לאחר שהתעוררתי וסיימתי את ארגוניי הבוקר, עדיין נשארו לי כעשרים דקות עד תחילת השיעור כך שהתיישבתי על השיש במקלחת והטענתי את הפלאפון שלי.
נכנסתי לאינסטגרם ועשיתי לייק לכמה תמונות. עיניי נדדו אל הפח הקטן בקצה החדר, והדם של ריידר שהספיק להתייבש מאתמול בצבץ מהניירות. נזכרתי בחתכים בבטנו ושקשקתי את הצמרמורות מגופי.
רטט שהורגש בידי גרם למבטי לחזור למסך.
ראיין
בוקר טוב יפה, את באה למסיבת המים בקמפוס?
חייכתי מיד, אך הייתי מבולבלת.
בל
מסיבת מים? היום?
ראיין
כן, עוד איזה חצי שעה
כיווצתי את גבותיי. עוד עשרים דקות יש שיעור.
בל
אבל..אבל יש שיעור, לא?
ראיין
כן, אבל אף אחד לא באמת הולך חח, כולם באים למסיבה
לפני שיכולתי להקליד משהו, הוא שלח הודעה נוספת.
ראיין
לפני שאת הולכת לסרב, תקשיבי לי ובואי. זה רק היום, את לא תתחרטי, ואני אשלים איתך את החומר אם את רוצה, טוב?
חייכתי קלות והתחלתי להקליד.
בל
טוב :)
דלת המקלחת שנפתחה גרמה לראשי להביט מעלה. צפיתי בריידר נכנס אל החדר ומתקדם לאזור שלי, עומד מול הכיור.
"בוקר טוב," אמרתי בחיוך קטן והורדתי את ראשי אל המסך כשרטט נוסף הורגש.
ראיין
יופי, אל תשכחי שזו מסיבת מים אז... לבוש מלא לא מתאים (;
קראתי את ההודעה וצחקתי. דמיינתי את החיוך השובב שלו וגלגלתי עיניים, עדיין מצחקקת.
"בוקר." קולו של ריידר גרם לי להרים את ראשי מעלה אליו. בזמן שהוא החל לצחצח את שיניו, עיניי נדדו אל הגופייה הכחולה שלבש, שלא הסתירה את שרירי ידיו שאהבתי לראות.
"איך הבטן?" שאלתי בזהירות, נושכת את שפתי התחתונה. לאחר שריידר ירק אל הכיור ושטף את פיו, הוא הרים את ראשו אליי.
"בסדר," ענה והעביר את המגבת על שפתיו הרטובות. הנהנתי קלות והחזרתי את מבטי אל הפלאפון שוב, מדפדפת בתמונות.
"גיליתי עכשיו שיש מסיבת מים.. אתה בא?" שאלתי בהיסוס. עיניו הכחולות התמקדו עליי.
"בזמן שיעור?" שאל בבלבול. פלטתי גיחוך. "ממתי אכפת לך משיעורים?"
"לא אכפת לי, אבל לך אכפת." ענה באדישות ויישר את מבטו אליי, מניח את המגבת בחזרה על השיש. הנהנתי בהבנה על דבריו.
"טוב כן אבל... זה רק להיום," משכתי בכתפיי כלא בעיה. מבטו נהפך רציני והוא שילב את ידיו.
"מה?" שאלתי כעיניו בחנו כל עצם בגופי. "כלום." מלמל לבסוף והתקדם אל היציאה מן הדלת.
נאנחתי קלות וקפצתי מן השיש, מוציאה את הפלאפון מן המטען.
העברתי מבט בבגדיי, והחלטתי להחליף את הג'ינס הצמוד בשורט, ואת הטי-שירט בגופיה פרחונית. את שיערי הארוך פיזרתי והייתי מוכנה.
"בל?" ריידר פנה אליי מיד לפני שהתכוונתי לצאת מהחדר. "ממ?" סובבתי את גופי אליו.
"תודה.. על אתמול."
חייכתי קלות על מילותיו. נחמד לשמוע אותו כשהוא לא מעוצבן, וזה מאשר לי שהוא מודה על עזרתי. "אין על מה." ציינתי ברכות פניתי אל היציאה.
