החבר הכי טוב של אחי

החבר הכי טוב של אחי - פרק 23

***נקודת המבט של אלנור***

התקשרתי לאמה וביקשתי ממנה שתבוא כמה שיותר מהר. רציתי לחייג גם לונסה, ולספר להן ביחד. אבל ידעתי שקודם אני צריכה שיחה אחד על אחד עם אמה. "אל תלחיצי אותי. מה קרה אלי??" היא אמרה מבוהלת בפלאפון. "פשוט תבואי.. אוקיי?" אמרתי לה לא מתכוונתי לעשות מזה יותר מדי דרמה. "אני יוצאת" היא נאנחה ומיהרה להגיע. ישבתי בסלון משחקת עם הציפרוניים שלי וטובי התיישב ליידי מסתכל עלי בשקט והניח את היד שלו על הירך שלי לפני שליטף אותה לאט. בזמן האחרון טובי יותר מדי דואג לי.. אני לא יודעת אם זה בגלל שזאת הפעם הראשונה שהוא ראה אותי בוכה על בחור ככה וזה חדש לו או שזה בגלל שזה קשור לג׳ייק. ככה או ככה טובי מתנהג מוזר בזמן האחרון... הוא כל הזמן ניסה להגיד לי משהו והפסיק באמצע וברח.. כל הזמן היה נראה אשם ומתוסכל.

״אני בסדר" חייכתי משקרת והוא חייך חיוך קל גם הוא. "אוקי.." הוא אמר ופתאום נשמעו דפיקות בדלת. "אני אפתח" הוא אמר עם חיוך קל ומנחם וקם אל הדלת, הלכתי גם אני אחריו, מקווה שזאת אמה כי לא ציפיתי לאורח אחר. צפיתי בו פותח את הדלת אל מעבר לכתף שלו ושמחתי לראות את אמה עומדת בכניסה. זה היה מוזר, כי היא וטובי פשוט עמדו שם אחד מול השנייה, לא אומרים מילה.. זה היה מוזר מצד אחד, אבל מצד שני יכול להיות שהם דיברו אבל פשוט לא שמעתי כלום. אחרי שהם בהו אחד בשנייה לאיזו דקה מהירה הוא פשוט פתח את הדלת לרווחה בשבילה והלך משם לכיוון המטבח.

"היי.. אני כאן, מה קרה?" היא ישר נכנסה לחבק אותי ונראתה מופתעת למראה הגולגול המבולגן על הראש שלי, העיניים האדומות והנפוחות מהחוסר שינה ובגדי הטרנינג העצלים. "בואי" אמרתי לה גוררת אותה למעלה לחדר שלי. נכנסנו לחדר וסגרתי את הדלת לפני ששתינו התיישבנו על המיטה.
חיפשתי את המילים,  מה להגיד לה ואיך. הרגשתי שאם אספר לה אתחיל לבכות. שוב. נמאס לי מהרגשות האלה, הלוואי שיעלמו, הם חונקים אותי.
"ג'ייק נפרד ממני.." אמרתי בשקט מסתכלת לה ישר לעיניים. היא נראתה מופתעת, מופתעת באמת.. "מה? למה? מתי ולמה לא סיפרת לי אלי את רצינית? מה קרה בינכם??" היא נראתה בשוק כאילו הרגישה שפיספסה כל כך הרבה.
"לא רציתי לדבר על זה עם אף אחד... אני לא מרגישה ממש טוב בימים האחרונים.. סתם חום או משהו" אמרתי מרגישה את עצמי חלשה מתמיד. "אז תספרי לי עכשיו.. לאט ובלי לחץ.. כשתרגישי בנוח להתקדם תמשיכי. אני כאן.." היא אמרה מניחה את היד שלה על היד שלי. "הוא פשוט הגיע לבית ספר ונכנסנו לאחת הכיתות... אמר לי שזה נהיה מסובך מדי... וצריך לחתוך את זה כי זה עושה יותר מדי בעיות. מסתבר שזה לא מספיק שווה לו את זה והוא לעולם לא התכוון להתאמץ עד כדי כך בשביל הקשר הזה, אני מניחה שכל העניין עם טובי היה פשוט גדול עליו מדי והתחיל להמאס לו" ככה פשוט המשכתי לספר לה את הכל. לא הרגשתי שבכי מתכוון להתפרץ, אפילו לא הייתי צריכה להילחם בזה כי זה מעולם לא הגיע. ככה כבר יותר טוב..

