"אני שונאת את השיר הזה." אייב' מלמלה כאשר קייל השמיע מוזיקה קצבית מתוך האייפון שלו. "מה? איך את יכולה לשנוא את השיר הזה?" קייל היה מופתע.
"אני שונאת הרבה דברים, אז כן, אני יכולה לשנוא את השיר הזה." אבריל החזירה במרירות. והינה הם מתחילים.
בזמן שהם התווכחו בקול, התרוממתי מן הספסל כשפגשתי בפניו של ראיין מתקדמות לכיווני. "היי," חייכתי אליו כשהוא נעצר מולי.
"היי, מוכנה להיום?" ראיין הרחיב את חיוכו. נשמתי נעתקה כשנזכרתי שלא הודעתי לו שאני לא אוכל לבוא.
"הו, ראיין..." נשמתי עמוק, מניחה את ידי על מצחי. "א-אני מצטערת, אני בסוף לא יכולה היום." נשכתי את שפתיי בהיסוס.
"הו," אכזבה שטפה את פניו. "כן, סליחה, פשוט משהו צץ ו-"
"אל תדאגי, זה בסדר," שפתיו התעקמו לחיוך, "פעם הבאה." הוא הבטיח.
"אוקיי, כן, פעם הבאה." הקלה עצומה שטפה אותי כששום כעס לא נראה על פניו. אין מצב שהוא מגלה על כך שהברזתי לו בשביל ריידר.
"נתראה," ראיין נשק לראשי כמו תמיד בחיוך קטן והמשיך בדרכו. הסתובבתי על רגליי, מתקדמת אל הספסל בו ישבתי עם קייל ואבריל שלהפתעתי עברו נושא והפסיקו להתווכח.
"בל, ריידר אמר לי שהוא מביא אותך איתו היום לבית שלי." קייל אמר בחיוך. עיניי השקד של אבריל גדלו, והיא מיהרה להסתכל עליי בהפתעה.
"א-אה כן, הוא רצה שאני אבוא איתו... אנחנו ידידים טובים." חייכתי במבוכה, מדגישה את מילותיי. אבריל נרגעה מעט למשמע דבריי השקריים, אך המבט הלא מרוצה נשאר בפנייה.
אנחנו ידידים טובים... דבריי חזרו בראשי. עכשיו שאני חושבת על זה- אף פעם לא היינו ידידים. זה תמיד היה יותר מזה.
"יפה שהצלחתם להסתדר... איתי ועם אבריל למשל, זה אף פעם לא יצליח. היא תמיד מנסה לזרוק את עצמה עליי." קייל צחק והניח את ידו סביב כתפיה בשעשוע.
אבריל גלגלה עיניים ומיהרה להעיף את ידו, "היית מת."
* * *
יצאתי מן רכבו של ריידר כאשר הוא החזיק את הדלת עבורי. עיניי גדלו למראה האחוזה הלבנה והענקית שהופיעה לפניי.
"ז-זה הבית של קייל?" שאלתי בהפתעה, מצביעה אל עבר הבית העצום. ריידר הנהן והתקדם יחד איתי לכניסה.
מחוץ לבית הייתה מזרקה יפה, והחניה הגדולה הייתה מפוצצת במכוניות של אנשים שהחלו להגיע. התהלכתי יחד עם ריידר לתוך הבית, לאחר שעברנו שומר ראש שעמד בפתח הדלת ובירך את ריידר לשלום.
שמחתי על כך שבחרתי בסוף ללבוש שמלה ולא ג'ינס, כיוון שכל הנשים בבית העצום היו מגונדרות בשמלות שנראו יקרות מאוד, ובתכשיטים נוצצים.
הכול היה כל כך לבן וטהור, ועיניי לא הפסיקו לחקור את הנברשות הנוצצות והיפות שהיו בתקרה.
"לוקסלי! ריידר!" קולו של קייל גרם לעיניי להתנתק סוף סוף מן היופי של הבית. קייל הלבוש באלגנטיות התקדם יחד עם אבריל, שחייכה אליי, אך ברגע שעיניה נחתו על ריידר שפתיה האדומות נמתחו לקו ישר ודק.