* * *
"בל תתכופפי!" ראיין צעק אליי, אך זה היה מאוחר מידיי ובלון המים כבר נחת על ראשי. נפלתי על הדשא הרטוב, בזמן שראיין מיהר להגיע אליי.
"את בסדר?" שאל בדאגה. הנהנתי ופרצתי בצחוק מיד על המעידה שלי. ראיין הצטרף אליי.
קמתי ממקומי ולקחתי מידיו בלון, זורקת אותו בחזרה על לוקי. הבלון פגע בשיערו המלא והמתולתל, והוא נפל על אריאנה שעמדה מאחוריו. ראיין ואני התגלגלנו מצחוק ונתנו כיף אחד לשנייה.
התחמקנו מכמה מתבגרים שהתקרבו אלינו עם דליים ורובי מים ונעמדתי מאחורי אבריל במהרה. היא אחזה בבלון מים שעדיין לא פוצצה, והקפיצה אותו כמה פעמים באוויר.
שמתי לב שפניה האטומות ממוקדות על נקודה מסוימת, ושום מצמוץ לא נוצר בעיניה. זזתי מגבה ונעמדתי למולה, מנסה לקבל את תשומת הלב שלה, אך היא עדיין הביטה באותו מקום.
הסבתי את פניי אל המקום שבו הסתכלה, ועיניי גדלו. צפיתי בטיילר מדבר עם בחורה בעלת שיער זהוב, כשחיוך מרוח על פניהם. הרמתי גבה בבלבול.
"מ-מי זאת?" שאלתי בזהירות כשהחזרתי את מבטי אליה. "אמנדה." היא סוף סוף העבירה את עיניה המאוכזבות אליי.
כתפיי נפלו לתשובתה. מה יש לשניהם בזמן האחרון? "אבריל..."
"זה בסדר, אני בסדר." משכה בכתפייה בחיוך שנראה כמזויף והסתובבה במהירות. נאנחתי בעצב וצפיתי בה מתרחקת. אני יודעת שהיא לא בסדר. זה כואב לראות אותה ככה, במיוחד בידיעה שהיא וטיילר אף פעם לא רבו למשך זמן שארך יותר מכמה דקות.
"טיילר?..." שמעתי את קולה של אריאנה, שנעמדה לצידי. "כן... אבל אני בטוחה שהם יסתדרו." חיוך קטן ממולא בתקווה הופיע על שפתיי והעברתי את מבטי אליה.
"אני לא כל כך בטוחה בזה.. בלילות האחרונים היא תמיד רבה עם טיילר בפלאפון או מגיעה אל החדר עצבנית." אריאנה ציינה בשקט. נאנחתי והעברתי יד בשיערי בייאוש. חשבתי שהם יצליחו לסדר את העניינים ביניהם, אך להפתעתי; טעיתי.
"אולי נוכל ל-" עצרתי את קולי כאשר עיניי נדדו הצידה. צפיתי בבחורה בלונדינית יושבת על מכסה מנוע של רכב, בזמן שלא אחר מריידר, מנשק אותה בפראות.
לא עברו כמה שניות וזיהיתי את השיער הגלי והארוך שלה - ויקטוריה.
גלגלתי את עיניי והסטתי את מבטי במהירות, בחזרה אל אריאנה. היא קלטה את פניי והסתכלה לאותו כיוון, כשפיה פעור.
"בל, הקנאה בפנים שלך מתפוצצת." שמעתי את קולו המצחקק של לוקי לידי. מיד החטפתי לבטנו. "אני לא מקנאה, אני לי במה." משכתי בכתפיי ושילבתי את ידיי. לפני שהם הספיקו להגיב, התקרבתי במהירות אל ראיין במטרה להתחמק מהם.
למרות שאני בחיים לא אודה בזה בקול; זו לא הפעם הראשונה שהם יחד ואני יודעת שהיא האקסית שלו, אך זה הרגיש כמו עקיצה לצפות בהם. עקיצה לא מובנת.