סיפרתי לה את כל מה שקרה, מהסוף ולהתחלה, את כל הפרטים ומילה במילה ממה שזכרתי מהאירוע. היא הקשיבה בשקט ונראתה פגועה אפילו יותר ממני.
"אלי.." היא אמרה מחבקת אותי. "אני מרגישה מפגרת שאני בוכה ככה על בחור..." אמרתי מרגישה אנוכית ומפגרת. ילדה בכיינית בתיכון שאבא שלה קנה לה תמיד מה שרצתה ומעולם לא קיבלה ׳לא׳ מאף אחד.
"את צודקת אלי, טיפשי לבכות עליו... טיפשי לבכות על בחור אף אחד לא יהיה שווה את זה... בואי פשוט נשכיח לך את זה מהראש, את תראי שתוך שבוע כבר תשכחי מכל העניין." היא אמרה. היא תמיד יודעת מה להגיד. הנהנתי בשקט ופשוט ישבתי שם, חושבת על הכל.

"אלנור" אמה נאנחה אחרי כמה דקות ארוכות של שקט והסתכלתי עליה. "גם אני צריכה לספר לך משהו.." היא אמרה והסתקרנתי מעט, מקשיבה לה. ״לפני כמה ימים טובי הקפיץ אותי הביתה ו... קרו דברים.. לא התכוונתי אלנור אני מצטערת, התנשקתי איתו״ היא אמרה מסתכלת למטה. נשארתי טיפה בפה פעור, דיי מופתעת לשמוע ואפילו טיפה נגעלת לחשוב על שניהם מתנשקים. זה אח שלי אחרי הכל... מוזר. מזכיר לי לא מעט את הסיפור שלי ושל ג׳ייק. אח שלי והחברה הכי טובה שלי. רק שלי בניגוד לטובי זה ממש לא מוציא מדעתי, זה ממש לא מפריע לי.
"את כועסת..?" היא שאלה מפוחדת טיפה. "ממש לא אמה.. אני לא אח שלי. אני לא חושבת שזה מוזר. דברים כאלה קורים כל יום.. אנשים מרגישים, מתאהבים, עושים דברים שלא צפויים.. לאף אחד אין שליטה על זה, ואין פה מה לחפש אשמים.." אמרתי לה והיא נראתה כאילו ירדה לה אבן מהלב. עכשיו זה מסביר את המבטים המוזרים שהם החליפו בכניסה. עדיין היה לי מוזר שטובי לא סיפר לי, ותהיתי איך הוא מרגיש עכשיו אחרי שהלך מכות עם ג׳ייק בדיוק על אותו הדבר.
"אז מה בעצם הולך בינכם? שאלתי מעט מסוקרנת. זאת בכל זאת החברה הכי טובה שלי, וכשהיא מתנשקת עם מישהו אני רוצה לשמוע פרטים, גם אם זה האח הגדול שלי.
וואו, טובי ואמה? זה מוזר... זה לא צפוי.. היא תמיד פה, הוא תמיד פה... איך פתאום שני אנשים מתחילים להרגיש משהו למרות שהם היו מתחת לאף אחד של השנייה כבר שנים?

"כלום לא קורה.. לא יכולתי לעשות את כל זה מאחורי הגב שלך. כשאמרתי לו את זה הוא התעצבן טיפה, בגלל שזה מה שאת וג'ייק עשיתם לו... הוא לא קיבל את זה יפה כל כך, ואפילו יותר מזה- הוא חושב שזה סתם תירוץ.. וזה ממש לא״ היא אמרה נראתה שהרגישה רע עם עצמה, אין לה מה. זה אח שלי הדביל... זה לגמרי טובי הדביל.
״ברור לי שלא חיפשת תירוץ אמה" אמרתי והיא נאנחה בהתייאשות קלה. "אני לא חושבת שזה יעבוד ממילא... אני לא יודעת למה אבל משהו עוצר אותי מללכת על זה.. אני חושבת שפשוט אשאיר את זה ככה... בסוף זה יעבור לו והוא יתחרט. המצב ביננו סתם יהיה מביך יותר אם זה לא ילך" היא אמרה והחלטתי לקבל את ההחלטה שלה. כל עוד היא יודעת שזה בסדר מבחינתי, היא יכולה לבחור לעשות מה שתרצה. חייכתי והנהנתי. מקבלת את ההחלטה שלה..

"אז את מתכוונת לדבר מתישהו עם ג'ייק על זה?" היא שינתה את הנושא ונאנחתי בשקט. "אין על מה לדבר אמה.. הוא עשה את הבחירה שלו, ואני לא מתכוונת להתחנן בפניו שימשיך לצאת איתי.. אני גם לא רוצה לעשות את זה. הייתי סתם אדיוטית שנכנסתי לכל הסיפור הזה.. בכל מקרה אין לי מה לחפש אצלו יותר. כל קשר שאי פעם היה ביננו פשוט נגמר" אמרתי והיא הנהנה והבינה. ״אני מצטערת בשבילך אלנור.. אני יודעת כמה שזה מבאס אותך״ היא אמרה נותנת לי חיבוק מנחם. זה באמת מבאס אותי, אני לא זוכרת מתי התבאסתי ככה לאחרונה. איבדתי את ג׳ייק בכל המובנים, וזה אוכל אותי מבפנים..