"יש לך בית יפיפה." החמאתי בחיוך רך. "תודה," קייל הרחיב את חיוכו והעביר יד בשיערו החום. לאחר שארבעתנו דיברנו בינינו עוד, קייל תפס בידה של אבריל.
"אז, רוצה סיור בחדר שלי?" קייל קרץ אליה בשובבות. "קייל." אייב' הזהירה, ואני גיחכתי. קייל צחק והתרחק מאיתנו כשהוא מושך אחריו את אבריל.
"ריידר הונק." קול נשי נשמע מאחוריי גבי. ריידר ואני הסתובבנו, ולעיניי נחשפו בחורה ברונטית בעלת עיניים חומות שנראתה מבוגרת מאיתנו בקצת, הלבושה בשמלה לבנה צמודה ויפיפייה.
העברתי את מבטי אל ריידר, מבחינה בחיוך הקטן על פניו. "טיפאני." הוא החזיר ועטף את ידו סביב מותניי.
עיניה המאופרות באיילנר חתולי הועברו אליי, וחיוך נפרס על שפתיה. "לא ידעתי שאתה מביא את הבחורות שלך למפגשים משפחתיים... הייתי בטוחה שאתה פשוט זורק אותן אחרי סקס." היא גיחכה ושילבה את ידיה, מעבירה את עיניה בחזרה לריידר.
יכולתי להרגיש בידו של ריידר מתהדקת סביב גופי. הוא עצבני.
"אל תדברי עליה ככה." ריידר הזהיר. מבטה של טיפאני השתנה למופתע, אך החיוך נותר על שפתיה הוורודות. "אז היא לא אחת מ'הבחורות'... מי ידע שיש לך קבועה. כל הכבוד." היא הניחה את ידה על כתפו ותפחה עליה. הבנתי שב'קבועה'-היא מתכוונת לחברה... למרות שאני וריידר לא יחד.
טיפאני הורידה את ידה מכתפו והושיטה אותה מולי. "היי, אני טיפאני, אחותו המוצלחת והגדולה של קייל." היא חייכה בגאווה כאשר לחצתי את ידה במבוכה. עכשיו הכול מתחבר, היא גם דומה לו.
"טיפ', קדימה," גבר בעל עיניים כחולות הניח את ידו סביב מותניה ומיהר להתקדם איתה, לא לפני שהביט בריידר בקרירות.
העברתי את מבטי המבולבל מעלה בשביל לפגוש בפניו של ריידר. "מי זה היה?" שאלתי בסקרנות.
"חבר שלה. הוא לא מת עליי." ריידר הסביר ומשך בכתפיו. "שמתי לב..." גיחכתי קלות והתחלתי להתקדם אחרי כולם כשהודיעו ללכת לחדר האוכל.
חייכתי כשהרגשתי בידו של ריידר מושטת אליי ואוחזת בשלי.
יותר משלושים אנשים התיישבו סביב השולחן הענקי והארוך, כשבקצה איש מבוגר יושב ולצידו אישה. אני מניחה שהם הוריו של קייל.
התיישבתי לצד ריידר, מופתעת מההשקעה והיופי כשמלצרים נכנסו והחלו להגיש כמה מנות.
חיוך עלה על שפתיי כשהבחנתי בדניס ואדי מתיישבים לצידי. "היי מותק, מה שלומך?" דניס חייכה וחיבקה אותי. "אני בסדר, מה איתך?" השבתי בנימוס ונגעתי בכתפו של ריידר בכדיי שיומר שלום, כיוון שמבטו היה שקוע במשהו אחר.
"הו, היי." ריידר העביר את מבטו אלינו וחייך אל אימו. כשהוא הושיט את ידו הצידה ולחץ לאדי את ידו הרחבתי את חיוכי.
אני ודניס פטפטנו בינינו עד שקול זכוכית קטע את דברינו. הסטתי את מבטי אל עבר הקול, מבחינה בחבר של טיפאני נעמד ומקיש בכפית על כוס זכוכית בשביל לקבל את תשומת הלב של כולם.
"תודה," הוא חייך והניח את הכוס בחזרה על השולחן כאשר כולם שתקו.
