שבוע קיבלתי מכתב שאומר שהתקבלתי לאוניברסיטה למדע באיטליה. שבוע שלם שאני חושב איך לספר לך את זה, אבל עכשיו אני יודע שזה לא צריך להיות דווקא דבר כל כך נורא״ הוא נאנח והסתכלתי עליו בדממה. מה אני מגיבה?
״זה.. ואו טרוי זה נפלא לשמוע״ ניסיתי לחייך חיוך קטן. ״את.. את לא כועסת, נכון?״ הוא שאל מתוח. ״בכלל לא טרוי. זאת אומרת, כן אני עצובה ומבואסת כי תמיד נשאר חברים טובים. נכנסת לי ללב מאוד והיית שם כשהייתי צריכה אותך, אז אתה תחסר לי. אבל איך אני יכולה שלא להיות שמחה בשבילך?״ אמרתי מסתכלת עליו במבט חברותי, הוא חייך מעט. ״בהצלחה טרוי״ חייכתי והפעם חיוך אמיתי. הוא חייך חיוך גדול והוציא אוויר שכנראה ישב לו בחזה דיי הרבה זמן. חיבקתי אותו חיבוק גדול והוא חיבק אותי בחזרה. ״תודה אלנור״ הוא אמר מעבר הצוואר שלי ואני רק יכולתי לחייך. איך זה שהכל הסתדר בסופו של דבר? זה כל כך לא מתאים לי.. אני לא מאמינה שהיינו יחד כל הזמן הזה למרות ששנינו הרגשנו שזה לא באמת הולך, ואף אחד לא אמר כלום, והיינו צריכים לעבור את מפולת השלגים הזאת כדי להבין...
**************************************
ההורים שלי חזרו סוף סוף הביתה מהמסע המטורף שהם עשו בעולם, ואיתם גם אני חזרתי לגור בבית האמיתי שלי, לא שהבית הזה לא היה הבית השני שלי. ואני בטוחה שבקרוב הם יסעו שוב לכמה מדינות כמו שקורה כל כמה זמן. טרוי נסע לאיטליה וכולנו נסענו איתו לשדה התעופה כדי להיפרד. הלימודים יתחילו עוד הרבה זמן אבל הוא נסע מוקדם כדי להתמקם... לחפש דירה ולהתחיל לחיות חיים עצמאיים. אני באמת ממש גאה בו.
אמה וטובי מסתדרים ממש נפלא והאמת שהם הזוג הכי מדהים שראיתי, עם כמה שזה מוזר לי. ונסה הסכימה לגור אצלי כשההורים שלי יהיו שוב בנסיעות עבודה עכשיו כשאחותה עולה לתיכון ומבחינת אמא שלה היא מספיק גדולה כדי להישאר לבד בבית מדי פעם, ואני דיי בטוחה שאמה תצטרף בשלב כלשהו. וג׳ייק... טוב ג׳ייק ואני במצב הכי טוב שאנחנו יכולים להיות. סוף סוף פתוחים, ואין יותר סודות וסיפורים ושקרים לאנשים. אני אוהבת את המונח החדש שיש לי בשבילו עכשיו. הוא החבר שלי, הוא שלי, ואני אוהבת את איך שזה נשמע.
למרות שאני לא גרה פה יותר, היינו אצלו בבית- כי מאז שמה שקורה ביננו רשמי, אני פחות או יותר מבלה אצלו את רוב שעות היום. אני מנצלת את זה כי יודעת שהוא יחזור לצבא בקרוב.
שכבנו יחד בסלון וצפינו בסדרה בטלווזיה. ״מה השעה?״ שאלתי בשקט כשהיה חשוך מסביב ועצם זה שאני שוכבת עליו גרם לעיניים שלי להעצם והתחלתי להרגיש עייפה. אני שונאת את האווירה הזאת, למרות שהיא מרגיעה בטירוף. כשרק מסך הטלווזיה מעיר לך על הפנים.