זאת אומרת, אני יודעת ששום דבר לא יקרה בינינו, כך שגם אם אני מקנאה (ואני לא) זה לא משנה.
* * *
מאוחר בלילה כשלא הצלחתי להירדם, הפלאפון שלי צלצל. פניתי אליו ועניתי אל אריאנה שהופיעה על הצג.
"היי ארי," אמרתי וסידרתי את הכריות במיטתי. ריידר לא היה בחדר, מה שגרם לדאגה להציף את גופי. אני יודעת שאמרתי לו שאני לא אגיד על ה'מטלות' שלו כלום, אבל התמונה שנמצאת בראשי על החתכים בבטנו גורמת ללחץ להציף אותי יותר.
"היי.. א-אני צריכה קצת עזרה.." קולה המהוסס נשמע. "לא! לא את זה!"
"אריאנה? הכול בסדר?" הרמתי גבה. לחצתי על רמקול והנחתי את האייפון על השידה, מתחילה לסדר את המצעים המבולגנים שבמיטתי.
"לא.. אבריל קצת.. שיכורה והיא-"
"מה היא עשתה?" נאנחתי מיד ועצרתי את פעולותיי. זו לא הפעם הראשונה שאבריל משתכרת כך שאני יכולה להבין את דאגתה של אריאנה, אך אני כבר רגילה לכך.
"היא קרעה ושברה כמה פריטים.. אני חושבת שהם היו מטיילר.." אריאנה ענתה בשקט. אוי לא.
"חכי שם, אני-"
"אבריל! רגע!" קולה הגבוה של אריאנה נשמע, ועיניי גדלו במהירות. "מה? מה קרה?" שאלתי בדאגה והרמתי את הפלאפון מן השידה, מחזירה למצב דיבור רגיל ומצמידה אל אוזני הימנית. התקדמתי אל הדלת.
"היא יצאה מהחדר," אריאנה הודיעה כאשר היא מתנשפת בחוזקה. פתחתי במהירות את הדלת של חדרי, וקפצתי בבהלה כשדמותה של אבריל נגלתה לפניי.
"אריאנה, היא פה, אצלי." נשמתי בהקלה.
"אוקיי," היא נרגעה. "אני כבר אטפל בה.." ציינתי כאשר אבריל השתויה נכנסה אל החדר בצעדים עקומים. "את בטוחה?"
"כן." סגרתי את הדלת והסתובבתי חזרה אל אבריל, שהתיישבה על מיטתי.
לאחר שהבטחתי לאריאנה שאמסור לה מידע על מצבה של אייב', ניתקתי את השיחה והנחתי את הפלאפון בחזרה על השידה. אבריל בינתיים חלצה את נעליה וזרקה את עצמה אחורה על הכריות.
התקדמתי באטיות, נשכבת לידה. שמתי לב לאיפור השחור שנזל מתחת לעיני השקד שלה, שהתערבב יחד עם הדמעות הלחות שבלחייה.
"אני נראית נורא נכון?" היא פלטה גיחוך כשקלטה את מבטי, ריח הוודקה הודף מפיה. "כן." עניתי וגרמתי לה לצחוק קלות. צחוקה ירד בהדרגה, עד שהיא שתקה לחלוטין ופניה נהפכו עצובות שוב.
"את רוצה לדבר על זה?" שאלתי בשקט והתרוממתי למצב ישיבה, נשענת על גב המיטה. אבריל לא ענתה, ורק בהתה בתקרה בעיניים לא מפוקסות.
כמו שאני מכירה אותה, היא תדבר כשתרצה. אך כל כך כאב לי לראות אותה ככה, במיוחד שהיא לא בחורה שרגילה לבכות. היא החזקה משתינו.
"קרעתי את פולי." היא פלטה מפיה באדישות. "אוי.. אייב'," מלמלתי ומיקדתי את פניי עליה. פולי הייתה בובה שקיבלה מטיילר ביום הראשון שבו יצאו, ושמרה על זה מאז. היא לא בחורה שאוהבת את כל הדברים הרומנטיים האלה, אך הבובה הזאת הייתה חשובה לה.