"כמו שאתם יודעים... כשהמשפחה שלנו עושה מפגשים כאלה זה בגלל שיש משהו חשוב להודיע." טיפאני עמדה לצידו מחוייכת, והוא עטף את ידו סביבה.
כולם הביטו בכיליון בעיניים, מחכים שידברו. הבחנתי באייב' שנראתה משועממת והמשיכה לאכול, וצחקתי בשקט.
"אנחנו מתחתנים בשבוע הבא!" טיפאני צווחה, שוברת את המתח. השתיקה במהרה השתנתה לרעש גדול וצוהל. חברותיה של טיפאני מיהרו לחבק אותה במהירות ולקפוץ יחד איתה. בני המשפחה התרוממו מן כיסאותיהם בשביל להתקדם אליהם ולברך אותם.
ריידר ואני התקדמנו גם כן אחרי השאר. "מזל טוב," חייכתי אל שניהם כאשר הייתה לי הזדמנות לפני שעוד כמה אנשים קפצו עליהם בחיבוק.
"תודה," טיפאני ענתה בחיוך, מופתעת שפניתי אליה. הבחור שלידה חייך אליי גם כן, אך הוא לא הראה שום חיבה כלפי ריידר.
"מה הבעיה שלו?" שאלתי את ריידר כאשר יצאנו מן הבית והתיישבנו בחצר הענקית על אחד הספסלים המוקפים בצמחיה יפיפייה ועדינה.
"לפני שנתיים הייתי עם טיפאני בזמן שהיא הייתה יוצאת איתו." ריידר הסביר, מעביר את מבטו אליי. "ב'היית' אתה מתכוון ל..."
"כן, שכבנו. הוא שונא אותי בגלל זה עד היום." ריידר צחק קלות. "ריידר!" גיחכתי ונתתי מכה לכתפו על ההתלהבות הטיפשית שלו. הוא רק חייך קלות ומשך בכתפיו.
העברתי את עיניי אל ידו שאחזה בשרשרת שרק עכשיו הבחנתי שענד. "מה זה?" שאלתי ברכות, חוזרת להסתכל על פניו.
"הו, זה," ריידר הביט מטה על שרשרת הדסקית, "זה היה של אבא שלי, והוא הביא את זה לי. אמא שלי מצאה את זה והביאה לי כשהיינו אצלה לפני כמה ימים." הוא השיב, מוריד את השרשרת מצווארו.
מבטי התרכך למבט העצוב שהופיע על פניו והנחתי את סנטרי על כתפו, נושקת ללחייו. שפתיו התעקמו לחיוך קטן.
"כשהייתי קטן יותר..." ריידר דיבר לפתע, "אבא שלי אמר לי להעניק את זה למישהי חשובה. מישהי שהשם שלה ירגיע את השדים שבי... מישהי שרק המגע שלה ישתיק אותי. ככה שלכל מקום שהיא תלך, אפילו אם אני לא לצידה, השרשרת הזו שמסמלת אותי תהייה עליה."
עיניו הכחולות והיפות ננעלו על פניי, גורמות לבטני להתהפך. "את מקבלת את זה?" הוא שאל בתקווה, פותח את החוליה האחרונה של השרשרת.
צמרמורת נעימה עברה בגופי. חייכתי ברכות, מהנהנת בראשי באטיות מבלי לומר דבר. הרמתי את שיערי האדמוני מעלה, נותנת לריידר לענוד את שרשרת הדסקית הכסופה על צווארי.
ברגע שסיים הנחתי את ידי מיד על פניו ונשקתי לשפתיו בחמימות. ריידר הניח את ידיו סביב מותניי ומשך אותי אליו.
אנשים טועים לגביו. כולם טועים לגביו... אפילו אני. עד לפני אתמול, הייתי בטוחה שהוא מקרה אבוד; אבל זה לא נכון, הוא בסך הכול ילד שמתחיל ללמוד לאהוב. אני רואה את הטוב שבו, מה שאחרים לא, אבל גם כשאני רואה את הרע- אני לומדת לקבל אותו כמו שהוא.
כאשר התנתקנו, הנחתי את ראשי על כתפו בחיוך קטן.
החסרתי פעימה כשהבחנתי באבריל שנעמדה מולנו; עיניה גדולות ופיה פעור בשוק.