״תשע בערב״ הוא אמר אחרי שבדק בשעון שלו. מיד הסתיימה תוכנית הטלווזיה ומדורי החדשות החלו. ״נמסר מידע ממשלתי חדש על הכנות עיראק והפצצותיהם בערים. מסופר כי צבא עיראק נערך מחדש והמשפחות השונות לא מתכוונות להתפנות. התגובה של ממשלת ארצות הברית הינה הערכות חזקה של הצבא האמריקאי לקראת מלחמה מצופה-״ מגישת החדשות נכבתה והמסך נהפך שחור. ״למה כיבית??״ שאלתי אותו. רצית לשמוע מה שיש לה להגיד!
״את יודעת שאני שונא שאת צופה בזה.. זה סתם שטויות״ הוא אמר. הסתכלתי עליו יכולתי להבין שיש משהו מעבר. היה שקט ביננו והתיישבתי לדקה כשחישבתי אחד ועוד אחד ולרגע נפל לי האסימון.
ישבתי מולו, מסתכלת עליו בשקט ומעט פחדתי לשאול את מה שרציתי לשאול. ״למה שלחו אתכם בחזרה הביתה ג׳ייק?״ שאלתי כשפחדתי לקבל את התשובה. רק עכשיו הבנתי, כמה זה מגוחך שהוא כבר חודש בבית. זה לא קורה סתם ככה כשהוא רק עכשיו סיים הכשרה. זה היה מוזר ולא הבנתי איך לא הבנתי את זה רק עכשיו. פחדתי לחשוב שאני יודעת מה התשובה אבל כל כך הכחשתי וקיוויתי שאני טועה. הוא נאנח ושתק. ״תענה לי. את האמת״ התעקשתי. ״למה שלחו אתכם הביתה?״ חזרתי על השאלה.
הוא הסתכל עלי בשקט ומרוב חושך רק העיניים שלו נצצו לכיווני. ״הם נותנים לנו הזדמנות להיפרד...״ הוא נאנח והסתכל למטה. ידעתי. הלב שלי החל לאבד דפיקות והגרון שלי לא בלע רוק יותר. יכולתי להבין מה המונח ׳להיפרד׳ אומר במשפט הזה. ״אתה לא חוזר לשם״ אמרתי מיד ונשכבתי עליו בחזרה, כאילו החלטתי החלטה סופית והחלטית. הוא צחקק טיפה והסתכל עלי בבלבול. ״אם את אומרת...״ הוא נאנח אבל הייתי לגמרי רצינית. ״אני מתכוונת לזה. אתה לא חוזר״ חזרתי על עצמי כשהוא שיחק לי עם השיער. ״אני לא יכול אלנור.. חוץ מזה, אני גם לא רוצה לא לחזור. הצוות שלי צריך אותי.״ הוא אמר בשקט ואני הסתכלתי למעלה אליו. ״אני לא רוצה שתלך ג׳ייק״ לחשתי מרגישה את עצמי על סף בכי. הוא העביר את היד שלי ללחי שלי וליטף אותה בעדינות. ״אני יודע... זה ייגמר יותר מהר משתשימי לב אני מבטיח לך. אני יודע לשמור על עצמי״ הוא אמר. ״אתה תמיד אומר את זה״ נאנחתי. ״אני גם תמיד מתכוון לזה״. הוא הגיב והסתכל למטה אלי. הוא הוריד את הראש שלו אלי והצמיד אל השפתיים שלו אל שלי. הן היו כל כך רכות. הוא אדיוט! הוא היה אמור כמו כל החיילים להגיע הביתה, לספר למשפחה מה שהולך לקרות ולתת להם צ׳אנס לבלות איתו כל רגע ביום בו הוא בבית עד שיחזור לצבא!
״מתי את מתכוונת לספר להורים שלך עלינו?״ הוא פתאום שאל כשנשכב קרוב יותר אלי. ג׳ייק ואני אומנם במערכת יחסים מוגדרת וסופית, אבל רק להורים שלי לא הייתי מוכנה לספר, הם מספיק עוד מנסים לעקל את הפרידה שלי מטרוי, וכבר אני עם ג׳ייק? אין לי כוח להתמודד איתם, אין לי כוח לשמוע מה שאמא שלי תגיד. ״מתישהו..״ אמרתי מתחמקת. ״מתי תפסיקי להתחמק מזה אלנור? זה חשוב לי.. אני רוצה שהם ידעו, ועוד יותר מזה, אני רוצה שההורים שלי ידעו. ועד שלא תתני לי את האישור המזדיין הזה כבר אני לא יכול לעשות כלום״ הוא אמר בטון רציני. ״תפסיק להיות כזה לחוץ״ צחקתי משחקת לו עם הפנים. הוא ניסה להשאר רציני אבל לא הצליח בכלל. ״אני שונא אותך״ הוא אמר קובר את הראש שלו בצוואר שלי כשחיבק את כל גופי. ״אני יודעת״ צחקתי כשידעתי את ההשפעה הגדולה שלי עליו.