"ועוד כמה תמונות.." היא מלמלה והתרוממה למצב ישיבה. ראשה הורכן מטה, והיא שיחקה עם אצבעותיה. לא הבנתי עד כמה המצב ביניהם גרוע, אך התחלתי להבין שאמנדה היא לא הבעיה היחידה שכנראה הפריעה להם.
"בקיצור נפרדנו." היא פלטה סופית. עיניי גדלו, וקפצתי מגב המיטה במהירות. "ב-ברצינות? אבל חשבתי-"
"כן." היא קטעה אותי, ובפעם הראשונה הלילה, העבירה את מבטה אליי. המבט שבור הלב שלה הופיע; דמעות החלו לזלוג מעיניה, והיא משכה באפה. "אייב'.." מלמלתי בזמן שהיא הניחה את ראשה בחיקי. ליטפתי את שיערה וחיבקתי אותה כאשר הבכי שלה התגבר.
בחיים לא חשבתי שהם יריבו עד כדיי כך שייפרדו. אני לא דמיינתי את זה אפילו.
"אני לא בסדר.." קולה הצרוד נשמע, והיא הזכירה לי את השיחה שלנו היום. התכופפתי מטה אליה ונשקתי לראשה בעדינות. "אני יודעת.." מלמלתי בשקט. לא חלף זמן רב ודמעות קטנות בצבצו בעיניי למראה העצוב שבו היא נראתה.
"זה לא כיף להרגיש ככה..." קולה היה חנוק. היא משכה באפה והתכרבלה בתוך חיקי. "ואת יודעת מה הכי כואב? לדעת שאני בוכה פה כמו טיפשה, והוא בטח שוכב עם הזונה הזאת." היא מלמלה בכעס, והבנתי שהיא מתכוונת לאמנדה.
"את לא יודעת את זה.. אולי.. אולי הוא גם-"
"גם מה? בוכה? בל, שנינו יודעות שהוא לא." אייב' קטעה אותי בקול ממורמר. החלטתי לא לומר על כך שום דבר, אפילו שאני לא מסכימה איתה. זה טיילר. אני מכירה אותו מאז שהייתי תינוקת, ואני יודעת שהוא בחור נהדר. אולי אבריל לא חושבת ככה כרגע - אבל אני מאמינה שכואב לו לא פחות ממנה.
נשמתי עמוק. "אני לא יודעת בדיוק מה קרה ביניכם... אבל אני כן יודעת שיבוא יום ואת תהייה מאושרת שוב. הכאב אולי לא יחלוף, אבל שמחה תציף אותך כך שזה לא ידאיג אותך יותר. אוקיי?"
ראשה הורם אליי, ועיניה הלחות הופיעו. היא לבסוף הנהנה באטיות בחיוך קטן, ונפלה לחיקי פעם נוספת.
הזמן עבר, שבו ליטפתי את שיערה השחור והחלק של אבריל. כששום תזוזה או קול לא נשמעו ממנה, הצצתי עם ראשי אל עבר פניה.
כשראיתי שהיא נרדמה, התרוממתי בעדינות מן המיטה והנחתי את ראשה על הכריות. כיסיתי אותה בשמיכה החמימה שלי, והחלטתי לתת לה לישון לבדה כדיי שיהיה לה נוח. לפחות שתישן טוב לאחר היום שעברה.
הרמתי ראשי אל עבר המיטה הריקה של ריידר והיססתי לעצמי. המחשבה על לישון במיטתו חלפה בראשי, אך מיהרתי לנער אותה ממני.
אני יודעת שהוא לא אוהב שנוגעים לו בדברים, כך שאני לא יודעת איך הוא בכלל יגיב אם אני אגע בסדינים שלו. התקדמתי בשקט אל ארוני ושלפתי משם שמיכה נוספת.
לאחר מכן פניתי אל פינת האיפור שלי והתיישבתי על הכיסא המרופד. הרמתי את רגליי וקיפלתי אותן כך שהן צמודות לגופי המכורבל, בזמן שסידרתי את ראשי על המשענת. כשמצאתי תנוחה נוחה יחסית, עטפתי את עצמי בשמיכה ועצמתי את עיניי.