-כעבור שנתיים
״קית׳ אתה חייב להירגע, העניבה רק מתהדקת כשאתה נלחץ״ הושבתי את קית׳ ונתתי לו כוס מים, ״כשתתחתן תבין את הלחץ הזה״ הוא אמר אל תוך הכוס, כמעט נחנק, ״אוקי, בלי מים לעכשיו״ לקחתי ממנו את הכוס והוא גיחך, ״הזמנתי את אמא״ הוא אמר בשקט, ״תודה שאתה מודיע לי חמש דקות לפני שהטקס מתחיל״ עכשיו אני לחוץ, ״טובי בחוץ?״ הוא שאל, ״הוא יושב ליד מפל השוקולד ומחלק תותים משופדים לאנשים״ אמרתי והצצתי שוב החוצה, הוא נראה שמח.
קית׳ פגש מישהי בשם מארי באחד הקורסים שלקח, אחרי כמה חודשים הוא הציע לה נישואים, הוא תכנן להתחתן אחרי שהם יסיימו קולג׳ אבל למזלו הוא כבר מצא עבודה בחברת היי-טק והדאגות שלו להמשך החיים נעלמו. כשהוא סיפר לי שהוא מתחתן הוא הציע רעיון שעבר בראש שלי יותר מידי פעמים, הבטחתי לו שאיישם אותו אז הנה אני, בחתונה של אחי, עומד להתפוצץ מלחץ רק מהמחשבה על הרעיון הזה.
הטקס עבר בשלום, למרות שקית׳ ציפה שמשהו נוראי ייקרה וכל החתונה תיהרס, הכל היה מושלם. כשעברנו לשלב האוכל קית׳ עשה לי עוד הפתעה, היינו באותו שולחן עם לא אחרת מאשר אמא שלי. ״שלום״ חייכתי אליה, להפתעתי, היא חייכה חזרה אלי. לא חיוך מלא כוונה טובה ואהבה, חיוך רגיל לגמרי, ״היי״ היא הפסיקה לחייך, אבל אני עדיין מופתע שהיא אפילו אמרה לי משהו חזרה, ״אה-אהמ- זה טובי״ קית׳ חייב לי, ״שלום טובי״ היא חייכה גם אליו, ״שלום״ טובי חייך אליה חזרה, הוא נראה לחוץ בדיוק כמוני, ״אתה חבר של ג׳וני מקולג׳?״ היא שאלה, בטח בראשה לגמרי מוחקת את האפשרות שזה באיזושהיא דרך יותר מסתם חבר בקולג׳, ״זה חבר שלי״ אמרתי במהירות.
ניסיתי להבין מה היא חושבת אבל לא הצלחתי להוציא כלום מהמבט שלה, ״איך הולך פה?״ קית׳ צץ מאחורי ושם את ידו על כתפי, ״מצויין״ אמא מיד קפצה, ״האוכל מדהים״ אמרתי משהו רק כדי שקית׳ יתחיל לדבר על כל דבר אפשרי, ״אני יודע, אבא של מארי שף״ הוא אמר בגאווה. תמיד ידעתי שאפשר לסמוך על היכולות של קית׳ להעביר נושא בלי אפילו לדעת שהוא עושה את זה.
ברחתי מידיו של קית׳ ותפסתי בידו של טובי, יצאנו החוצה ונעמדנו מאחורי קיר כלשהוא, ״זה היה מפחיד״ צחקקתי, טובי מולי, מחייך, ״יש סיבה לחיוך הזה?״ שאלתי, ״אני אוהב אותך״ הוא נשק לי נשיקה קטנה, ״אני שמח שסיפרת לאמא שלך״ הוא הוסיף, ״אני מקווה שהיא תגיב לזה עם מילים, אני לא בטוח מה היא חושבת על זה בכלל״ נאנחתי, ״אתה יודע לרקוד?״ הוא שאל בפתאומיות, ״לא״ גיחכתי, נזכר בניסיון האחרון שלי שנגמר בדפני ורגל אחת שבורה שלא הייתה שלה, ״גם אני לא״ הוא לקח את ידי ומשך אותי אל רחבת הריקודים, המוזיקה התגברה מאז שיצאנו והאולם קצת החשיך.
הייתי מאושר באותו רגע, רקדתי עם טובי (אם ככה אפשר לקרוא לזה) וכל עניין אמא נעלם לכמה זמן, עד שהחתונה נגמרה ואז היא הופיעה שוב.
״אפשר לדבר איתך רגע?״ היא שאלה, טובי הנהן לעברי, מסמן לי שזה רק אני והיא מפה, ואני הלכתי אחריה.
״תכננתי שהחתונה הזו נפתח דף חדש״ היא אמרה, ״אבל אני לא יכולה כשאתה מופיע ככה עם בחור״ היא אמרה ועכשיו אני יודע בדיוק מה היא חושבת עלי, ״מה את רוצה שאני אעשה עם זה?״ שאלתי ושילבתי את ידי, למזלי, הורדתי את הז׳קט שלבשתי בתחילת החתונה אז היה לי יותר קל לקפל את ידי, ״תמצא בחורה, תאמין לי, אתה תבין מיד שזה רק בלבול״ היא חייכה חיוך מנחם שרק גרם לי לרצות לברוח ממנה יותר מהר, ״אני אוהב אותו״ אמרתי והיא מיד הפסיקה לחייך, ״אתה לא״ היא קבעה, ״אתה לא יודע מה זאת אהבה״ המילים האלו הדהדו בראשי מאז היום לפני שעזבתי את הבית לתמיד, לגור תקופה אצל דפני ומידי פעם להישאר קצת אצל טובי עד שמצאתי דירת סטודנטים קטנה.