*********************
ישבנו שתי המשפחות מסביב לשולחן בביתו של ג׳ייק. בת׳ הזמינה את המשפחה שלי לבוא לאכול איתם ואפילו טובי חזר הביתה אז הצליח לבוא לארוחה והביא איתו גם את אמה. ישבתי ליד ג׳ייק כשממולי ישבה אמה, שולחת לי מבטי שאלה כשהבינה שאני מוטרדת. לא היה לי בכלל תיאבון, רק שיחקתי עם המזלג באוכל שלי שמונח ממולי. היו שיחות קטנות פה ושם בין שתי המשפחות ובכלל בין האנשים מסביב לשולחן אבל לא ממש שמתי לב ולא הקשבתי לשיחות. לפתע הרגשתי את היד של ג׳ייק מונחת על שלי ממתחת לשולחן. הוא תפס את היד שלי ושיחק עם האצבעות שלו בה. זה נתן לי רוגע אבל כל הזמן הסתכלתי לבדוק אם מישהו שם לב אלינו. כל כך פחדתי ממה שהולך לקרות עם ג׳ייק, עם כל מה שקורה במדינה. זה פשוט עשה לי חרדות.
הרגל שלי קפצה במהירות למעלה ולמטה כאילו ניקרה את הריצפה. הייתי כל כך לחוצה לגבי כל כך הרבה דברים. היד שלו עברה מהיד שלי אל הירך שלי והחליק אותה בצורה סקסית שגרמה לי כמעט לקפוץ ממתחת השולחן. הוא נתן לה לחיצה והסתכל עלי. ״תרגעי אלנור.. למה את כל כך לחוצה?״ הוא לחש אבל לא עניתי, פשוט הפסקתי עם הרגל. ״אז אמה, חשבת לאיזה אוניברסיטה את רוצה ללכת כבר?״ אמא שלי שאלה אותה. אמא שלי אוהבת את אמה, היא אוהבת אותה לפני טובי ואוהבת אותה אפילו יותר בתור בת הזוג שלו. בדרך כלל היא עושה לחברות של טובי את המוות והוא תמיד רב איתה על זה. אבל הפעם הוא מאושר מהמצב, ואני שמחה לראות אותו שמח מהבחירות שלו.
״הגשתי מעמדות לייל, לפייבפלי ועוד שלושה קולאג׳ים ואני מקווה מאוד להתקבל לאחד מהם״ היא חייכה ואמא שלי כמעט בכתה מאושר. אמה גאונה, אני לא מתפלאה שהיא יכולה להרשות לעצמה להיבחן לקולאג׳ים ברמה גבוה כזאת. ״יפה מאוד אמה״ בת׳ אמרה והייתה מרוצה. טובי חייך אליה לפני שקירב אותה לנשיקה מהירה. הם היו מושלמים, זה עשה לי באמת טוב בלב.
״הכל בסדר אלנור?״ הופתעתי לשמוע את תאו אבא של ג׳ייק מדבר אלי. לקח לי כמה שניות להגיב לזה, אבל הסתכלתי עליו והנהנתי עם חיוך קל מבולבל. ״חם פה מדי אני צריך טיפה אוויר. מצטער״ ג׳ייק אמר כשנעמד וכולנו צפינו בו יוצא מהמרפסת החוצה. רציתי לבדוק מה איתו, אבל ידעתי שיהיה חשוד אם אלך ישר אחריו. אמה סימנה לי ללכת, אבל חיכיתי כמה דקות ואז התנצלתי שאני צריכה לשירותים. יצאתי החוצה ומצאתי אותו נשען על המעקה. ״הגעת קצת מאוחר מדי, אני כבר נכנס״ הוא אמר והתיישר. ״רציתי לצאת לראות מה יש לך אבל ה-״
״אבל מה אלנור? היית צריכה לחכות כמה שניות כדי שלא ייראה חשוד? לא יכולת לראות את התגובה של אמא ואבא כשהם יראו שאת דואגת לי?״ הוא אמר ולא הבנתי למה הוא כזה תוקפני פתאום. ״תפסיק לעשות את זה אתה יודע שאני משתדלת״ אמרתי מאופקת. ״אז כנראה שלא מספיק אלנור! את יודעת איזה תחושה מרגיזה של קנאה אני מקבל כשאני רואה את אחיך ואמה, מרגישים לגמרי בנוח ושאין להם שום דבר להסתיר? זה מרגיש כמו חרא שיש לי חברה שלא מסוגלת להציג אותי כמו שאני בפניי ההורים שלה!״ הוא אמר מרים את הקול. למה הוא עושה את זה?? זה בכלל לא קשור אליו! זה קשור לעובדה שזה לא הגיוני שהמשכתי הלאה כל כך מהר ועוד עם בן דוד שלו! הם לא יאהבו אותו אם יחשבו שהוא מה שגרם לפרידה שלי מטרוי!
״אז אולי טעית בילדה! למה שלא תחפש חברה שלא שמה על ההורים שלה ושלא אכפת לה מה הם חושבים בכלל!״ הרגשתי את עצמי כבר מתעצבנת כל כך. אני יודעת שזה לא הוגן מבחינתי לעשות את זה אבל זה כל כך מעצבן כי זה לא כזה פשוט.
״אולי באמת״ הוא ניסה להגיד בשקט אבל שמעתי טוב מאוד. הסתכלתי עליו מופתעת ונפגעת ויכולתי להבין שהוא התחרט על זה טיפה. לא אמרתי כלום, פשוט הסתובבתי על עקבותיי ונכנסתי לתוך הבית. ״אלי..״ הוא ניסה לעצור אותי אבל רק אם הוא היה מעז לגעת בי עכשיו... הייתי מתפרצת.
נכנסתי חזרה לתוך הבית בסערה ופניתי לכיוון דלת הכניסה. ״הכל בסדר אלנור?״ טובי שאל כשכולם הסתכלו עלי מתפרצת לתוך הבית. ״הכל יהיה מצויין ברגע שהוא יחזור כבר בחזרה״ מלמלתי כשיצאתי מהדלת בעצבים והתקדמתי לכיוון הבית שלי, משאירה להם רמזים דיי ברורים לגבי על מי ומה דיברתי.
***נקודת המבט של ג׳ייק***
צפיתי בה יוצאת מהבית בעצבים ותהיתי לעצמי איך אני תמיד מצליח לעשות את זה..? למה תמיד אני מצליח להרוס את זה עם בעיות העצבים האלה שאני לא מצליח להשתלט עליהן?
נכנסתי לתוך הבית. רואה את מבטי סימני השאלה של כולם על הפנים כשנכנסתי פנימה. ״מה קרה ג׳ייק?״ אמא שלי שאלה אותי ובקושי הסתכלתי עליה בכלל. ״כלום. זה ביני לבינה״ זה הכי אינטימי שיכולתי לספר לגבינו... ״לא אמרת לי שרצית להודיע משהו היום?״ היא שאלה אותי ואני הנהנתי כשנזכרתי. התקרבתי לשולחן והסתכלתי על כולם שנעצו בי מבט. לא היה לי כוח לעשות את זה דרמטי, וגם ככה הרגשתי נוראי, אז פשוט אמרתי את זה ״החופשה שקיבלתי מהצבא נועדה בשביל שאוכל להיפרד מכם. שולחים אותי מחר לעיראק. לילה טוב לכולם״ אמרתי בלי כוחות לעוד דרמות ועליתי לחדר שלי, משאיר את כולם בשוק. אמא שלי רצתה למות, יכולתי לראות את זה, אבל לא רציתי להתמודד גם עם זה עכשיו.