״אני יודע מה זאת אהבה יותר משאת אי פעם תדעי״ לחשתי, מנסה לשמור על הטון הכי נמוך שלי, ״את הדף החדש שאת מציעה לפתוח את יכולה לקמט ולזרוק לפח, אני לא מעוניין להיות בקשר איתך אם ככה את חושבת״ וככה סיימתי את השיחה.
היא לא התווכחה ואני לא הוספתי שום דבר, הלכתי לקית׳, בירכתי אותו וכך גם טובי עשה. שנינו היינו שקטים עד שנכנסנו לאוטו. ״ראיתי שדיברת עם אמא שלך״ הוא אמר והתניע את הרכב, ״היא לא כל כך מתלהבת מהרעיון שהבן שלה שהיא כבר לא סבלה, בנוסף לכל גם אוהב גבר״ אמרתי. טובי מידי פעם הסתכל עלי, חיכה שאוסיף משהו אבל לא היה לי מה. לא היו לי מילים לתאר את ההקלה שאני מרגיש כרגע.
״דני יוצא עם בחור״ טובי אמר כשהתחלנו ללכת לכיוון הדירה שלי, ״הפתעה ענקית״ צחקקתי. טובי גילה שהוא ודני באותו קולג׳ רק חצי שנה אחרי שהתחיל ללמוד שם, הוא ראה את דני מכניס לחדר שלו הרבה בנים אבל עד עכשיו זה לא היה רשמי.
תכננתי להגיד עוד משהו אבל צליל הודעה הפריע לי, דפני כתבה לי: ״יצאתי עם כריס, הדירה ריקה לגמרי״ והוסיפה פרצוף קורץ. ״היא עדיין יוצאת איתו?״ טובי שאל, ״מציצן״ טחבתי את הטלפון עמוק בכיסי, ״היא לא מפסיקה לדבר עליו״ אמרתי וחיפשתי את המפתח הנכון כדי לפתוח את דלת הדירה, ״פינית את הדירה רק בשבילי?״ טובי לחש קרוב לאוזני והבל פיו דגדג את עורפי, ״רק בשבילנו״ לחשתי ופתחתי את הדלת.
טובי מיד תפס בפני ונשק לי, נשיקה שחיכיתי לה במשך כל הערב, סגרתי בעזרת רגלי את הדלת אחרינו והובלתי אותו לחדר השינה שלי, פעם אחרונה שניסינו ללכת לחדר בזמן שהתנשקנו נתקעתי בשולחן שבסלון וכמעט שברתי לטובי את היד, הפעם כבר ידענו שעדיף לחכות.
הוא דחף אותי על המיטה ועלה מעלי, מפזר נשיקות קטנות על צווארי ועולה לאט לאט לשפתי, נושך אותן בעדינות ומחייך, ״אני אוהב אותך״ היא לחש לי, ״גם אני אוהב אותך״ לחשתי לו חזרה והפלתי אותו, מתהפך ועולה מעליו, מוריד את החולצה שלי ומיד חוזר לנשק אותו, ידיו של טובי החליקו על גבי, הוא נשען קדימה והורדתי גם לו את החולצה, ״אני מקווה בשבילך שדפני לא חוזרת בזמן הקרוב״ היא לחש לי בשובבות, ״מה כבר תכננת?״ שאלתי בזמן שנישקתי את צווארו, הוא נאנח וניסה להשלים משפט אבל לא הצליח, ״קשה לדבר כשמנשקים לך את הצוואר״ לחשתי בחיוך, ״את הנקודה הזו ספציפית״ הוא גנח. חזהו עולה ויורד במהירות ואני מצמיד את החזה שלי אל שלו רק כדי להרגיש אותו אפילו יותר.
אף פעם לא דמיינתי את עצמי במצב הזה, עם אף אחד, אפילו לא איתו, אבל אני שמח שהתקופה הזו נגמרה ככה. אני שמח, למרות שאמא שלי ואני כנראה כבר לא נדבר יותר, אני פה עם טובי, קית׳ נשוי לאישה שהוא אוהב ודפני מאושרת עם בחור חדש.
נכון לעכשיו, לרגע הזה, הכל הולך להיות בסדר.
*אזהרה- נאום מרגש*
אוקיי, דבר ראשון, אני חייבת המון תודות לכל מי שקרא את הדבר הזה (מה שזה לא יהיה). יש פה קוראים שהיו פה מאז הפרולוג וזה ממש מדהים שהם נשארו.
דבר שני, זה הסוף לגמרי. ניסיתי לא להשאיר סוף פתוח מידי אבל משהו שישאיר סימן שאלה קטן. לא יהיה המשך לסיפור הזה אבל אני כנראה אכתוב סיפור חדש אז לא לשכוח אותי!
דבר אחרון, תודה.